עולם חדש מופלא
אפשר ללעוג לו ולטעון שהוא צפוי ופשטני, אבל "אווטאר" הוא לא רק פריצת דרך טכנולוגית מרהיבה, אלא אירוע קולנועי מסעיר שמוכיח שהתואר "מלך העולם" כבר קטן על ג'יימס קמרון
"אווטאר", סרטו החדש של ג'יימס קמרון, הוא פריצת דרך טכנולוגית, חוויה אסתטית עשירה וסרט הרפתקאות ופעולה מסעיר. זהו הסרט שמותח את קו הגבול בין הקולנוע של העשור הראשון והשני במאה ה-21.
במאה ה-22 מגיע ג'ייק סאלי (סם וורת'ינגטון), חייל אמריקאי המשותק בשתי רגליו, לכוכב פנדורה. על הכוכב קיים מחצב נדיר שמשך תעשיית כרייה המאובטחת על-ידי חיילים בשירות התאגיד. פעולות הכריה מציבות את בני האדם בעימות עם הגזע המקומי - בני הנאבי, יצורים אנושיים-חתוליים וכחולים בגובה שלושה מטרים, המפגינים שלל התנהגויות ואמונות המזכירות, בראש ובראשונה, תרבות אינדיאנית.
הניסיון להתקרב לשבט הנאבי הוא אינטרס של שני כוחות אנושיים מנוגדים. אנשי המחקר המדעי שבראשו עומדת ד"ר גרייס אוגוסטין (סיגורני וויבר), ואנשי הצבא שמפקדם הוא קולונל קוואריץ' (סטיבן לאנג), שאינו בוחל באלימות קיצונית בכדי להשיג את מטרתו. שניהם מוצאים בג'ייק הזדמנות להשיג את מטרתם.
ההתקרבות נעשית באמצעות שימוש באווטארים. יצורים דמויי נאבי שנוצרו באמצעות מיזוג בין די.אן.איי אנושי וחייזרי, והם מופעלים מרחוק על ידי בני אדם. כשגופו כלוא בתוך מתקן המשדר את תודעתו לגוף זה, ג'ייק יכול להתנועע בחופשיות על פני הכוכב.
הקשר אותו ג'ייק יוצר עם נאייטירי (זואי סלדנה), בתו של ראש שבט הנאבי המאוים על ידי חברת הכרייה, מציב אותו בקונפליקט בין העולם שממנו הגיע וזה שהוא הופך להיות חלק ממנו. נאייטירי תחנוך אותו עד שיוכל להיות אחד מהנאבי. כשהעימות הכולל עם בני האדם יפרוץ, ג'ייק יהיה שייך יותר לשבט זה מלשולחיו האנושיים.
סיפור מוכר, ביצוע נהדר
קל ללעוג להיבטים ההוליוודיים של סרט כמו "אווטאר", האופן הצפוי בו מתפתחים המהלכים העלילתיים והיחסים בין הדמויות, הדיכוטומיות הפשוטות מדי של טוב ורע. ניתן גם להצביע על קווי הדמיון הברורים בינו ובין סרטים רבים ומפרספקטיבה רדוקטיבית זו לטעון שאין בסרט כל חדש.
"אווטאר" משתייך באופן מוצהר למסורת של עשייה קולנועית ארכיטיפית. כזו המתבססת על דימויים ומהלכים עלילתיים שהתרבות שבה ועוסקת בהם. נכון שבסרטים הוליוודיים רבים ההתבססות על ארכיטיפים נובעת מעצלות יצירתית, או מרצון להיות נגיש לקהל רחב ככל האפשר. סרטים רבים משלבים בתוכם מרכיבים אלו, אך רק מעטים מצליחים לספק יצירה שלמה, סגנונית ורעיונית, החושפת מחדש את עוצמתם.
