ממלכת הכף: צומח וצמחייה בדרום אפריקה

פלרגוניום (גרניום), כלה, גזניה, פרסיה, סייפן, חמציץ ודם המכבים - מה המשותף לכל המינים הללו? אין ספק שרבים מאתנו יקשרו את רשימת הצמחים הזאת עם צמחי הנוי המוכרים לנו מהגינה שלנו או מזו של אחרים. אבל בדרום אפריקה הם צומחים בחודשים ספטמבר-אוקטובר בבר, פרוסים על פני מרחבים עד לאופק.

במשך למעלה מ-200 מיליוני שנים התפתחה בדרום אפריקה, ובעיקר באזור הדרומי והדרום-מערבי, צמחייה באופן כמעט בלתי תלוי ביבשות אחרות ואף לא בחלקי יבשת אפריקה עצמה. עובדה זו התאפשרה בגלל שתי סיבות עיקריות: היווצרותם של שני רכסי הרים גבוהים שעוברים מהמערב ועד למזרח ומציאותם של אזורי המדבר (קלהרי ונמיב) בצפון.

שני אלה בודדו את החלק הדרומי של דרום אפריקה (המדינה) משאר חלקי יבשת אפריקה ואפשרו באזור אבולוציה בלתי תלויה, בעיקר של צמחים. לכן, לא ייפלא שבמשך זמן ממושך כל כך התפתחה כאן צמחייה מיוחדת ושונה ממקומות אחרים בעולם, כש-70 אחוז ממנה אנדמיים (מינים שמצויים בחבל ארץ מסוים ולא בשום מקום אחר בעולם) למקום.

דרום אפריקה. במשך 200 מיליוני שנה התפתחה במדינה צמחייה מיוחדת

החלק הגיאוגרפי המצומצם הזה (78 אלף קמ"ר) הוגדר על ידי בוטנאים ואלה שעוסקים בביו-גיאוגרפיה (המדע שמתאר וחוקר את הגורמים והתהליכים שמסבירים את תפוצת בעלי החיים והצמחים בעולם) כממלכת צמחים בפני עצמה, ממלכת הכף, שהיא הממלכה הקטנה ביותר בשטחה והעשירה ביותר במיני הצמחים ליחידת שטח מבין שש הממלכות האחרות הקיימות בעולם (חצי הכדור הצפוני, אמריקה הדרומית, אפריקה לא כולל את ממלכת הכף, הכף, אוסטרליה ואנטארקטיקה).

דרום אפריקה הייתה נסתרת מעין האדם הלבן עד המאה ה-17, וגם אז דרך האדם רק על אדמת שולי האזור, באזור הכף, כדי לעשות אתנחתא ולהצטייד להמשך המסע להודו. כאן התגלה לאדם עולם של צמחים (ובעלי חיים) בלתי ידוע.

100 שנה מאוחר יותר, בראשית המאה ה-19, התחילו בוטנאים והרפתקנים אירופים לנהור לתת-היבשת, לחדור פנימה אל מרחביה ולאסוף צמחים מהאזור הסוב-טרופי של החוף המזרחי, דרך האזורים הצחיחים בקארו והחופים הדרומיים ועד לאזור כף התקווה הטובה. עולם שלם וזר התגלה להם, ועד מהרה הופצו הצמחים הללו ברחבי העולם כצמחי נוי. 

Leucospermum coneiforme. מין של פרוטאה (צילומים: פועה בר)

בעולם ידועים היום כ-220 אלף מיני צמחים בעלי פרחים

דרום אפריקה יצאה מבידוד של מיליוני שנים במהירות כה גדולה, כך שתייר המטייל באיים הקנריים, לדוגמה, דואג בסוף הטיול להצטייד בזר של פרחי ציפור גן עדן, לאחר שהוא שוכנע בטיולו שם שזה אחד מפרחי הבר של האיים הקנריים. יתרה מזאת, פרח ציפור גן עדן משמש כסמלה של העיר לוס-אנג'לס בקליפורניה. אחרי כל אלה, נסה לשכנע את המטייל בדרום אפריקה שציפור גן עדן הוא פרח שגדל בר רק באזור הזה של העולם ולא בשום מקום אחר.

בעולם ידועים היום כ-220 אלף מיני צמחים בעלי פרחים. בדרום אפריקה (ששטחה 2.5 מיליון קמ"ר) גדלים 22 אלף מינים, קרי כעשרה אחוזים מסך כל הצמחים בעלי הפרחים בעולם, כשבממלכת הכף לבד גדלים 9,000 מינים. אין ספק שעובדה זו מעוררת פליאה, במיוחד כאשר כ-70 אחוז מהם גדלים בר רק באזור זה ולא בשום מקום אחר בעולם.

