הקלף הסודי של אחמדינג'אד

מה משותף לכל אלה? לפי פרקליטי המדינה האיראנים התובעים, עד מפתח, מרגל, שעדותו מוכיחה את "אשמתם”. ומיהו אותו עד תביעה מרכזי? ככל הנראה, לא אחר מאשר הבלוגר האיראני המוביל, חוסיין דרחשאן, מי שנחשב לפורץ דרך בעולם הבלוגים האיראני לאחר שפיתח את הפרוטוקול הראשון שאפשר כתיבת בלוגים בפרסית.

מה שתומך בסברה, היא העובדה שקווי דמיון רבים נמתחים בין פרטי עדותו של "המרגל" ובין קורותיו של דרחשאן. בנוסף, לטענת ניוזוויק, מקורות מקורבים לתביעה, אישרו כי הוא האיש.

שמפניה איראנית

על דרחשאן, כתבנו כאן לפני שנה. כבר אז העלינו את הסברה כי דרחשאן הוא סוכן מדיח העובד בשירות הממשלה האיראנית, סוג של “שמפניה”, אבל בנוסחה איראנית. דרחשאן, שביקר בישראל בעבר והפר בכך את החוק האיראני, נעצר בשל כך בטהרן לפני שנה ומאז נעלמו עקבותיו.

גורמי אופוזציה באיראן עמם שוחחנו בשעתו, הביעו תמיהה על סיפור המעצר, וטענו כבר אז שניתן להבין את היעלמותו של דרחשאן מזווית אחרת לגמרי. "לאיראנים", הם הוסיפו בקריצה, "יש אולי סיבה טובה לעצור דווקא את האנשים שלהם...", אמרו.

חשוב לדעת: אביו של דרחשאן, הוא חבר ב"מוטל'פה" – ארגון סוחרים ובעלי ממון המקורב מאוד לחוגים הקיצוניים בשלטון האייטוללות ומשפחתו, על אף מוצאו הקנדי, היא משפחה דתית.

דרחשאן, סוג של מודל חיקוי לצעירים באיראן, החל מאז הבחירות ב-2003, להפוך את עורו. מתומך רפורמה קולני, הוא הפך למבקר של הזרם המתון והאופוזיציה, ותומך של אחמדיניג'אד.

הבלוגר שהילך על חבל דק - ונפל?

אחמדינג'אד עצמו הזכיר את דרחשאן בנאום, בו ביקש מהתובעים "לשמור על זכויותיהם" של רוקסנה סוברי, עיתונאית אמריקנית שנכלאה באיראן ושל דרחשאן.

מאז, סוברי שוחררה, אך לא דרחשאן.

משפחתו, ששמרה על שתיקה במשך קרוב לשנה מאז מאסרו, ואולי קיוותה שקשריה הטובים עם השלטון יביאו לשחרורו של הבלוגר, קוראת עכשיו לממשלה הקנדית (שדרחשאן הוא גם אזרח שלה) להתערב למען שחרורו - ונראה כי גם הם מופתעים מהיחס לו זוכה בנם.

אחיו, חאמד, אמר לטלוויזיה הקנדית כי חוסיין ידע שהוא עומד להיעצר בגלל ביקורו בישראל, אך לא שיער בנפשו כי יוחזק בכלא למעלה משנה, ללא משפט, ללא אישום ברורים או יכולת לשוחח עם עורך דין.

האמת עוד רחוקה מלהתגלות. לא ברור אם דרחשאן, בהתבטאותיו ומעשיו ניסה להלך על חבל דק, ליהנות מכל העולמות ופשוט נפל לתהום של משטר חשוך – או מלכתחילה היה סוכן של השלטונות האיראניים. אך מה שבטוח הינו שהאיראנים אינם חוסכים מאמצים לדיכוי הבלוגוספרה שקולה ההולך וגובר מהווה כיום את המקור החשוב ביותר לאירועים בתוך איראן.

בלוגרים, אתם אחראים לטוקבקים

לאחרונה, כצעד נוסף בניסיון להשתקת קולות המחאה, החלו באיראן לעצור בלוגרים נוספים לא באשמת תוכן כתביהם שלהם, אלא בגלל שאלה לא השכילו לעצור את קוראיהם שהשאירו תגובה, טוקבק, שלא היה לרוחו של המשטר.

קחו למשל את עלי בהזאדיין נאגאד , בלוגר שאיתרע מזלו להיות גם אחיינו של מנהל הקמפיין של מיר חוסין מוסבי, מי שנחשב למועמד האופוזיציה המוביל בבחירות האחרונות. הבלוג שלו, שלטענת השילטונות איפשר תגובות אוהדות לאנשי האופוזיציה, הוביל אותו היישר לשש שנים בכלא.

או את מנדי זמנזאדה, עיתונאי איראני העובד בעבור הרשת הממשלתית האיראנית איסנא, בעיר יזד. זמנזאדה הסתבך בגלל סיפור אותו פירסם על שני בלוגרים בעיר, שהסתכבו בגלל מספר תגובות קוראים שהתפרסמו בחלק המיועד לתגובות בבלוג שלהם. כמובן ששני הבלוגים נסגרו ועכשיו גם העיתונאי שכתב על הסיפור מצטרף אליהם על ספסל הנאשמים.

בלוגר בבגדי אישה

טכניקה השתקה חדשה אחרת מבית מדרשם של האייתולות היא השפלת מתנגדיהם על ידי, למשל, פרסום תמונות מביכות שלהם. לא, כאן לא מדובר על בלשים פרטיים או צלמי פאפאראצי אלא, למשל, על התמונות האלה של מאגיז טאוואקולי, סטודנט שנעצר ביום שני האחרון בסבב ההפגנות כנגד המשטר לאחר שנאם

בלהט בזכות הדמוקרטיה.

שעות ספרות לאחר מאסרו, שוחררו התמונות בתואנה שטאוואקולי ניסה לברוח ממאסרו, כשהוא לבוש בבגדי אישה. האשמה זו, המשפילה במיוחד, היא אזכור של הנשיא הראשון של הרפובליקה האיראנית, אבולחסן באניסדר, שניסה לשמר מעט מהכוחות האזרחיים במדינה - ונאלץ לבסוף לברוח מהמדינה כשזהותו מוסווית, שפמו מגולח והוא לבוש בבגדי אישה.

בתי הכלא באיראן ממשיכים להתמלא בבלוגרים - אך סיפורים אלה ורבים אחרים ממשיכים לצאת לעולם החופשי, על ידי צבא גדל של פעילים שלא מוכנים לתת לדיכוי לנצח.

אולי, לחשו פעילים באיראן, דווקא סיפורו המשפיל של טאוואקולי הוא סימן מעודד לבאות. 20 שנה אחרי באניסדאר, אולי עוד נשיא ימצא את דרכו אל מחוץ לארצם, שלא על מנת לשוב.