אמיר ועצבני

בגיל 55, הבמאי אמיר קוסטוריצה מסרב להתמתן, להתרכך או להירגע. הוא עדיין חמוש בלהט אידיאולוגי, בדעתנות מתריסה וברוח נעורים. לא מפתיע שהוא הסתובב בפסטיבל הקולנוע התשיעי של מרקש, שם הוענק לו פרס מפעל חיים, כשהוא עוטה חליפה צבאית בצבע זית, כאילו הרגע חזר מאחת המלחמות הסוערות שלו.

במהלך פגישתנו לפני שבועיים, קוסטוריצה נהנה לפזר הכרזות מיליטנטיות ולתקוף כל דבר שזז - מטוני בלייר, ראש ממשלתה לשעבר של בריטניה ("הבחור הזה הוא פושע מלחמה – אם תחשב כמה עיראקים מתו בגללו, תקלוט שהוא קרוב למספרים של היטלר. עדיף שיתרום את הכסף שהוא מקבל כעת עבור ההרצאות שלו וישלח אותו לקורבנות ההפצצות שלו בסרביה") ועד מבקרי קולנוע שהעזו לתקוף אותו.

עם מראדונה. חשבו שהוא נרקיסיסט (צילום: Gettyimages imagebank)

למשל המבקרים הבריטיים שהשתלחו בו לאחרונה. "אחד מהם כתב שהמרתי את דתי בשביל כסף. הוא גם טען שאני אגו מניאק, בגלל שדחפתי את עצמי לתוך סרטי התיעודי 'מראדונה'. הוא כנראה לא ידע שבזמן שצילמתי את הסרט נשארתי בלי חומרים, כי מראדונה היה כל כך מסומם שלא יכולתי לצלם אותו. ואז הבנתי שאני חייב להציג את הסיפור שלו דרך העיניים שלי. אבל אותו מבקר קולנוע חשב שאני נרקיסיסט".

לאור כל זאת, אפשר להבין למה קוסטוריצה הסכים לגלם את דמותו של הקולונל גריגורייב, איש הק.ג.ב חדור האידיאלים בסרט "להתראות" (ובמקור - "פרשת פרוול"), שמגיע אל בתי הקולנוע אצלנו ביום חמישי הקרוב. הסרט, אותו ביים כריסטיאן קאריון, מבוסס באופן חופשי על אחת מפרשות הריגול החשובות במחצית השנייה של המאה ה-20: בראשית שנות ה-80, קצין בכיר בק.ג.ב (במציאות קראו לו ולדימיר וטרוב) מסר לאיש עסקים צרפתי (בסרט מגלם אותו גיום קאנה) החי במוסקבה מידע רב חשיבות, כדי שיעביר אותו לרשויות בארצו.

המידע מתמקד בעיקר במערך הביון הקומוניסטי בארצות המערב. מתברר שהסובייטים הצליחו לגלות פרטים רבים על התנהלות המערב, מהנעשה במסדרונות הבית הלבן בימי שלטונו של רונלד רייגן ועד תוכנית החלל וסוגיות של פיתוח נשק.

הקולונל, חסיד נלהב של הקומוניזם, חש שהשיטה נתקעה, שארצו נמצאת בשקיעה כלכלית ופוליטית, ושצריך לחולל מהפכה. הוא מוכן לבגוד בארצו ולשלם מחיר אישי כבד בגלל הרצון שלו לטלטל דברים ולהביא לשינוי.

"הקולונל הוא דמות לא שגרתית", מאבחן קוסטוריצה. "הוא החליט למסור את המידע כי הוא היה נחוש לשנות את העולם, והוא אפילו לא קיבל תשלום על כך. זה האספקט שמשך אותי לפרויקט הזה. 'להתראות' הוא סרט מאוד טוב, שמזכיר לי סרטים משנות ה-70, למשל הסרטים הפוליטיים של פרנצ'סקו רוסי. הוא גם לא כמו סרטי ג'יימס בונד וסרטי ריגול אחרים והוא מעדיף להתמקד בחייהם הפרטיים של הקולונל והבחור הצרפתי. ההיבט הרוחני ואנושי של התסריט מאוד נגע לליבי".

קוסטוריצה ב"להתראות". לא סרט ריגול טיפוסי

קוסטוריצה כבר הפגין בעבר כישורי משחק, למשל ב"האלמנה מסנט פייר" וב"גניבה זולה". "אבל ב'להתראות' זאת הפעם הראשונה שאני עושה תפקיד ראשי", הוא מדגיש. "יש משהו מהנה בלשחק אצל אחרים, וזה עדיף על בימוי, כי אז אין לך אחריות כבדה. כשמכבים את המצלמה, אתה חופשי".

בקרוב אצלנו

הבמאי המכונה "פליני של הבלקן" נמצא עכשיו בפתח של תקופה חדשה ביצירתו, וטוב שכך. לאחרונה התעוררה התחושה שהוא ממחזר את סרטיו הראשונים ולא מצליח להגיע להישגים של תחילת דרכו. במסגרת פתיחת הדף החדש, קוסטוריצה עומד לנטוש את הבלקן לטובת המזרח התיכון. סרטו הבא כבמאי, "מים קרירים", ימוקם בישראל וברשות הפלסטינית. הצילומים יתחילו באפריל הקרוב או באוגוסט, תלוי בקצב גיוס הכספים, והעלילה תעסוק בפלסטיני שחי בגרמניה ומתפרנס מעבודתו כחשפן וכרקדן בטן.

