דברים שאנו צריכים ללמוד מפרעה

במסגרת חלוקת העבודה המקובלת, אנחנו נוהגים לשים את יוסף בצד של הטובים ואת פרעה בצד של הרעים. יוסף הוא הצדיק ופרעה הוא הרשע. אבל בטור הנוכחי אני רוצה דווקא לפרגן ולתת קרדיט לפרעה. לא על חשבונו של יוסף, שכבודו במקומו מונח, אלא לצידו. לפרעה, כך נראה, מספר תכונות מנהיגותיות נדירות, שכמעט ולא מצויות במחוזותינו:

א. הקשבה רגישה לקול פנימי - פרעה חולם חלומות, ומשהו מטריד אותו. הוא לא מצליח לעבור לסדר היום כאילו מאומה לא קרה. משהו בחלומות אומר לו דרשני. פרעה מקשיב ברגישות לקול הפנימי הזה שלו, שלא מרפה ממנו, וזו תכונה ראויה מצד עצמה. בהתאם לכך הוא גם מבקש את עצתם של יועציו וחכמיו שיעלו בפניו פתרונות שיכולים לאפשר לו לחזור לשגרת יומו ולהירדם טוב בלילה.

ב. חתירה לפיתרון אמיתי - פרעה מקשיב לכולם, ואף על פי כן, פתרונותיהם ופרשנויותיהם אינם נראים לו. הוא ממשיך לחפש פיתרון לחלומותיו כיוון שהוא חש שדברי היועצים אינם נותנים מענה ופיתרון אמיתי לבעיה שהוא מציב בפניהם. פרעה לא מסתפק בניירות העמדה השבלוניים והרשמיים של חרטומיו וחכמיו. הוא מרגיש שיש פיתרון אחר, והוא שואף אליו.

ג. הנכונות לקבל את האמת גם ממישהו נחות ממך - פרעה תר אחר פתרון לחלומותיו, ואז נאמר לו שיש עבד שפל, נער עברי בזוי, היושב בבית הסוהר, שפעם הצליח לפתור איזה חלום או שניים. פרעה יכול היה בשקט לומר לעצמו ולאחרים - השתגעתם? שאני אתייעץ עם עבד עברי? למה מי הוא שיגיד לי מה לעשות? זה נראה לכם לכבודי שאני, עם כל מנגנון השלטון המצרי, אזדקק לשירותיו של נער עבד עברי בזוי בכלא? פרעה יכול היה לומר את זה, אבל גדולתו הייתה בזה שביקש להביא אליו את יוסף מהבור. גדולתו הייתה בכך שידע להתנהג פחות בכוחנות ושחצנות של אחד שיודע הכל, ואולי מתוך ענווה מסוימת - לא הייתה לו שום בעיה עם עצמו, ועם כל סובביו, להתייעץ עם עבד עברי, גם אם הדבר לכאורה יפגע בתדמיתו של הכל יכול.  

ד. היכולת להקשיב ולהודות בטעות - פרעה שומע את פתרונותיו של יוסף, מקשיב היטב, ומבין שכל מה שהוא חשב ושחכמיו אמרו לו - כל זה היה טעות. לא כך הם פני הדברים. פרעה שומע דברים לא נעימים לאוזניו - על שנים קשות של רעב, ועל תקופות לא קלות של התמודדויות. פרעה יכול בהינף יד לבטל את כל דבריו של יוסף, להחזיר אותו בחזרה לביתה סוהר, לומר שהכל שטויות, לגנוז ולטייח את דברי יוסף ולחזור לשגרת יומו. אבל פרעה לא עושה כן. אין לו בעיה להודות בטעותו, ולהודות שהפיתרון של יוסף הוא הנכון והאמיתי יותר, גם אם קשה לשמוע אותו.

ה. קבלת הכוח הרוחני כגורם במערכת השלטון - לאחר שפרעה שומע את יוסף ואת דרכי הפתרון למשבר שהוא מציע, אומר פרעה את המשפט המפתיע הבא: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו". שהמלך בעצמו, הדיקטטור הכל יכול, יודה ויקבל את העובדה, שמעבר לכשרון האנושי - גם לרוח אלוקים ושאר רוח יש מקום בשיקולי הדעת של המערכת השלטונית - זה חידוש גדול ותעוזה גדולה. בעולם כל-כך רחוק מאלוהות, כשכל הכוח השלטוני בידך, כשאתה חולש על עוצמה כה רבה, לבוא ולהודות שכל זה לא יצליח בלי "רוח אלוהים", ובלי איש שיש לו "רוח אלוהים" שכזו - זו אמירה משמעותית מאוד של מנהיג, עם השלכות רבות על דרכי השלטון וכוחו לשלוט.

ו. היכולת להאציל סמכויות - השלב הבא הוא תרגום הפתרון של יוסף לצד המעשי שלו. יוסף מציע פתרון מדיני-פוליטי-כלכלי, שצריך עכשיו להקים מנגנון שיממש ויבצע אותו. לרשות פרעה כל הכלים השלטוניים - הממשלה, הצבא, הכלכלה וכן הלאה. עם זאת, פרעה לא מהסס ולא מתבייש להפקיד את המלאכה הכל-כך מורכבת ומשמעותית הזו בידי יוסף. לפרעה אין בעיה להודות בחוכמתו של יוסף, אין לו בעיה

לתת לו סמכויות, ואין לו בעיה לזוז קצת הצידה ולתת לאיש אשר רוח אלוהים בו לנהל את המערכה הקשה. זו גדלות מצד פרעה לנהוג כך.  

במבחן התוצאה, אולי פרעה באופן אישי קצת הפסיד קרדיט על הצלחת התוכנית הכלכלית וניהול מצרים, אבל מצרים כמדינה הרוויחה את הכלכלה שלה, והצליחה בזכות יוסף לצלוח בשלום את שנות המשבר הקשה.

אולי לא רק לפרעה מותר ללמוד מיוסף, אלא גם לנו מותר ללמוד מפרעה - קצת ענווה ופחות אגו, מהי אחריות של מנהיג, חשיבותה של יכולת ההקשבה העצמית והחתירה לפתרון אמיתי, היכולת לרדת מהעץ כשצריך ולא להיתפס למלחמות אגו וכבוד, ההבנה שגם במשבר כלכלי - לא הכל זה טבלאות, נתונים וסטטיסטיקות - אלא יש צורך גם ב"רוח אלוהים". 

בימים ההם, בזמן הזה.