נישואים אזרחיים לכל

מיהו יהודי? מי שנולד לאם יהודיה, כמובן – ומי שהמדינה היהודית היחידה בתבל כפתה עליו להיפרד מזכויות האזרח שלו אם הוא רוצה להתגייר ולחיות כיהודי. אם הוא רוצה, הוא חייב לחיות כחרדי. למסקנה הזאת אין מנוס מלהגיע אחרי שנשמעה – בבירור ובלי התפתלויות – עמדתם העדכנית של בתי הדין לגיור בפני הערכאה השיפוטית העליונה בישראל.

סוגית הגיור איננה ענין פנימי של רוסים ואתיופים. היא עלולה להיות הפתח המסוכן ביותר לאפרטהייד דתי בחסות המדינה, והיא עשויה להיות העילה למהפכה אזרחית מוצדקת מאין כמוה, שבסופה תחזור דתם של בני אדם להיות עניינים הפרטי, וכל יהודי יוכל לחיות בישראל על פי הכרתו וצו מצפונו באין מפריע, בדיוק כפי שחלמו מיסדיה של המדינה. הבחירה, כרגיל, תלויה במשחקי כוח פוליטיים ובנכונותו של ציבור חילוני גדול להתגייס למחאה המוצדקת ביותר בתולדות יחסי הדת והמדינה כאן.

קחו לדוגמא את אנסטסיה וליאת בלו

כדי לרדת מן העץ התיאורטי, שתי דוגמאות, ברשותכם. ראשית, אנסטסטיה מיכאלי. עובדת גיורה היא חלק מן הביוגרפיה הרשמית שלה ורק משום כך אני משתמשת בה כאן. אם נתבונן באורחות חייה, כפי שמבקשת האורתודוכסיה הרבנית לעשות ביחס לכל מתגייר באשר הוא – נגלה מייד שראשה מגולה, עובדה שמעידה כי היא בחרה באורח חיים שאינו מתיישב עם דקדוק בכל התרי"ג, ואם נפשפש עוד קצת נבין שהיא חברת כנסת מטעם מפלגה שחרטה על דגלה את החילוניות, ובעברה גם היתה דוגמנית ומגישת טלויזיה.

על פי השקפתו הרשמית של מערך הגיור היחיד המוכר בישראל, אנסטסיה מיכאלי, שבחרה לקשור את גורלה עם זה של העם היהודי, איננה יהודיה. מכאן שגם ילדיה אינם יהודים. וגם בנותיה העתידות להיוולד לבנותיה וככה, עד עולם או עד שנתעורר בוקר אחד ונגלה שכולנו חים בטהראן.

שנית, ליאת בלו. גם כאן גיורה של הילדה שאומצה בינקותה בידי יהודים בדרום אפריקה ודאי שהוא מועמד לביטול, ודי בשלוש מלים כדי להסביר: "רוקדים עם כוכבים". ליאת בלו לא יכולה להיות יהודיה בעיני הממסד האורתודוכסי משום שהיא שחקנית, מופיעה בטלויזיה ורחוקה מלהפגין בה צניעות או שמירת נגיעה. אם תבקש להינשא באמצעות הרבנות – הדרך היחידה להינשא בישראל – ודאי יהיה שם יהודי ישר דרך שיאמר לה, כמתבקש מחומרת הדין, שאי אפשר: אם תצליח בכל זאת לעמוד מתחת לחופה, נישואיה יעמדו בסכנה של ביטול ללא גט, כפי שכבר קרה לאחרים שגוירו בינקותם וגילו, יום בהיר אחד, שאין כל משמעות לאקט הזה ללא חיים חרדיים שלמים.

ואם גויירת כילד

כדי להיות יהודי, מי שמתגייר בישראל חייב לוותר על מיטב הזכויות שמוענקות לאחרים מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מרגע הלידה ועד למותו וגם אחר כך. גוירת כילד? גיורך לא תקף אלא אם כן למדת במוסד חינוך מקובל על האורתודוכסיה, וזה לא בית ספר ממלכתי דתי אלא דווקא רשתות החינוך התורניות, שאינן מבטיחות לך את שוויון ההזדמנויות המובטח לאחרים.

גיורך, אם אומצת, לא תקף אלא אם כן גם הוריך – אפילו אם הם יהודים מלידה – לא שומרים על התרי"ג החרדי כהלכתו. הם הרי התחייבו לעשות כן במועד גיורך. הם גרים בקיבוץ? אתה ילד שזקוק למסגרת חינוכית שלא קיימת במקום מגוריך? אתה לא יהודי. אתה רוצה בבגרותך לעבוד בתעשיית המזון המקומית? היזהר: לא בטוח שהמסעדה שלך תזכה בכשרות. ובאשר לילדים אותם תרצה להביא לעולם, הישמר לך עד מאד מפני גורלם במקרה של ביטול נישואין והחלטה על משמורת הילדים. וכשתמות, ספק אם יקברו אותך כדת וכדין אם יתגלה שהיית מחלל שבת.

מה שנראה על פניו כשאלה הנוגעת אך ורק לזכות להינשא ולהתגרש בישראל הופך, מכוח עמדת האורתודוכסיה הרשמית, לגזירה שרוב המתגיירים לעולם לא יוכלו לעמוד בה – אבל האשם אינו באורתודוכסיה אלא במדינה.

אין לי כל טענה כלפי חכמי ההלכה שמרוחם ומכוחם פועלים הדיינים בבתי הדין. המדינה הזאת הרי הוקמה כדי שגם הם יוכלו לחיות חיים יהודיים מלאים על פי השקפתם, אבל לא כדי שהשקפתם תפסול אותי ושכמותי – בחסות המדינה – מלחיות חיים כאלה. זוהי התוצאה האיומה, הגזענית והמסוכנת שאליה הגענו בעקבות משחקי הכוח הפוליטיים בין מפלגות דתיות לבין רוב הציבור בישראל: מדינה שבה המון גדול ורב של בני אדם יאלצו להיות חרדים כדי להיות יהודים.

אין מדינה דמוקרטית אחת בעולם שכופה על אזרחיה מצב עניינים שכזה, ואם ישראל חפצה להיות יהודית ודמוקרטית גם יחד, בדיוק כאן חייבת ההגמוניה החרדית להיפסק, אם אנחנו חפצי-חיים. בדיוק כאן צריכה הממלכתיות הזנוחה של ישראל להתעורר ולהבין שכך אי אפשר עוד.

הפתרון

הנקודתי הראשון הוא הנהגת חוק נישואין (וגירושין) אזרחיים לכל, והתנייית תוקף הנישואין בישראל, לכל דבר וענין ולכל אזרח, בקיום החוק הזה. הקישור בין דת לנישואין צריך לשוב למקומו הטבעי ולהיות עניין של בחירה לבני הזוג, לא נושא של כפייה דתית-מדינתית.

אבל בזה לא די: בדרך לטאליבניזציה של חיי הציבור היהודי בישראל, צריך להוציא את ענין הגיור כולו מסמכותה ומחסותה של המדינה ומן הבלעדיות האורתודוכסית. רק אם יוכרו כאן גיורים קונסרבטיביים ורפורמיים אפשר יהיה לעשות כן. אם זה לא יקרה בעשורים הקרובים, זה כבר לא יקרה לעולם.