"החשפן חוזר לרצועת עזה אחרי שהוא מתבשר על ידי אחיו שאביו מת. הוא רוצה לקבור את אבא שלו ברמאללה, אבל הטיול מעזה לרמאללה מאוד ארוך, בגלל כל המכשולים הניצבים בפניו. המכשולים הופכים את המסע לדרמה בלתי רגילה, שהיא גם משעשעת. אני אנסה להפוך את הסיפור לקומדיה שחורה שתדבר לכל האנשים ברחבי העולם".

למרות שלא כתבת את התסריט, הוא נשמע מאוד אמיר קוסטוריצה.

"זה נכון. התסריט של 'מים קרירים' עורר בי השראה וסקרנות, וכשקיבלתי אותו, אפילו לא התלבטתי אם לעשות אותו. סרט של קוסטוריציה יכול להתרחש גם בסין. במאים לא עושים רק סרטים על מה שנעשה בפתח ביתם. הם עושים סרטים בהתאם לאמונות שלהם, לאסתטיקה בה הם דוגלים, לסיטואציה בה הם נמצאים. אז נכון שיש אנשים שטוענים שאני הולך להתעסק במציאות שכביכול זרה לי, אבל הייתי בישראל שש פעמים. יותר קל לי לעשות סרט במזרח התיכון מאשר בבוסניה, שם כל הזמן בודקים אותי. לא משנה מה אני עושה, טוענים שאני טועה ושוגה".

קוסטוריצה מוצא דמיון בין המצב השורר בבוסניה לבין הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "מה שמשותף הוא שבשני המקרים, הצדדים בסכסוך חושבים שהם אלה שמחליטים, אבל למעשה הם לא מחליטים בכלל. מי שמחליט זה הכוח הגדול. ובשני המקרים, הכוח הגדול לא רוצה בשלום, כיוון שמלחמה היא דבר מאוד יצרני ומאפשרת לשפר טכנולוגיות וכלי נשק".

אני, דפ והגנרל

אחרי "מים קרירים", קוסטוריצה ימשיך במסע שלו מחוץ לבלקן, ויביים סרט על פנצ'ו וייה, גנרל בכיר במהפכה המכסיקנית, גיבור עממי נערץ שלחם נגרד רודנות ונהרג ב-1923. "זה הולך להיות הפרויקט הכי גדול של חיי", מכריז הבמאי שבע הקרבות, שבידיו כבר שני פרסי דקל הזהב (על "מסע העסקים של אבא" ו"מתחת לפני השטח").

פנצ'ו וייה. מזהים דמיון לג'וני דפ? (צילום: Gettyimages imagebank)

"זהו סיפור מאוד טוב ועשיר, ומורכב משבעה סיפורים על אדם שהיה מהפכן, משורר ואהב נשים יפות", הוא מוסיף. "זוהי דמות שמרתקת אותי מאוד. באמצעות מעקב אחרי המסע שהוא ערך, נגלה הרבה אספקטים של ההיסטוריה האנושית. זה לא הולך להיות סרט בסגנון ערוץ ההיסטוריה. זה יזכיר יותר סרטים של סרג'יו ליאונה, אותם אני מאוד אוהב".

בתפקיד המהפכן המכסיקני יופיע ג'וני דפ, איתו קוסטוריצה עשה בעבר את "חלום אריזונה". "ג'וני הוא חבר מאוד קרוב שלי", מעיד קוסטוריצה. "הוא אח שלי. אנחנו מאמינים שקולנוע זה לא רק בידור שמעביר את הזמן, אלא גם חברות וחיים. אני מחכה שג'וני יסיים התחייבויות קודמות ובינואר 2011 נצא יחד להרפתקה גדולה".

למרות שלל העיסוקים הקולנועים שלו, קוסטוריצה לא מזניח את שתי האהבות הגדולות שלו: מוזיקה (קוסטוריצה חורש את הבמות עם ההרכב המצליח שלו "נון סמוקינג אורקסטרה" וחוגג עכשיו עשור לכינונו) וכדורגל. במונדיאל המתקרב הוא יעודד את הקבוצות של סרביה ("יש לנו הפעם קבוצה טובה שמשחק לראשונה

כדורגל בצורה אחראית. לא הפסדנו פעם אחת, ואפילו הצלחנו לנצח את רומניה 1:5") וצרפת. "אני לא יודע אם אסע למשחקי גביע העולם בדרום אפריקה, כיוון שאני לא אוהב אירועים גדולים. אני אמנם מופיע כבר עשר שנים עם הלהקה שלי לפני קהל גדול, אבל בחיים, כשאני מוקף בחמישה אנשים, אני נלחץ". 

קוסטוריצה גם יעקוב בעניין ובדריכות אחר הביצועים של נבחרת ארגנטינה, אותה מאמן חברו הטוב מראדונה. "מאוד חששתי שהוא ייכשל במשימה וארגנטינה לא תעלה למונדיאל. זה יכול היה להיות אסון בשבילו. אני כל כך מאושר שהוא הצליח. אתה יודע איך מראדונה קורא לפיפ"א - ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל?"

איך?

"ארגון פשע".

גם אתה סבור ככה?

"כן. פיפ"א היא כזאת. ממש כמו טוני בלייר".