לא טל ולא תלתל

תודה לך, אלוהים, על חסדים קטנים. כבודנו העלוב, או מה שנשאר ממנו אחרי שהסמסים, הפרסומות והאצבעות הדביקות של ההפקה נגסו בו באכזריות, אכן ניצל. המנצח הוא מתמודד ראוי - הוא היה אסטרטג, הוא היה תחמן, הוא היה לוחם נחוש במשימות, הוא עזר במחנה. הוא בהחלט עונה על דרישות התפקיד ועשוי לאחד את העם.

אני מודה שלרגע ארוך, במיוחד אחרי פיאסקו הסמסים שהוביל להיפלטות של טלכו מהעסק, חששתי שהנה אנחנו הולכים לסגת אחורה כמה שנות אור,

להתחסדות השבעה והשמרנית, אבל לפחות המקרה העצוב הזה נחסך מאיתנו.

שי ברגע הזכייה. טוב שהטוב לא ניצח (צילום: ירון ברנר)

הניצחון של שי בהחלט מקדם אותנו עוד צעד אל משפחת העמים, כי לחום נלחמנו במפלצת הצדקנית שרוצה ש"הטובים ינצחו" (ריד מיי ליפס, אביגיל) ויכולנו לה. ותחסכו ממני את ה"גם להיות הגון ונחמד זאת אסטרטגיה". המשחק בנוי ככה שאם אתה לא מתחמן, יש רק דרך אחת להתקדם בו, והיא לרכב על מישהו שמתחמן בשבילך. לתחמן זה לא מותרות, זה הכרח. וככל שתקדימו להפנים את זה, ככה ההנאה שלכם מהמשחק תהיה גדולה יותר, ולא תצטרכו לרוץ בלפידים בוערים וקלשונים אל המסך בשם המוסר העיוור שלכם.

שי משמיים

אבל השמחה על הניצחון של שי אינה שלמה - היא מהולה בעצב על לכתו בטרם עת של טלכו, שהוקרב על מזבח הסמסים. טלכו היה אחד משני השחקנים הטובים ביותר העונה ובהיסטוריה הצנועה של "הישרדות" הישראלית. בעולם אידיאלי, הוא היה מגיע לשלישיה האחרונה.

הפער בינו לבין שי היה שולי, ובכלל לא בטוח לטובת מי. ההבדל היחיד בינו לבין שי - אם נעצור רגע ונשחק במה היה קורה אילו - הוא שלשי היה סיכוי גבוה יותר לנצח בקרב מול טומי, בְּקֶרֶב מושבעים שהואבסו כבר בעונה כולה לפני שהגיעו לקלפי. הטסטמוניות של שי היו מעודנות יותר, מתנשאות פחות, השקרים שלו היו מהולים פחות בעליזות האסטרטגית של טלכו והוא עיצבן את המושבעים קצת פחות.

רביעיית הגמר, רגע לפני שטלכו עף. רק אצלנו קורה (צילום: ערוץ 10)

טלכו, כמו שאומרים, היה טוב מדי למשחק הזה. ובמשחק הזה אני לא מתכוונת ל"הישרדות", אלא להיבריד שלמדנו להתרגל - אבל לא לאהוב, זה כנראה כבר אבוד - במהלך שלוש העונות האלה. כל האלמנטים שההפקה הכניסה לימי הצילום ולתקופה שאחריהם יצרו משחק אחר לגמרי, משחק שקורה בחיים עצמם לא פחות - ואולי אף יותר - מאשר על האי.

משחק בו וידויים לא יכולים להיות כנים לחלוטין. משחק בו חשוב גם לזכות בדעת הקהל, ולא רק בדעת המושבעים. משחק בו המושבעים מושפעים מתדמיות ויחסי ציבור (כן, גם למושבעים חשוב לצאת קולים בהצבעה).

אז יוצא שבלי להתכוון, ממש כמו שציינה בתבונה ליעד (או שמא עלי לומר דקלמה בתבונה, והיא עוד נתנה את השואו הכי מוצלח שם), האופי האמיתי של המתמודדים, היחסים שהם יצרו בחיים האמיתיים עם הפיינליסטים, הפך להיות מרכיב דומיננטי בבחירת המושבעים.

זה לא אומר שטלכו שקרן גם בחיים האמיתיים, זה רק אומר שיכול להיות שהוא נשאר עוף מוזר מידי למכונת הסמסים העממית. וכך הסתיים המהלך שהחלה ההפקה כשחשפה את ברית טלכו-ליעד באחת ממועצות השבט, זה שאפשר לטומי - בפעם המי יודע כמה, אחרי חסינות במתנה, משימת ישיבה והתקדמות לגמר אלוהים יודע איך - לגרוף את הקופון.

הגמר שלא נגמר

בקטנה אחרונה:

• "למרות שההורים שלי גרושים, החלום שלי זה שהילדים שלי יראו זוגיות אמיתית" (טומי, שאם אתם מכירים קורס פסיכומטרי טוב, זה הזמן להמליץ לו על אחד).
  

• "האנשים האלה (השורדים), הם היו המשפחה שלנו - אכלנו איתם, צמאנו איתם, שכבנו איתם" (טלכו שופך אור חדש על המושג גילוי עריות).