העולם ב-2020: התפלה, חקלאות ירוקה ו...פחם
רוצים לדעת מה נשתה, מה נאכל ואיך נזוז בעוד עשר שנים? הבשורה הטובה היא שבעשור הקרב העולם ידבר לא רק על בעיות סביבה אלא גם על פתרונות: התפלת מים, שימוש בהדברה נקייה וטיפול בתעשייה ובגזי חממה. החדשות הרעות הן שהזיהום דווקא יגדל וכך גם התלות שלנו בנפט ופחם
הנסיון לתאר כיצד ינהל האדם את הסביבה בעשור הקרוב מתמצה כמעט במילה אחת: התפלה. בכל מקום בעולם, מסינגפור וסין ועד אוסטרליה, אלג'יריה וטורקיה וגם בארצות הברית ואירופה - בכל מקום עומדים לצוץ מפעלי התפלה רבים שמטרתם להציל את העולם מפני המשבר החמור ביותר בתולדותיו - משבר המים.
התחזיות בנושא הזה קודרות למדי: בעוד אוכלוסיית העולם גדלה בקצב מהיר, הרי שכמות המים נותרת פחות או יותר קבועה. למעשה, אם רוצים להיות קודרים עוד יותר, אפשר לדייק ולומר שכמות המים מצטמצמת.
הסיבה לכך כפולה: ראשית, אין גשם. שנית, ישנם זיהומי מים רבים. ההתחממות הגלובלית גורמת לכך שב-15 השנים האחרונות סובלות מדינות רבות ממיעוט במשקעים. וזיהומים משביתים את מאגרי המים הטבעיים. הפגיעה המתמשכת הזו נכונה במיוחד במדינות מתפתחות - דוגמת הודו וסין - שם גידול בתיעוש ובצמיחה הכלכלית מתבטא בגידול בזיהום נחלים, נהרות ומי תהום.
כשהנושא הוא בעיות מים, אפשר בהחלט לומר שהעתיד כבר כאן. בין המדינות שכבר סובלות מבעיה זו נמצאת כמובן ישראל, אך היא לא לבד. כל מדינות המזרח התיכון, המפרץ הפרסי, אפריקה וגם כמה מדינות מהצד השבע של העולם - דוגמת ספרד, אוסטרליה או קליפורניה - מתמודדות גם הן עם משברי מים קשים.
ישנן מדינות שכבר הפנימו את חומרת המצב, הפשילו שרוולים והתחילו להתפיל. משקי המים של מדינות המפרץ הפרסי למשל, מבוססים כולם כמעט באופן בלעדי על מי ים מותפלים. בדומה למשק המים באילת, בה שורר אקלים דומה. ישראל נחשבת גם היא לשחקנית חשובה בתחום ובקרוב מאוד תתפוס ההתפלה מקום של כבוד גם במשקי המים בצפון אפריקה.
באלג'יריה למשל, נבנה בימים אלה מתקן התפלה שיהיה הגדול מסוגו בעולם, בקיבולת של 150 מיליון מ"ק לשנה. התפלה עומדת להיות שם המשחק גם במדינות שכנות וים-תיכוניות נוספות כמו יוון, קפריסין ואפילו טורקיה. מדינה זו היא דוגמה לכך שגם אם יש בארץ כלשהי עודף מים, היא עדיין עשויה למצוא עצמה במצוקה. ואכן, בבירת טורקיה, אנקרה, המרוחקת מאות קילומטרים ממקור מים טבעי, נהוגה הקצבת מים, בשל קשיים טכניים באספקת המים לעיר.
אין מנוס מהתפלה: בצורת בסין (צילום: רויטרס)
אבל גם במדינות רחוקות יותר, ולעתים שבעות ומפותחות, הולכת ומתבססת ההבנה שאין פתרון אחר פרט להתפלה. באוסטרליה פועלים כבר היום שני מתקני התפלה בהיקפים של כ-70 מיליון מ"ק מים בשנה כל אחד, ומתקנים רבים מצויים בתכנון. באסיה המצב דומה: סינגפור מתפילה מים בהיקפים גדולים ומשק המים הסיני נכנס גם הוא להתפלה בהשקעות ענק.
ההתפלה לא פוסחת אפילו על ערים גשומות דוגמת לונדון, שם מתנהל כבר כמה שנים דיון ער בשאלה האם להקים מתקן התפלה במוצא נהר התמזה. פרט לבירה הבריטית, גם בספרד פועלים כבר מספר מתקני התפלה - האחרון שבהם הושלם לא מזמן בברצלונה. תמונת מצב דומה ניתן למצוא גם במדינות החוף המערבי של ארה"ב, בעיקר בקליפורניה.