אפיק ההשפעה הראשון על קמרון הוא הסרטים הרוויזיוניסטים שמבקרים את יחסה של ארצות הברית לאינדיאנים - "איש קטן גדול" של ארתור פן, ובעיקר "רוקד עם זאבים" של קווין קוסטנר. בקונטקסט של המדיניות האמריקנית בשנים האחרונות, הסרט מציג הוקעה חריפה של ההיסטוריה הקולוניאליסטית והאלימה של המדינה כלפי עמים וגזעים והאופן בו הפולשנות האמריקנית מתבטאת גם בהרס הטריטוריה של עמים אלו. הבאת הצופה לעמדת ההזדהות עם החייזרים הכחולים דורשת העזה יוצאת דופן מצידו של יוצר המביים סרט ב-300 מיליון דולר.
"אווטאר". רמה חדשה של הטמעת הצופה בחיזיון הקולנועי
האפיק השני הוא התנועה של סרטי המדע הבדיוני לעבר התמזגות מיסטית עם כוח גדול יותר, מעבר למצב תודעתי חדש וחוויה חושנית של מציאות חדשה באמצעותו. ב-"2001 אודיסאה בחלל", "מלחמת הכובבים" ו"המטריקס", חוויית הגיבור הפכה, באמצעות הטכנולוגיה והאסתטיקה שאותה היא מאפשרת, לחווייתו של הצופה. קמרון משיג מבחינה זו רמה חדשה של הטמעה של הצופה בחיזיון הקולנועי, דרך השילוב בין טכנולוגיית התלת מימד, המיזוג של הפיזי והדיגיטלי וההתמקדות העלילתית בחוויית הגופניות של האווטאר.
המיזוג של שני אפיקים אלו נעשה בטריטוריה הטבעית/וירטואלית של כוכב פנדורה. קמרון, צולל תת ימי מנוסה, בונה עולם טרופי מרהיב שהוא בה בעת גם לאגונה זרחנית ופסיכדלית. טבע זה הוא לא רק תוצר של הטכנולוגיה הקולנועית המשוכללת ביותר. הוא בעצמו סוג של סביבה אינטראקטיבית - רעיון שמהווה את נקודת החיבור המשמעותית בין דימויי חורבן התרבות/טבע והמיסטיקה הטכנולוגית של המדע הבדיוני האמריקני. המרכיבים מוכרים אך השילוב יוצא דופן ומבוצע בצורה מזהירה.
הוליווד נתונה לפקודתו
טיוטת התסריט הראשונה של הסרט נכתבה ב-1995. בשנים שחלפו מאז, קמרון הפך ל"מלך העולם" עם הפיכת "טיטאניק" לסרט הרווחי של הזמנים ולזוכה ב-11 פרסי אוסקר. מאז 12 שנים חלפו, ופרי העמל והתכנון המחושב של שנים רבות סוף סוף הוגשם.
מתוך הסרט. מי צריך להיות מלך העולם, כשאפשר ליצור עולמות?
כדי שהצגתו של "אווטאר" תתאפשר, קמרון היה צריך לפקח על פיתוחה של טכנולוגיית צילום תלת ממדית, לחכות להבשלתה של טכנולוגיית Performance Capture (יצירת כפילים דיגיטליים פוטו-ריאליסטיים שמשיגה בסרט זה קפיצת דרך מהפכנית), פיתוח תפיסה אסתטית משוכללת של בימוי בתלת-מימד, הטמעה
של הטכנולוגיה בעבודתם של במאים, שכנוע ראשי אולפנים שישימו יהבם על טכנולוגיה זו, והמתנה סבלנית עד שיהיו אלפי בתי קולנוע שיוכלו להקרין את הסרט בתלת-מימד.
במילים אחרות, בשביל להגשים את חזונו, קמרון היה צריך לנווט ספינה גדולה בהרבה מהטיטניק - את כל תעשיית הקולנוע האמריקנית. סוג כזה של נחישות ומגלומניה מגמד אפילו את המגלומנים הגדולים של הקולנוע האילם - ד.וו גריפית ("אי סובלנות") ואריך פון-שטרוהים ("נשים שוטות"). קמרון לא רוצה להיות יותר "מלך העולם". כעת הוא שודרג, באופן רשמי, ליוצר עולמות משלו.
