דו"ח: המדינה מעודדת חינוך לעשירים בלבד

שוויון במערכת החינוך? לא בבית ספרנו. דו"ח מחקר של "מרכז אדוה לשוויון וצדק חברתי", המתפרסם היום (ד'), מציג תמונת מצב עגומה של מערכת החינוך, שאמורה להיות פתוחה לכל, אך בפועל הולכות ומתעמקות בה מגמות של בידול - לאומי, דתי,עדתי ומעמדי. המדינה, קובעים מחברי הדו"ח, לא רק שלא השכילה למנוע מצב זה, אלא אף עודדה אותו בלגיטימציה שנתנה למהלכי ההתבדלות שהובילו בתי הספר.

התוצאה - היווצרותן של מערכות חינוך נפרדות ועצמאיות שמנהלות את עצמן, כשביניהן בולטות שתי מערכות ששואבות את כוחן מקבוצות אינטרס חזקות: החינוך החרדי, והחינוך האליטיסטי של ילדי העשירים.

• לקריאת הדו"ח המלא
  

"בידול, אי-שוויון ושליטה מתרופפת - תמונת מצב של החינוך הישראלי", היא כותרתו של הדו"ח המקיף, שחובר על-ידי ד"ר שלמה סבירסקי ועו"ד נוגה-דגן בוזגלו.

הוא סוקר את מצבה של מערכת החינוך ממגוון היבטים, ומכיל נתונים סטטיסטיים על מספר התלמידים בזרמים השונים לאורך השנים, מגמות בהישגים האקדמיים ונתונים תקציביים.

הכותבים מנתחים בהרחבה ובמבט היסטורי את התנתקותן של המערכות השונות ממשדד החינוך, שבפועל שולט כיום רק בחלק מבתי הספר של הזרם הממלכתי. בין היתר נסקר בדו"ח התנתקותו של הזרם החרדי ("המוכר שאינו רשמי"), הכולל את החינוך העצמאי של המפלגות החרדיות האשכנזיות ואת "מעיין החינוך התורני" של ש"ס; ההתבדלות האידאולוגית של הזרם הממלכתי-דתי; והחינוך הנפרד במגזר הערבי (הנחלק לכמה תתי-זרמים).

"סלקציה טבעית" לטובת העשירים

אולם המגמה המעניימת ביותר, שאותה מנתח הדו"ח ביתר הרחבה, היא ניצול נסיגתה של המדינה על ידי השכבות העירוניות המבוססות, כדי ליצור בתוך המערכת הציבורית מערכת חינוך נפרדת "לעשירים בלבד" -

שבה פעילות בתי הספר ממומנת בחלקה הגדול על ידי כספים שמזרימים ההורים ישירות לבתי הספר, וכך נוצרת "סלקציה טבעית" בין ילדים שהוריהם יכולים לעמוד בתשלומים, וכאלה שלא.

המדינה, נטען בדו"ח, תרמה לכך בדרך המחדל, בכך שאיפשרה להורים להזרים כספים ולבתי הספר לקבלם, בכך שלא אכפה את האינטגרציה בחטיבות הביניים בין השכבות החזקות והחלשות, בכך שפתחה את אזורי הרישום, בכך שעודדה את היזמות הפרטית בבתי הספר,

 ובכך שאינה נוקטת בסנקציות נגד בתי ספר שאינם מלמדים את המקצועות כנדרש. על הנקודה האחרונה עמד גם מבקר המדינה, בדו"ח בנושא כשלון הניהול העצמי בבתי הספר שהוגש השנה.

התוצאה, קובע הדו"ח של "אדוה", היא שבכל בית ספר נלמדת למעשה תוכנית לימודים שונה, שנקבעת במידה רבה על ידי מי שמשקיע כספים באותו המוסד - והדבר מתבטא גם בהישגי התלמידים. משרד החינוך אמנם ניסה לפתור חלק מהבעיה על ידי מתן שעות תקן נוספות ליישובים טעוני טיפוח מהשכבות החלשות. ואולם, מסבירים החוקרים, גם הרשויות המקומיות בעצמן נותנות שעות נוספות - וכך, הרשויות החזקות והמבוססות למעשה ממשיכות בהתחזקותן.

מקצוע "צווארון ורוד"

פרק נרחב בדו"ח עוסק במקורות המימון של בתי הספר, ומגלה כי משרד החינוך איבד לחלוטין את יכולת הפיקוח על הכספים שגובים בתי הספר למטרת תל"ן (תוכנית לימודים נוספת). תחת כותרת נרחבת זו, מצליחים בתי הספר לגבות כספים מהורים, מתורמים ומעסקים - בעוד שלאף גורם במנגנוני השלטון אין מושג על היקף התקציבים והשימוש שנעשה בהם.

חלק נוסף במחקר מוקדש למעמד המורים. רק אתמול אמר שר החינוך גדעון סער, כי "לחבוט במורים הפך לספורט לאומי",  וכי יש להגדיל את מעמד המורים ושכרם.

 הדו"ח בהחלט מאשש את דבריו, ומצביע על שחיקת כוח ההוראה, על ירידה היסטורית ביוקרת המקצוע, ועל הבידול הארגוני - שני ארגונים נפרדים מייצגים את המורים ופיצלו אותם למגזרים (יסודי ועל-יסודי).

ההוראה, קובעים כותבי הדו"ח, הפכה למקצוע "צאוורון ורוד": כמעט שאין בו גברים, ומרבית המורות הן מהמעמד הבינוני והבינוני-נמוך. במקביל, התרחשו התהליכים שצויינו קודם, שהביאו להסתייגות של המשפחות המבוססות מהחינוך הציבורי. כך נוצר הפיצול בכוח ההוראה, ונפגע מעמדן הקיבוצי של המורות.