מבול ההסדר
עשרות ישיבות הסדר צצות בכל רחבי הארץ. האמנם ברכה גדולה? האם רצוי לתת לכל רב לפתוח ישיבת הסדר ל-20 תלמידים? מה הקריטריונים לפתיחת ישיבה ומה הניסיון שנדרש מרב? מאיר בן מאיר עם שאלות קשות בצל הסערה
מבוכה לא קטנה הציפה אותי בשבועות האחרונים. אם עד עכשיו האמנתי כי אני מעורה יחסית בעולם התורה הציוני- דתי, הרי שהפולמוס החריף שהעמיד במרכז הסערה הציבורית את ישיבות ההסדר ומעמדם, נטע בי סקפטיות לא קטנה. סימן השאלה האישי הפך לספק מהדהד למקרא הידיעה על הרב ינון אילני, ראש ישיבת ההסדר "חן במדבר" בערד שהחליט לפרוש מאיגוד ישיבות ההסדר על רקע "פשרנותם" האידיאולוגית והדתית. הופתעתי עד מאוד. מעולם לא שמעתי על הרב ינון אילני ואף לא על ישיבת ההסדר "חן במדבר". לא ידעתי גם שאוצר המילים והלקסיקון שראש ישיבת הסדר עושה בהם שימוש אמור לכלול מילים כמו: "מנוולים" ועוד בהתייחס לשופטי בית המשפט העליון.
אבל "הגילוי" המפתיע על הרב אילני וישיבתו, אמורים לחדד שאלה ותהיה מרכזית שאינה קשורה כלל לתוכן דבריו. שאלה העוסקת בתופעה שאנו אולי מעדיפים להתחמק ולהתעלם ממנה. עבורי ועבור בני דורי, מיושנים כמונו, ישיבת הסדר היא מוסד תורני שבצילו חוסים מאות תלמידים השוקדים על תלמודם בשילוב שירות צבאי משמעותי. בראש הישיבה עומד או עומדים רבנים ותלמידי חכמים משכמם ומעלה, דמויות מופת באורח חייהם ובמנהיגותם הרוחנית ששפתם שונה מאוד משפתו של הרב אילני. מישהו יכול לספר לנו בבקשה כמה תלמידים לומדים בישיבת "חן במדבר" בערד ומשתתפים בשיעור הכללי השבועי של הרב אילני? כמה חברותות מאיישות את ספסלי הישיבה ב"סדר ערב"? האם מישהו יכול לעדכן אותנו כמה "חן במדבר" כאלה יש לנו ברחבי הארץ?
כששאלתי גורם מוסמך שעיסוקו היומיומי קשור ישירות לחיי והרוח והמעשה של ישיבות ההסדר, תשובתו הדהימה אותי: באופן רשמי, הוא אמר, קיימים מעל 80! ישיבות הסדר, מכינות קדם צבאיות וישיבות גבוהות ציוניות. באופן לא פורמלי מספרם כנראה כבר מתקרב ל-100! לכאורה, מה לנו בשורה משמחת מזו. גיוון תורני ורוחני - תמיד מבורכים. 70 פנים לתורה. אלו ואלו דברי אלקים חיים. עולם התורה פורח ובכל פינה מקצה הארץ ועד קצה נשמעים הוויות אביי ורבא. חזון הנביאים מתגשם. מציון בפריסה ארצית רחבה יוצאת תורה ודבר ה' מירושלים ומערד.
האמנם? האם הכמות הזאת היא ברכה גדולה או שמא דוקא בעיה ודילמה לא פשוטה? האם נכון ורצוי לתת לכל רב לפתוח ישיבת הסדר ל-20 תלמידים בכל מקום ואתר? מהם הקריטריונים שנקבעו לפתיחת ישיבת הסדר בהיבט מספר התלמידים ואיכותם? מהו הרף והנסיון שנדרש מרב לעמוד בראש ישיבת הסדר? האם רמת הלימודים בישיבות עולה ככל שמספרם הולך וגדל? האם יכולים ראשי הישיבות להצביע ביושר על שכבת תלמידי החכמים הצומחת ומתפתחת בעשרות הישיבות הקיימות כיום, שתוביל בדור הבא את הציונות הדתית? האם האופציות הכמעט אין-סופיות העומדות בפני הבחורים הצעירים, יאפשרו בניית עתודה ציונית-דתית רחבה כתחליף למנהיגות התורנית הקיימת שצמחה ממספר מצומצם בהרבה של ישיבות? האם הפיזור הקיצוני לא פוגע במעמדם הציבורי של הישיבות עצמם ובמוניטין של ראשיהם? האם תומכים נלהבים ברעיון ישיבות ההסדר, כמוני ורבים אחרים, דתיים וחילונים כאחד, אמורים להתעודד ממספרם ההולך וגדל, או שמא דוקא להיות מודאגים?
הציבור הדתי-לאומי נוטה להלין רבות
על המעמסה הכלכלית האדירה של תקציב החינוך המשפחתי. כולנו כורעים תחת הנטל הכבד הזה. האם אנו לא מביאים זאת במידה רבה על עצמנו? האם בתהליך אישור ובניית ישיבות הסדר חדשות אנו פטורים ומנותקים מכל שיקול כלכלי? לא צריך להיות גאון פיננסי כדי לעמוד על הפער בין העלויות לתלמיד בודד בישיבה בת 20 תלמידים לעלויות לתלמיד בישיבה בת 200 תלמידים. האם מישהו בוחן ובודק את המשמעויות הכלכליות והנטל הכספי המוטל על הורי התלמידים ועל הישיבות עצמן כתוצאה מהריבוי העצום הזה?
"ישיבות נקים בכל מקום, בעיר ובכפר, בעמק, בהר, בצפון, בדרום וגם בתוך המדבר" שרנו כולנו בהתלהבות נעורים ובאמונה יוקדת. אפשר בהחלט לקבוע כי החלום הפך למציאות חיה ונושמת. אבל האם לא הגיע הזמן לעצור ולבחון האם בדרך לממש את החזון הכמותי לא איבדנו את המצפן האיכותי? את התדמית המעולה והמעמד הציבורי האיתן, הרוויחו ישיבות ההסדר וראשיהן בעמל רב וביושר. הם מצאו בהחלט "חן במדבר". אך אם לא ידעו אלה לעצור ולהתמודד בכנות ובאומץ עם השאלות הללו, החן הנפלא עוד עלול להתמוסס חלילה בשממת וחום המדבר.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