"בעשור הקרוב, מי שלא יתפיל מים בשטחו בגלל היעדר גישה לחוף, יצטרך להוביל מים ממדינות שכנות שמתפילות. פשוט לא תהיה ברירה. אין כרגע פתרונות מסחריים ישימים שיכולים לפתור את מצוקת המים בעולם, פרט להתפלה", מסכם בשיחה עם ynet מנהל מחלקת ההתפלה ברשות המים, אברהם טנא.
מה נאכל?
אחרי שברור שמי ים מותפלים יהיו מקור שתייה מרכזי עבור מיליארדי בני אדם ברחבי העולם, נשאלת השאלה כיצד תיראה החקלאות - מקור המזון הבסיסי והעיקרי של כולנו? התשובה היא שהחקלאות תושפע גם היא ממשבר המים ולצד מפעלי התפלה, צפויים לצוץ בשנים הקרובות גם יותר ויותר מפעלי השבת קולחין. במפעלים אלה מטוהרים מי השפכים והופכים למי השקיה עבור גידולים חקלאיים.
העתיד יהיה ירוק: שדה חקלאי בגרמניה (צילום: AFP)
"ישראל חלוצה בתחום וכבר היום משיבה למעלה מ-75 אחוזים ממי השפכים שלה לטובת השקיה, אך העולם לומד מישראל וזוהי המגמה שתשלוט", אומרת בשיחה עם ynet ד"ר תניב רופא, ממלאת מקום מנהל הרשות לתכנון במשרד החקלאות.
מגמה נוספת, מעודדת למדי, היא המגמה האקולוגית שצפויה להתרחב בקרב המגדלים החקלאיים בכל העולם. רופא מציינת כי בשנים האחרונות החלה החקלאות תהליך גמילה מחומרי הדברה כימיים ובעשור הקרוב מעריכים המומחים כי השיטות "הירוקות" יתפסו תאוצה ויסייעו לגידול פירות וירקות נקיים יותר.
ימשיכו להיבנות ולפלוט. תחנת כוח פחמית בסין (צילום: רויטרס)
איך נזוז? פחם, נפט וגם אנרגיה גרעינית
אופטימיות מסוימת מורגשת גם בחזית האנרגיה, עם כי כאן העתיד ימשיך להיות שחור. זהב שחור ליתר דיוק. האופטימיות נעוצה בכך שמדינות העולם מתכוונות לפעול בעשור הקרוב להפחתת פליטת גזי חממה בשטחן, אך למרות המאמצים הרי שהעלייה בזיהום הגלובלי צפויה להיבלם אך במעט.
בצד האופטימי של התחזית מצוי גם כיוון אנרגטי שחוזר לאחרונה לאופנה - הגרעין. לאחר שנים של רתיעה וקיפאון מצד מדינות שחששו מ"אסון צ'רנוביל" נוסף, הטכנולוגיה שהתפתחה מאז ("טכנולוגיית דור רביעי") נחשבת כיום לבטוחה ומביאה לעלייה בביקוש בבניית כורים.
בעולם קיימים כבר כ-430 כורים גרעיניים לייצור חשמל, בסקטור שמהווה כ-7 אחוזים מכלל משק האנרגיה העולמי. יש מדינות דוגמת צרפת שמסתמכות על גרעין כמקור אנרגיה מרכזי, ויש אחרות, דוגמת ארה"ב, יפן או סין, שהתעוררו בשנים האחרונות והחלו לבנות כורים בשטחן. בישראל, אגב, הנושא נדחק במשך שנים ארוכות מסיבות ביטחוניות ופוליטיות בעיקר - אך לאחרונה הודיע משרד התשתיות כי לא יהיה מנוס אלא לקדם את האופציה הזו.
הגרעין נחשב אמנם לאמצעי הרבה פחות מזהם, אך למרות התחזית לא כדאי למהר ולדמיין את העולם בצבעים ירוקים.
הערכות המומחים לעשור הקרוב צופות כי ארובות העשן של תחנות הכוח הפחמיות לא צפויות להיעלם מהנוף וכי למרות ההכרה בכוחן של האנרגיות הירוקות - הרי שבשנת 2020 צפויה דווקא עלייה בשימוש בדלקים פוסיליים - פחם, נפט ודלק מטוסים.
"מרבית התחזיות קובעות כי הדלקים הפוסיליים ימשיכו להוות כ-85 אחוזים ממשק האנרגיה העולמי וכי משקל הפחם דווקא צפוי לגדול", מסביר בשיחה עם ynet ד"ר עמית מור, מומחה לאנרגיה. מור מציין כי למרות עלייה מסוימת בכוחן של אנרגיות מתחדשות, הרי שבאופן יחסי משקלן בעולם דווקא יקטן שכן עשרות תחנות כוח פחמיות מוקמות בשנים האחרונות בסין ובהודו.