רק לשם דוגמה, ניתן למצוא בדרום אפריקה 2,300 מינים ממשפחת המורכבים, מהם 87 אחוז אנדמיים; 1,700 מיני קטניות - 75 אחוז אנדמיים; 1,700 מיני אהלים - 94 אחוז אנדמיים ו-1,050 מיני אירוסיים - 97 אחוז אנדמיים. זו הסיבה שדרום אפריקה נחשבת לאזור השלישי בעולם מבחינת העושר במיני צמחים פורחים, וזאת במידה רבה תודות לשטח הקטן יחסית של ממלכת הכף.

חמציץ Oxalis purpurea. נפוץ במדרונות ובמישורים לחים מצפון-מערב

בהר השולחן, שמוכרז כשמורת טבע על שטח של 220 קמ"ר, ואשר מסמל במידה רבה את העיר קייפטאון, יש יותר מינים (2,200) מאשר בכל הולנד (1,400 מיני צמחים פורחים) או בריטניה או ניו-זילנד. מכאן גם ברור מדוע הכריז אונסק"ו, הגוף באו"ם האחראי לשימור שמורות טבע ואתרי מורשת בעולם, על המקום כאזור בעל חשיבות עולמית.

תצורת הצומח הבולטת בממלכת הכף היא ה- Fynbos (מילה בשפת האפריקנס שפירושה fine bush). תצורת הצומח הזאת מורכבת משיחים ובני שיח ירוקי-עד ובעלי עלים נוקשים. מקבילה לתצורה זו בארץ היא הגריגה, שגם נשלטת על ידי שיחים, אולם במחוזותינו, שלא כמו בדרום אפריקה, יש עושר של מינים חד-שנתיים.

עד לפני כ-15 מיליוני שנים שלט היער באזור הזה, אך בעקבות שינוי אקלימי חד הצטמצם היער למקומות עשירים במים (מפנים דרומיים, שמקבלים בחצי הכדור הדרומי יותר גשם, ולאורך נהרות ומקורות מים) ופינה את מקומו לשיחים ובני שיח עמידים ליובש, לקרקע חולית ענייה בחומרי מזון ולשרפות. בעונת הקיץ נגרמות שרפות טבעיות (לצד היזומות מעשה ידי אדם) כתוצאה מסופות ברקים, ולרבים מהצמחים התאמות מיוחדות שמבטיחות התחדשות מהירה לאחר שרפה.

שמו של צמח הפרוטאה מקורו בשמו של האל פרוטאוס

שלוש משפחות צמחים עיקריות שולטות בפינבוס: פרוטאה (Proteas), אברש (Ericas) ומשפחה שדומה לגמאים (Restios). השם פרוטאה מקורו בשמו של האל היווני פרוטאוס, שיכול היה לשנות את צורתו בהתאם לרצונו בכל עת שחפץ, וזאת על שום מגוון הצורות שיש במשפחת הפרוטאות ובסוג פרוטאה. הפרוטאות לצורותיהן הובאו לאירופה בשנים הראשונות של המאה ה-18 וזכו לעניין ולהתלהבות מצד הבוטנאים והאירופים בכלל.

Protea Cynaroides. הפרח הלאומי של דרום אפריקה

זו משפחה קדומה מאוד המחולקת לשתי תת-משפחות: פרוטאות בדרום אפריקה וגרווילאה באוסטרליה ודרום אמריקה. המשפחה כוללת כ-50 סוגים ו-1,000 מינים. אין זה מפליא, אם כך, שהפרח הלאומי של דרום אפריקה הוא אחד ממיני הפרוטאות - הפרוטאה המלכותית (Protea cynaroides).

גם משפחת האברשיים היא אחת המשפחות השולטות בפינבוס. היא כוללת 600 מינים, מתוכם 574 מינים אנדמיים (אוכמניות, חמוציות ודומיהם שייכים למשפחה). מיני האברש בולטים מאוד בפינבוס בשל שפע הפרחים הצינוריים האופייני למינים האלה, הבולטים מאוד בצבעיהם למרחוק. בנוסף לשתי המשפחות שתיארתי בקצרה יש 1,400 מיני בצל ופקעת, ומתוכם הסוג סייפן הכולל 96 מינים.

