בדרך לחוף הים בתל אביב, עוצרים בכיכר לונדון

אלא ששר הגורל חונק חיוך ממזרי מול הצירוף הכמו-בלתי-אפשרי. כיכר לונדון (כן, לונדון של האנגלים), למרבה האירוניה, נמצאת בקטע החוף שאליו - בגלל האנגלים - התנפצו שתי אניות מעפילים שהצליחו לפרוץ את ההסגר הימי.

אתר ההנצחה להעפלה בצורת ספינה בכיכר לונדון (צילום: דודו דיין)

האנייה פאריטה הגיעה שמונה ימים לפני פרוץ המלחמה כשעל סיפונה כ-850 איש. 42 ימים של טלטלה, נדודים, רעב ומחלות ארכה הדרך מנמל קונסטנצה, בחוף הרומני של הים השחור, עד שעלתה על שרטון כאן מול הכיכר.

האנייה השנייה, טייגר היל, יצאה מקונסטנצה ועל סיפונה למעלה מ-700 איש. היא טולטלה על פני הגלים, נדדה בין נמלי ים שונים, ומול חוף יפו נורתה בידי האנגלים ושניים מהמעפילים נהרגו. כאשר הגיעה ביום פרוץ המלחמה (1 בספטמבר 1939) היו על סיפונה עוד כ-700 מעפילים שנתקעו עם אנייתם בנמל ביירות. גם היא העלתה עצמה על שרטון בחוף תל אביב, מול הכיכר הזאת. וכל מה שסיפרתי אינו אלא פסיק-בן-בנו-של פסיק מן ההרפתקה ההיא.

120 אלף יהודים באו לארץ בתוך האוניות-סירות

בכיכר ה"לונדונית" הזאת, ששופצה לפני שנים מעטות, מובא סיפור ההעפלה בכללו, ולא רק סיפורן של שתי האניות הנזכרות. הרי אין מי שלא שמע-ידע-למד על נושא ההעפלה. אלא שלפעמים קורה, שפרשייה אחת מובלטת ומודגשת ומאפילה על פרשייה דומה.

הכול יודעים על המוסד לעלייה ב', אבל רק מעטים יודעים שגם הרוויזיוניסטים (כך כונו אנשי בית"ר- אצ"ל) העלו מעפילים, שרובם הגדול הגיעו לפני פרוץ המלחמה, ובכללם מעפילי פאריטה. לוחות הזיכרון המוצבים בכיכר לונדון מזכירים את שם האניות-הספינות-הסירות שהביאו כ-120 אלף יהודים, ואף מציינים שכ-2,800 נהרגו-מתו-טבעו בדרכם ארצה.

בעיצוב המחודש של הכיכר שולב נושא ההעפלה בהתאמה לסביבה. תמונות מהימים ההם שובצו בדופן ה"ספינה" וכך, בדרך לחוף או ממנו ניתן לזכור פרק היסטורי ולהיווכח שהים אינו רק חוף רחצה אלא גם זירת מאבק שהיה ונשכח.

• הכתבה פורסמה בגיליון דצמבר של הירחון "טבע הדברים"