סקר העשור: המדינה בשקיעה, אבל יהיה לנו טוב
ישראל פחות מלוכדת, יותר גזענית והעם כבר לא מאמין למנהיגים. אבל מסקר ynet לסיכום העשור הראשון למילניום, מתברר גם שאנחנו קצת יותר מחוברים למדינה, נהנים מרמת התרבות, מקפידים על אורח חיים בריא ומתקרבים לדת. ומי הכי אופטימי? תגידו חראשו
סקר דעת קהל שביצע מכון רפי סמית עבור ynet, מגלה נתונים מפתיעים על החברה הישראלית, על כל מרכיביה. 500 המשתתפים בסקר, חילונים וחרדים, יהודים וערבים, ותיקים ועולים חדשים, ימנים, שמאלנים ואנשי מרכז, מציירים תמונה מרתקת על השינויים שעבר עם ישראל בעשר השנים האחרונות. בין היתר, ניתן לקבוע כי אזרחי המדינה פסימיים יותר לגבי מצבה, אך מרגישים יותר מחוברים אליה ויותר אופטימיים ביחס למצבם האישי. טעות הדגימה בסקר היא 4.5%.
בפרוס 2010, עם ישראל מרגיש פחות מלוכד. 69 אחוזים מהנשאלים בסקר
תחושת הלכידות החברתית נגזרת גם מהאופן שבו אנו תופשים את יחסה של החברה הישראלית כלפי מיעוטים. 47 אחוזים מהישראלים סבורים שיחס החברה גזעני יותר כלפי מיעוטים, לעומת 22 אחוזים שחושבים שישראל פחות גזענית ו-31 אחוזים שלא חשו בשינוי ביחס כלפי מיעוטים בעשר השנים האחרונות. מי שבעיקר חשבו שישראל גזענית יותר, הם מבוגרים, חילונים, בעלי השקפת עולם הנוטה לשמאל ובקרב בעלי רמת השכלה נמוכה.
37 אחוזים מהישראלים חשים קרובים יותר לדת ולמסורת היהודית, 13 אחוזים התרחקו מהדת, אבל בקרב כמחצית מהאוכלוסייה לא נרשמו תנודות בקשר עם אלוהים. חילונים, בעלי רמת השכלה והכנסה גבוהות ובעלי השקפת עולם הנוטה לשמאל, מתקרבים פחות ואף מתרחקים מהדת ומהמסורת. בקרב החרדים והמסורתיים, העידו 65% ו-51% בהתאמה על התקרבות לדת ולמסורת, לעומת 18 אחוזים מהחילונים.
הימנים ימניים יותר, אבל גם השמאלנים
מבחינת השקפת העולם הפוליטית, החברה הישראלית זזה ימינה. 82 אחוזים
מהנשאלים שמיקמו את עצמם בצד הימני של המפה הפוליטית, טענו כי השקפת עולמם כיום ימנית יותר ורק 2% הודו כי הם נוטים יותר שמאלה. בקרב אנשי השמאל, 37 אחוזים טענו כי השקפת עולמם יותר שמאלנית, לעומת 14 אחוזים שסיפרו כי השקפת עולמם ימנית יותר. 16% מאנשי הימין אמרו כי לא חל שינוי בהשקפת עולמם הפוליטית, לעומת 49 אחוזים מאנשי השמאל שדבקים בעמדתם הפוליטית. תזוזה ימינה חזקה יחסית נרשמה בקרב הצעירים, הציבור החרדי והדתי, בקרב בעלי רמת הכנסה נמוכה ובקרב העולים.
בתום עשור שבו התקיימו הכי הרבה מערכות בחירות לכנסת ולראשות הממשלה, ואחרי מצעד אינסופי של פוליטיקאים שנחקרו בחשד לשחיתויות, לא פלא שנחלשה מידת האמון בהנהגה ובמוסדות המדינה של רוב האוכלוסייה, 67 אחוזים מהנשאלים. רק 9% אמרו כי מידת האמון שלהם בהנהגה התחזקה, ו-24 אחוזים הודו כי לא חל שינוי במידת האמון שהם רוחשים כלפי המנהיגים ומוסדות המדינה. בקרב הצברים ובקרב הציבור החרדי והדתי, מידת האמון בהנהגה ובמוסדות המדינה נחלשה במיוחד. לעומת המגזר היהודי, שבו 7% טענו כי מידת האמון התחזקה, 17 אחוזים מערבים השיבו כי הם מאמינים יותר למנהיגים.