מינים רבים בפינבוס הם בעלי ערך כלכלי, כמו הפרוטאות, הפלרגוניום (גרניום) צמחי הבצל והפקעת, שאת כולם מגדלים כצמחי נוי בתעשיית הפרחים העולמית. כמו כן התה המפורסם בדרום אפריקה (שמיוצר במפעלים בבעלות יהודית), Rooibos (מילה באפריקנס שפירושה השיח האדום), מין ממשפחת הפרפרניים, גדל בפינבוס, ומגדלים אותו בצורה מסחרית באזור סדרברג שבדרום-מערב דרום אפריקה. צמחים רבים אחרים נמצאים בשימוש תעשייתי לצורכי רפואה, מזון ועוד.

כלה (Zantedeschia aethiopica). גדל ממערב לאזור הכף

למרות החשיבות העולמית והמקומית של הממלכה הזאת על מגוון צמחיה, היא מצויה היום תחת איום אמיתי של תחרות ודחיקה על ידי מינים פולשים למיניהם, כמו מיני השיטה האוסטרלית ואורנים, שהובאו בהמוניהם לדרום אפריקה לפני כ-100 שנה לצורכי תעשיית העץ. אלה התחילו להתפשט באופן בלתי מבוקר גם לאזור הפינבוס ולהשתלט עליו. כיום מוגדרים בפינבוס כ-1,000 מיני צמחים כמינים בסכנת הכחדה.

במשך כשבועיים טיילתי לאורך דרך הגנים והקארו הקטן שבדרום המדינה. דרך הגנים מלווה את קו החוף מהמערב ועד למזרח בואכה לעיר הנמל פורט אליזבט. הקארו הקטן משתרע צפונה לדרך הגנים בין שני רכסי הרים - אואוטניקווה בדרום, ולאנגברג וסוואתברג בצפון.

כרים נרחבים של אלוי סטריאטה

גן יפהפה שממוקם באזור הררי עשיר

הטיול התחיל בגן בוטני באזור וורקצ'סטר, שכולל את מכלול צמחי הקארו. זהו גן יפהפה שממוקם באזור הררי עשיר בצמחים והוא אחד משבעת הגנים הבוטניים הלאומיים בדרום אפריקה. מלבד יופיו של הגן הוא מהווה הזדמנות נהדרת ללמוד ולהכיר את הצומח של הקארו, במיוחד את המינים הבשרניים (סוקולנטים) האופייניים לחבל ארץ זה, כמו למשל הסוג Aloe ואהל (Mesembryanthemum).

מכאן המשכתי לאורך כביש 60, שהופך מזרחה יותר ל-62, לכיוון שמורת הטבע גיימקאברג (Gamkaberg), שמורה קטנה יחסית במושגים הדרום אפריקניים שמשתרעת על שטח של 95 אלף דונם. היא הוכרזה בשנת 1974 במטרה לשמר את הזברה ההררית של הכף, שנמצאת ברשימת המינים על סף הכחדה.

לרוע המזל, מרבית בעלי החיים באזור הקארו הקטן נעלמו בעקבות ציד ופיתוח חקלאי מסיביים. מקור שמה של השמורה הוא במילה gami, ופירושו בשפת שבט ה- קואי - אריה, על שום האריות הרבים שהסתובבו בו בעבר. היום אין להם זכר. אני לא הגעתי לכאן כדי לחפש זברות אלא כדי להלך בשבילי השמורה וליהנות מהנוף ומהצמחים במקום.

את השמורה חובקים מצוקי אבן חול אדומים ונוקשים מהתצורה הגיאולוגית הנפוצה בדרום אפריקה, המכונה בשם "הר השולחן", אותו הר שחולש על העיר קייפטאון וששם הוגדרה לראשונה התצורה הזאת. מרבית רכסי ההרים בדרום אפריקה בנויים מחול ששקע במשך מיליוני שנים באוקיינוס ההודי שכיסה את דרום אפריקה, והם התרוממו בתהליכים טקטוניים לפני כ-260 מיליוני שנים.

בשמורה צומח מגוון של מינים המאפיינים בין השאר את הצומח הבשרני של הקארו, וביניהם חלבלוביים למיניהם והרגלנית האפריקנית (Portulacaria afra), שמגיעה לגובה של כשלושה מטר ואנחנו מכירים אותה אצלנו כצמח עציץ או גינה נמוך. בשמורה יש גם קמפינג יפהפה בחיק הטבע.

• הכתבה פורסמה בגיליון דצמבר של הירחון "טבע הדברים"