"עזבו את חתיכת המתכת מאושוויץ, עזרו לחיים"
פרופ' חנה יבלונקה, היסטוריונית העוסקת בחקר השואה, סבורה שישראל איבדה פרופורציות בעניין בגניבת שלט "העבודה משחררת" מאושוויץ: "יש פה טירוף מערכות. כל דבר שקשור לשואה מקבל נפחים לגמרי לא פרופורציונליים"
מה מידת השפעתו של השלט "העבודה משחררת", שנגנב מהכניסה לאושוויץ, על הזיכרון ההיסטורי, והאם ההד הציבורי והתקשורתי היה מוגזם? פרופ' חנה יבלונקה, היסטוריונית העוסקת בחקר השואה והחברה הישראלית, סבורה שהגיע הזמן לטפל בעניינים אחרים, חשובים יותר: "זו חתיכת מתכת, שיש לה משמעות סמלית והיא אייקון, אבל ההתבטאויות וסערת הרגשות יצאו מפרופורציה. יש לנו טירוף מערכות בכל מה שקשור לנושא. חברה בריאה לא יכולה להתפלש כל כך בעבר כמו שאנו עושים בנושא השואה".
בשיחה עם ynet, תקפה פרופ' יבלונקה, מהחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, את השרים וחברי הכנסת שהגיבו בחריפות על גניבת השלט: "השר סילבן שלום מאוד מוטרד מעניין גניבת השלט. לא מדאיגה אותו רפואת שיניים מפוקפקת, שירותי בריאות מתרסקים. שום דבר. רק השלט באושוויץ. העיסוק בגניבת השלט לא עומד בפרופורציות לבעיות המדינה. אצלנו כל דבר שקשור לשואה מקבל נפחים לגמרי לא פרופורציונליים. הגיע זמן לחזור לחיים.
לילה מקפיא במחנה ההשמדה, ללא שלט הכניסה (צילום: רויטרס)
"יש שרים כאן שלא מתבטאים בסוגיות עקרוניות שנוגעות לחיינו. יש כאן ליקוי מאורות שקשה לי להבין אותו. בכל פעם שנכנסת המילה שואה לחלל האוויר, אנו מאבדים פרופורציות. זה לא א' ב' של החיים שלנו, כבר יומיים זה פותח מהדורות חדשות. הורי ניצולי שואה, זה עיסוקי, אך יש פרופורציות של מה שהוא אירוע היסטורי למה שהוא ההווה שלנו, חברה נורמלית חיה בהווה ולא בעבר. אז נגנב השלט. זה נושא שלא צריך להיות על סדר יומנו במשך 72 שעות אחרונות".
יבלונקה גם מתחה ביקורת על מי שטוען כי הגנבים הם אנטישמים, מבלי לדעת מה הרקע האמיתי לגניבה: "איך יודעים שזה אנטישמים שגנבו? יכול להיות, אבל לא כל הזמן רק רודפים אותנו. לא כל העולם נגדנו כל הזמן".
השלט, כך היא מסבירה, היה חלק ממדיניות של הטיה והונאה שהנאצים נקטו בה, כדי שהעולם לא יגלה מה באמת התרחש באושוויץ, שיאמינו שזה מחנה עבודה: "זאת הייתה אחת הטקטיקות לבצע רצח בצורה יעילה ביותר על-ידי הסוואת שיטות הרצח. השלט אמר 'הגעת לעבוד'. רוב היהודים לא ידעו מה זה אושוויץ, זה חלק מההסבר לשקט היחסי והשלווה שבה הלכו היהודים לסופם. לחלק מהאנשים שנשלחו למותם, הגרמנים נתנו גלויות לשלוח לבתים, להודיע שהם בסדר. זו הונאה שאיש לא הטיל בה ספק, כי אף אחד לא יכול היה לחשוב על בית חרושת למוות. בגלויה שנשלחה ב 1942 על ידי אחות של אמי נכתב: אני הולכת לשלושה חודשים ואני חוזרת ואני מבקשת שתודיעו לרוקח (שאצלו עבדה) שישמור לי את מקום העבודה".
ומה משמעותו של השלט שנגנב על המאמץ לזכור ולא לשכוח? "אושוויץ נשאר גם אם השלט לא שם", אומרת פרופ' יבלונקה. "אושוויץ נשאר. היום אין טרבלינקה, יש אנדרטה שהפכה את מחנה טרבלינקה למקום אסתטי עם אנדרטה. האם מקומות אלו זה זכרון השואה? זכרון השואה נמצא בחינוך, בדיבור על לקחים במישור האישי, זכרון השואה זה ניסיון ללמוד מי היו יהודים שנרצחו שם, מה הייתה תרבותם, איך הם נראו כשהיו בחיים, את כל זה שכחנו לעשות. זכרון השואה זה להציג הניצולים כגיבורים, כאנשים שבחרו בחיים והיה להם כוח לשקם ולבנות. זכרון זה לא שלט אחד פחות או יותר. זה בדיוק העיוות שקרה לנו, שהפך לאייקונים במקום דיון עמוק ערכי רציתי".
ביטוי לשקר הגדול של הנאצים
יוסי שביט, מנהל ארכיון השואה במוזיאון לוחמי הגטאות, מסביר כי השלט "Arbeit macht frei"היה סמל לאידיאולוגיית ההונאה הנאצית. בניגוד ליבלונקה, הוא רואה בעניין הגניבה נושא מהותי שנמצא בלב זכרון השואה. "לנאצים היה ברור שהשמדת היהודים לא תעבור בשקט אם ישתמשו בטרמינולוגיה ידועה. הנאצים הרגישו צורך לפתח שפת הסוואה - בגרמנית tarnung - כשהכוונה היא לפתח משפטים ומלים מיוחדות שכוונתם להסתיר כוונה אמיתית. לדוגמה: הפתרון הסופי של הבעיה היהודית. מה הוא הפתרון? זה פתוח לכל מיני ניחושים. במסמכים בארכיון מתועד הימלר, שעמד בראש מנגנון הרצח, כותב לאנשיו שקיימת סכנה שהמערב מתחיל להבין את משמעות המשפט הפתרון הסופי והציע להשתמש בדו"חות במשפט אחר: 'היהודים מובלים לשטחי מזרח ברית המועצות לצורך יישוב מחדש'".
החקירה נמשכת. מחפשים קצה חוט (צילום: רויטרס)
"השלט", אומר שביט, "הוא ביטוי ידוע ביותר לשקר הגדול. מה אמור להבין האיש שמגיע אחרי מסע ארוך, חסר כל ידע ודבר ראשון שהוא רואה זה 'העבודה משחררת'. היו כאלה שהמשפט הסתדר להם עם משפטים אחרים ששמעו בגטו. למשל, בגטו ורשה ניסו לשכנע יהודים לעלות לרכבות ולנסוע למקומות עבודה שם זקוקים להם".
אבנר שלו, יו"ר הנהלת יד ושם, סבור שהשלט הוא "שם נרדף" למחנה אושוויץ-בירקנאו. "המטרה הייתה להטעות את הקורבנות בדרכים שונות. זה היה עניין שיטתי, אנשים בהולנד ובסלוניקי קנו כרטיסים כדי להגיע לאושוויץ. השלט בכניסה היה חלק בתהליך שהקורבן, עד לרגע האחרון, לא ידע מה הולך לקרות", אמר שלו והוסיף: "גבלס עמד בראשה של שיטת ההטייה וההונאה, הוא פיתח את השקרים ואמר שאם חוזרים על שקר מתחילים להאמין בו. השלט איפיין את השיטה הנאצית".
לפנייה לכתב/ת 
