יהודי לא חוסם יהודי

השבוע נקלעתי ל"סופר" בעיצומו של דיון סוער. המילים "חרדים", "אינטרנט" "וסתימת פיות", עפו לחלל האוויר כל שנייה וחצי בממוצע. ואפילו הקופאית זנחה את העמדת הפנים של מעבירת מוצרים ניטרלית והצטרפה עם כל הלהט הבר-קודי לשיחה.

אכן נפל דבר, כמו שאומרים במקומותינו. גדולי הרבנים החרדים פירסמו "קול קורא" לאתרי האינטרנט החרדים בדרישה להתנתק ולאלתר. צרכני המדיה הנט-דוסית, שהתרגלו לשמוע בפרטי פרטים את כל הסיפורים ש"המודיע" ו"יתד" ושאר עיתוני המגזר המפוקחים העלימו באלגנטיות, מתקשים להגיד יפה שלום ולהיפרד.

אפשר כמובן להפוך את סיפור סגירת אתרי האינטרנט החרדים לסוג של ניקוי אורוות וירטואלי. תחת ניקים עלומי שם וטוקבקיסטים יראים מסתתרים להם לא מעט חובבי רפש וזוהמה השמצות ועלבונות. רק הם לבדם משמשים יופי של טריגר לחסימה, כפי שרוצים עסקני העדה.

אך כמו בכל סיפור בחיים מדובר רק בצד אחד של המטבע. הצד השני, תאמינו או לא, מסוכן אפילו יותר. בטרם נשם את נשימתו הראשונה האתר החרדי הראשון, הייתה רק ליודעי ח"ן את האפשרות לדעת מה באמת קורא במגזר. העיתונים, הנשלטים על ידי ועדות רוחניות דרקוניות, עמדו על משמרתם בשבע עיניים. ובנוסף לצנזורים המתבקשים, שלשמם קמה מלכתחילה העיתונות החרדית, כמו אי דיווח על אירועי אונס, פדופיליה ורצח לטובת הקוראים הצעירים. נכנסו בדלת האחורית אוסף מביש של אינטרסים פוליטיים וממוניים שהפכו את העברת מידע לציבור לכלי שרת לשכתוב המציאות כראות עינם.

"חוסר עניין ציבורי" ו"חילול השם"

באותה דרך ממש, פשלות מבישות של נבחרי ציבור ושחיתויות בקנה מידה רחב נשארו סמויות מהעין הקהילה, באצטלה של "חוסר עניין ציבורי" בתוספת אלמנט מנצח-כל, "חילול השם" במקומם ראו אור כתבות קנויות ומדורים שכל תפקידם להלל ולקלס את חביבי המערכת. תארים וכתרים נקשרו לראשיהם של מקורבים לצלחת בצרוף הצלחות והישגים לא להם (איפה בדיוק ישמעו אחרת?) וכל השאר, אבדו בתהום הנשייה של האלמוניות.

עם בואה של אוטוסטרדת המידע למחוזותינו החלו פתאום לדלוף סיפורים על מכרזים תפורים מראש. על מינוי ללא שום כישורים מלבד מינון יתר של ויטמין פי. חרדים שחשו בנוח תחת מעטה האנונימיות החלו לחשוף את אשר על ליבם, שלמרבה הפלא, לאו דווקא תואם להשקפתם של עורכי העיתונים המתיימרים לייצג אותם.

דורות של מי שהורגלו לכבס כביסה מלוכלכת בלילה מתחת לשטיח ולהביט בה בעיניים כלות מעלה עובש וסירחון למדו אט אט על יתרון האיוורור ואור השמש. על מרחב אחר בו יכולים גברים ונשים לנהל ויכוחים ודיונים על מגוון נושאים ברומו של מגזר. חדוות הגילוי בלהיות אני אני ואתה אתה במובן הכי פשוט של המילה, בסביבה המטפחת קונפורמיזם מטורף וחסר היגיון. וממקום חתרני ומחתרתי הם הצליחו לטפס ולכבוש את המיינסטרים של הקהילה.

הנתונים המדויקים על כמה בתי אב מחוברים לאינטרנט נמצאים בידיהם של חברות בזק והוט אך גם האומדנים השמרנים ביותר מדברים על קרוב לשליש מכלל האוכלוסייה החרדית בארץ המחוברים לרשת ברמת סינון כזו או אחרת. ציבור גדול שלא ניתן להתעלם ממנו.

אנשי הצמרת שבמשך

שנים עשו דין לעצמם נאלצו להתרגל למציאות חדשה ולא נעימה של חשיפה לביקורת. קבוצה גדלה והולכת הדורשת מהם דין חשבון על מעשיהם ולרוב, אי מעשיהם, לטובת ציבור הבוחרים שלהם, אכן "אוי א-ברוך!".

לכן לא פלא שאלה האחרונים מהרו ללחוש באוזנם של הרבנים שלא ראו "פוסט" מימיהם תיאורי זוועה וגיהינום על המתחולל באתרים החרדים ולהנפיק אישור מהיר לחסימה הרמטית.

אך בעוד עסקני המגזר נמים את שנתם מותשים אך מרוצים אחרי ניקוי נמרץ של האורוות הוירטואליות. צר לי יהיה לעדכן אותם (אותי הם קוראים מטעמים עלומים), כי הוא מעט מיותר בשלב שכל הסוסים כבר עמוק באחו. חרדים ואינטרנט, זו כבר תחילתה של ידידות מופלאה.