אחרי מלחמה, מאות מבצעים צבאיים ופעולות טרור ופחות או יותר אפס הסכמי שלום, נראה שהתרגלנו. 39 אחוזים סבורים כי המצב הביטחוני ישתפר, 35% בטוחים שהוא יורע ו-26 אחוזים חושבים שלא יחול שינוי. 35 אחוזים חושבים שישראל תחתום בעשור הקרוב על הסכם שלום עם אחת משכנותיה, 65 אחוזים חושבים שזה לא יקרה, ו-16% לא השיבו. 61 אחוזים מהערבים סבורים שיהיה שלום, ו-43% סבורים שהמצב הביטחוני ישתפר. 29% מהאזרחים הערבים חושבים שלא ייחתם הסכם שלום נוסף, אבל 30 אחוזים מהם חושבים שלא יחול שינוי המצב הביטחוני.
קשה להיות ילד. אח"כ נהנים מהתרבות
בעשור האחרון התקדמה הטכנולוגיה פלאים: האינטרנט מהיר יותר, הטלפון הנייד נישא בכיסנו כל הזמן וממדי הטלוויזיה והמחשב הצטמקו, והם כבר לא תופסים הרבה מקום. רוב העם קיבל את השינויים האלה בברכה, למעט כמה יוצאי דופן. מי שהביע "התנגדות" למהפכה הטכנולוגית, הם הציבור החרדי והדתי, ש-43 אחוזים מהם סברו כי יש לה יותר חסרונות מיתרונות. בקרב העולים מחבר המדינות, סבורים יותר כי במהפכה הטכנולוגית יש יתרונות, מאשר בקרב הישראלים הוותיקים (92% לעומת 42%).
כ-55 אחוזים מהישראלים סבורים שרמת התרבות עלתה, לעומת 28 אחוזים
שסבורים כי הרמה התרבותית ירדה. 17% חושבים שלא חל שינוי ברמתה. חילונים, עולים מחבר מחבר המדינות, בעלי רמת השכלה אקדמאית ובעלי רמת הכנסה ממוצעת ומעלה סבורים שהקולנוע, הספרות, המוזיקה והתיאטרון השתפרו בעשור האחרון. 40% מהחרדים סבורים שרמת התרבות עלתה, לעומת 47 אחוזים שחושבים שהתרבות בישראל פחות טובה.
אז איך זה לגדול כאן? אם תשאלו את המבוגרים, אז כנראה שפעם היה פה יותר טוב. 69 אחוזים ממשתתפי הסקר השיבו שלילדים קשה יותר היום לגדול בישראל, לעומת 18% שסבורים שקל יותר לגדול בארץ ו-13 אחוזים שחושבים ששום דבר לא ממש השתנה בתנאים הסביבתיים ושעדיין אפשר לגדול בשקט. הפערים בקרב האוכלוסיות היהודית והערבית קטנים מאוד, ולעומת העולים החדשים - בקרב הישראלים הוותיקים ובעלי רמת הכנסה נמוכה, יש תחושה חזקה יחסית שלילדים קשה יותר לגדול בישראל.
אופטימיים? תלוי את מי שואלים
57 אחוזים מהנשאלים, השיבו כי הם פחות אופטימיים ביחס למצב המדינה.
26% אמרו כי הם יותר אופטימיים, ובקרב 17 אחוזים לא חל שינוי בתחושה. רק בקרב העולים מחבר המדינות קיים פער לטובת "אופטימיים" ביחס למצבה של המדינה. תחושת הפסימיות מורגשת במיוחד בקרב גילאי 30-49, בקרב בני עדות מזרח, בקרב בעלי רמת הכנסה גבוהה ובעלי השקפת עולם הנוטה מרכז ושמאלה. פחות ערבים מיהודים השיבו כי הם יותר אופטימיים (19% לעומת 27%).
אבל כשזה מגיע לתחושה ביחס למצב האישי, התמונה נראית אחרת. 53 אחוזים מהנשאלים אמרו כי כיום הם יותר אופטימיים לגבי עצמם בהשוואה למצב שהיה לפני עשר שנים. 26% אמרו שהם פחות אופטימיים ו-21 אחוזים טענו כי אין שינוי בהשקפתם. תחושת האופטימיות ביחס למצב האישי חוצה מגדר ומגזרים: גברים ונשים, צברים, עולים חדשים והציבור החרדי-הדתי, יחסית יותר אופטימיים. מאידך, ככל שמתבגרים, רמת האופטימיות יורדת.
הנשאלים בסקר הם אנחנו, על כל מרכיבי החברה הישראלית,
השוליים בקצוות וכל מה שבאמצע. יחד הם יוצרים פאזל, מציירים תמונה. פסימית? אופטימית? שאלה מורכבת. אופטימיות בתחום מסוים דוחפת מגזר שלם לזרועות הפסימיות - ולהיפך. כל אחת ואחד מאיתנו יקבל את מצב הרוח האישי שלו - למראה מצב הרוח הלאומי העולה מן הנתונים. העשור הראשון של המאה ה-21 הסתיים - מהר מהצפוי, נדמה. אולי זה האפקט האמיתי היחיד של באג 2000. שנה אזרחית טובה.
לפנייה לכתב/ת 
