סיבה למסיבה?

נפצח בווידוי: גם אני חוגגת את הסילבסטר. אתם יודעים, איך שדוסים חוגגים חגים. כלומר מצטיידים במלאי מזון שיכול להאכיל מחנה פליטים ברואנדה למשך חודש. והרכב הולך לישון בחנייה. שיא הערב המדובר ייחגג בקפיצה לכוס קפה אצל זוג חברים במרחק שני בניינים מאיתנו (לא נוסעים, זוכרים?). שום דבר מהתוכניות האלה לא יכלול מסיבת ריקודים של בנות בגופיות פייטים. אף אחד לא יבדוק באובססיביות מתי בדיוק חצות, אפס אפס, לטובת נשיקה. גם אחת ב-23:45 תתקבל בברכה. והכי חשוב שמפניה, ויסקי וודקה ושאר משקאות חובה לחג מוצלח יישארו אצלנו בהמתן במזנון בעוד בכל אתרא ואתרא די ישראל נלגמים אחיהם למדף בקצב של קוב לשנייה.

אז אם כבר כותבים על זה, אני ממליצה לכולם ללכת על סילבסטר בנוסח היהודי. גם ככה על הכבישים יהיו מספיק חוגגים עם יותר אלכוהול בדם בוורידים. והשומר נפשו יעשה בשכל אם יוותר על חווית הנהיגה לערב זה. גם באוכל רצוי להצטייד מראש מבלי "לחלל" את החג. לאף שליח מהפיצרייה הקרובה לא מגיע להימרח על הכביש בזכותנו. מה עם יציאה תמימה לסופר או לקניון אתם תוהים? (שכמובן הפתוחים בשבתות וחגים), זה כבר גובל בסכנת חיים של ממש. אלכוהול כידוע מעלה פלאים את מפלס האלימות ברחובות, אז לחיים רבותי!

"זה חג בינלאומי"

כששאלתי חברה חילונית, מה הם עושים בסילבסטר (אולי בא להם לקפוץ לקפה). המוזמנת תקעה בי את המבט השמור בדרך כלל לשאלות בסגנון: "איך היה במסעדת פירות ים ההיא?", ותיקנה בארסיות: "חגיגות 'השנה האזרחית החדשה'. לסילבסטר אין קשר ממשי לחג הזה", הרצתה בידענות. "זה חג בינלאומי, מה יש לדוסים נגד? שיפסיקו כבר להגיד שבגלל הסילבסטר הזה רצחו יהודים. זה לא כתוב בשום מקום. הוא בכלל סתם קדוש שולי", הוסיפה.

שמחתי מאוד לנצל את המאורע החגיגי לעדכן אותה שהדוסים נגמלו סוף סוף מהשמצת הקדוש סילבסטר. ומעתה הוא ינוח בשלום על משכבו בסרקופג השיש בוותיקן. אני מוותרת בזאת גם על תיאורי זוועה הכוללים ריצוץ גולגולותיהם של יהודים תמימים בעיצומה של החגיגה.

מזמן כולנו מעודכנים שבאירופה של ימי הביניים לא היו צריכים אירוע מיוחד כדי לארגן קומזיץ חברים קטן כשהיהודונים בתפקיד השישליק קבב. אלכוהול ומצב רוח מרומם היו בכל רחבי העולם הנוצרי סיבה למסיבת דמים, אז למה באמת נטפלו לסילבסטר המסכן?

"חג בינלאומי", אמרה הגברת וצדקה. אין ספק, אפשר להתחבא מאחורי ההילה הקוסמופוליטית המנצנצת, מבלי לרצות להגיע למסקנה המתבקשת שאלמלא האימפריה הרומית הפאגאנית והולדת ישו, לא היה הראשון לינואר מקבל את מעמדו העכשווי. מי בכלל היה זוכר את העובדה שהלוח הגרגוריאני מתחדש ומתחילה שנה חדשה?

כל המדינה

כולה, אם נרצה ואם לא, חגה סביב אותו תאריך פאגאני-נוצרי מטופש. ישראל רשמית אימצה אל לוח ליבה את הלוח הזה לכל דבר חשוב באמת: את התקציב הלאומי מעבירים בהתאמה אליו וכל סיכום כלכלי, חברתי או סטטיסטי מתייחס לאותו ראשון לראשון. כאזרחים נאמנים לממסד, אנו מקריבים מנחות בדמות טופסי מס וספירת מלאי לאותו חג. וכל כוהני הדת האזרחית החדשה, בירוקרטים מיובשים ורואי חשבון בתסרוקת הלוואה וחיסכון מנהלים אותו ביד רמה ודרכו את חיינו.

אם הייתה איזושהי מלחמה סמויה בין ראש השנה היהודי לזה "הבינלאומי". השני ניצח בנוק אאוט מוחץ. כל חייו של הישראלי המצוי נספרים, נמנים נחגגים ביחס לאותו "מאורע מרגש". ובכלל, יש מצב עצוב שהוא מרגיש איתו יותר בבית מכל חג יהודי אחר. כי באמת אין שום עילה שבעולם שהעובדה ש-2009 תהפוך ל-2010 תהיה סיבה למסיבה. אלא אם כן זה אומר משהו, ואם זה אומר משהו, זה לחלוטין לא סיבה למסיבה.