תבוטל חובת השירות

תודה גדולה מגיעה לראשי ישיבות ההסדר ולתלמידיהם-חייליהם, על שהעלו שוב לדיון את חובת השירות הצבאי. לכאורה אין מקום לשום דיון. חובת השירות מעוגנת בחוק ולחוקים כידוע יש לציית, אחרת מתמוטט הסדר החברתי. אולם לא מדובר כאן בחוק ככל החוקים. זה חוק שמחייב במקרים קיצוניים להרוג בני אדם. במקרים פחות קיצוניים הוא עלול לחייב פגיעה בגופם, ברכושם בחופש התנועה שלהם וכו' – מעשים שחוקים רגילים אוסרים בכל לשון של איסור. לא סביר לדרוש ציות לחוק כזה רק משום היותו חוק.

כאשר באים לבחון את הבסיס המוסרי לחובת השירות הצבאי, נשענים בדרך כלל על זכות ההגנה העצמית. חשוב להבין שזו זכות - לא חובה, והזכות היא לסכל תוקפנות - לא להרוג את התוקפן. יתרה מכך, זכות זו היא זכות הנתונה לפרט. הפיכתה לחובת הכלל, דהיינו לחובה להרוג, אינה מובנת מאליה.

העמדה הפציפיסטית שוללת את המעבר הזה מזכות לחובה מכל וכל. מבחינה מוסרית צרופה, העמדה הפציפיסטית נכונה. ניסיון להצדיק את חובת השירות מתחיל מההכרה שבמציאות הלא מושלמת בה אנחנו חיים, אין מקום למוסר צרוף. במציאות זו עלולה קבוצה מסוימת למצוא עצמה מותקפת על ידי קבוצה אחרת ללא התגרות מצדה. הדרך היחידה בה יוכלו הפרטים בקבוצה המותקפת לממש את זכות ההגנה העצמית שלהם, היא כריתת הסכם הגנה הדדי. הסכם בלתי כתוב כזה הוא הבסיס היחיד עליו אפשר להשתית חובת שירות.

חשוב מאוד להדגיש שמדובר בהסכם הגנה. הגנה בלבד. קיימת הגדרה יחסית ברורה ומקובלת למצב של הגנה המצדיק הפעלת כוח צבאי: מצב של איום ממשי ומיידי, שלא ניתן לסלקו בכל דרך אחרת, ובלבד שהפעלת הכוח תהיה פרופורציונלית לגודל האיום. יש לציין שזה הסכם הגנה בין אזרחים. ממשלה אינה צד בהסכם, היא "קבלן הביצוע" שלו. ממשלה, גם אם נבחרה בדרך דמוקרטית, אינה רשאית להפוך הסכם הגנה למשהו אחר.

למרבה הצער, לא הפנימו מנהיגי ישראל וראשי הצבא את קיומו של הסכם כזה, הסכם שרק ממנו נגזר תוקפן של פקודות הצבא. דובר צה"ל חזר לאחרונה בהחלטיות על העמדה שהצבא צריך לבצע את מדיניות הממשלה באשר היא. כך בדיוק גורסת אמירתו הצינית של הוגה הדעות הפרוסי קארל פון קלאוזביץ: "מלחמה (הפעלת כוח צבאי) היא המשך המדיניות באמצעים אחרים".

במקרים רבים הופעל הצבא בניגוד להסכם ההגנה הבלתי כתוב. הפקודות לגרש את ערביי א"י ב-1948, לצאת למבצע סיני, להפעיל מנגנון כיבוש בשטחי הגדה ועזה וכן, גם לפנות התנחלויות לא נועדו למנוע סכנה מיידית.

אני מציע לכנות פקודות כאלה "בלתי לגיטימיות", להבדיל מ"בלתי חוקיות". מבחינה פורמלית פקודות שניתנות בסמכות הן חוקיות, כל עוד לא מתנוסס מעליהן בעליל ה"דגל השחור" שהוזכר בפסק הדין של מבצעי הטבח בכפר קאסם.

לסירוב הנתפס כפוליטי, בין ימני ובין שמאלי, יש מכנה משותף: מחאה נגד פעולות בלתי לגיטימיות, פעולות שאין להן כל קשר להגנה. מי שמכניסים פוליטיקה לצבא הם דווקא ראשיו התופסים את תפקידם כמבצעי מדיניות.

מה יעשה חייל שראשי מדינתו וראשי צבאו לא השכילו לחסוך ממנו את הקונפליקט בין פקודות חוקיות לכאורה אך "בלתי לגיטימיות בעליל"? דומה שאין ברירה אלא להשאיר את ההחלטה בידיו.

יטענו בוודאי שככה אי אפשר לנהל צבא וביטחון המדינה ייפגע. לדאגות האלה יש תשובה פשוטה: תבוטל חובת השירות. אנשים ישרי דרך ייאלצו גם אז למחות נגד פעולות צבאיות בלתי לגיטימיות ובלתי מוסריות, אבל תיחסך מהם דילמת הסירוב.