לבד זה פשוט לא הולך. אז כן, אני צריך אותך
מוזר להתגעגע למישהו שאתה לא מכיר. זהו כנראה געגוע למשהו - כתף אוהבת, יד מלטפת. אנחנו חיים בעולם כה בודד. גם בלב עיר הומה, וגם במוצב אי שם, אתה יכול להרגיש ממש לבד
מוזר להתגעגע למישהו שאתה לא מכיר. זהו כנראה געגוע למשהו - כתף אוהבת, יד מלטפת, מה שזה לא יהיה. אנחנו חיים בעולם כל כך בודד. גם בלב תל אביב ההומה, וגם במוצב אי שם, אתה יכול להרגיש ממש לבד. יש משפחה, וגם חברים. ונכון, תמיד יש מישהו שאתה יכול לדבר איתו "על הכל", אבל משום מה, דווקא בשעות האלה, התחושה מתעצמת. אל תאמינו לכל מי שמספר לכם ש"אנחנו לא לבד ביקום". אנחנו לגמרי לבד, כל אחד לעצמו. בסוף היום, כל אחד נשאר עם המחשבות שלו, הפחדים, החששות והתקוות.
"שים ראש על כתפי, ועצום את העיניים, אחר כך נדאג לשאר"
לרוב, לא נראה את זה לאחרים. כולנו חיים עם מסיכות קבועות. אפשר גם להחליף אותן בהתאם לצורך. מעט מאוד אנשים רואים אותנו במצבנו הטבעי, חסר ההסתרות והכיסויים. ואלייך אני מתגעגע. את, שאוכל לתת לה לראות אותי ללא כל אלה, נטול. ללא צורך באמצעים טכניים כדי להתחבא, או כדי להיחשף. שאוכל להגיד לה "קשה, ואין לי מושג לאן הולכים מכאן", ואת תעני "כן, זה קשה, ואתה לא יודע לאן ללכת, אבל אני סומכת עליך. כרגע, שים ראש על כתפי, ועצום את העיניים, אחר כך נדאג לשאר". מילים. משנות את העולם, ואפילו אין להן קיום ממשי.
אחרי כל ההצהרות על הצורך ב"להיות קצת לבד", אתה מבין שזה לא צורך. זה תירוץ. אנחנו לא באמת אמורים להיות לבד. הטבע יצר שני מינים, והחיים ממשיכים רק כשהשניים מתחברים. לבד זה פשוט לא הולך. אז כן, אני צריך אותך. נכון, אני יכול לעמוד בעצמי, ולא אקרוס אם לא תהיי. אבל אני זקוק לך, ואני רוצה שתהיי זקוקה לי. לא אכפת לי אם תבואי לחודש, או לשנה. אני רוצה להתקשר אליך בשתיים בבוקר ולהגיד "היי, סתם התקשרתי להגיד שאני אוהב. לילה טוב", ואת לא תכעסי, כי את הרי אוהבת, והיית עושה את אותו הדבר בדיוק. אני רוצה להיכנס הביתה בסוף יום, לתת לך חיבוק ארוך ונשיקה אוהבת. כשניכנס למקום את תאירי את החדר, ובלילה (או באמצע היום) נזדיין בטירוף, אבל לא נשכח לרגע להקשיב זה לזה, כי זה מה שעושה את זה להכי טוב.
הבחורה הכי שווה על הבר מתה שתתחיל איתה
כמה חספוס ושכבות צריך לקלף כדי להגיע פנימה. אני כל כך רגיל להיות תמיד בסדר, לא להתפרק, לשמור על שפיות ועל קו מחשבה נקי. אף אחד לא משער מה קורה בפנים, וכנראה שזה ככה גם אצל אחרים. תמיד אני מגלה את זה מחדש. הבחורה הכי שווה על הבר מתה שתתחיל איתה, אבל היא לא תַראה את זה. כמה פעמים שמעתי את המשפט "אתה בן אדם שמאוד שלם עם עצמו" בגירסאות שונות, אבל עם אותו מסר: מה שאנחנו רואים זה שאתה יודע מה אתה עושה.
אז זהו, שאין לי מושג. אני מסתיר יפה, כמו כולם, ורק לעתים נדירות נותן לאור לחדור פנימה, למחשכי האמת של החיים. בואי, אני מבטיח שאם תאירי מספיק חזק, ולא תתייאשי מהר מדי, תוכלי לראות פנימה. רק את מסוגלת לראות דרכי, ורק לך אתן לעשות את זה באמת. אני יודע שלא תשפטי אותי, ולכן מוכן להיפתח ככה. ואת תתני לי לתת לך את אותה המתנה של אמת צרופה וחסרת פניות.
אני צריך שוב להרגיש אותך, האשה של חיי. שנצחק, נבכה, נאכל, נשכב וניסע לטייל. אני אשים ראש על כתפך, ואעצום עיניים, אחר כך נדאג לשאר.
