היום משתיקים אותי, מחר אתכם
דיכוי ביטויי מחאה אינו חלק מתפקידה של משטרה במדינה דמוקרטית, אך היא מתעקשת לשוב ולעשות זאת
המשטרה שולחת שוטרים סמויים אל תוך קהל מפגינים כדי לבצע מעצרי שווא, מעצרים אשר ניכר בעליל כי תוכננו מראש בקפידה, ולמרות שאף אחד מהמפגינים לא ביצע עבירה המצדיקה מעצר. זה לא קורה רק באיראן. זה בדיוק מה שקרה במהלך הפגנה נוספת בשרשרת ההפגנות בשייח ג'ראח.
ההפגנות מתקיימות במחאה על גירושם של תושבים פלסטינים בשכונה מבתיהם, בצו בית המשפט. המשפחות הפלסטיניות גרות כעת באוהלים ברחוב, בסמוך לבתים בהם גרו עשרות שנים. בבתיהן גרים כעת מתנחלים יהודים. המחאה נושאת עכשיו שני דגלים: מחאה על האפליה החוקית המובנית נגד פלסטינים, לצד מחאה על התנהגות המשטרה נגד המפגינים בשבועות האחרונים: עשרות עצורים, שימוש בכוח, סירוב ליתן רישיון לעצם ההפגנה ועוד ועוד צעדים המתגבשים לכדי מסע דיכוי מתוזמר, שתכליתו אחת – לדכא את המחאה.
בדו"ח "זכויות האדם בישראל - תמונת מצב" של האגודה לזכויות האזרח לשנת 2009, מתוארת מגמה חמורה של פגיעה מאסיבית בחופש הביטוי. הדוגמאות המוכרות הן הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות, הזויות יותר ופחות, אבל בשטח הרגישו השנה מפגינים רבים שחופש הביטוי שלהם בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אינו מובן מאליו.
אוניברסיטאות מוכרות זה מכבר גם על ידי מערכת המשפט כמקום שיש לאפשר בו את חופש הביטוי. אבל ראשי אוניברסיטת חיפה סירבו להתיר הפגנת מחאה לציון שנה ל"עופרת יצוקה" בתואנה שהסדר הציבורי יופר. סטודנטים בבאר שבע, שהתייצבו לרגל אותו יום שנה למשמרת מחאה שקטה וחוקית, הצליחו רק ברגע האחרון לשכנע את השוטרים הרבים שהגיעו למקום שלא לעצור אותם, וזכו ל"הבטחה" שבהפגנה הבאה השוטרים לא יהיו כל כך נדיבים.
בשייח ג'ראח היו המפגינים נחושים לממש את חופש הביטוי שלהם, להפגין כחוק ולצעוד בהתאם לאישורים המתאימים. אך נוכח מה שאירע שם, אין ברירה אלא להסיק כי למשטרה היו תוכניות אחרות. מישהו כנראה נתן הוראה לדכא את המחאה, לשבור בהדרגה את המפגינים, והמשטרה מבצעת. אחרת, אין שום הסבר הגיוני לכך שבאמצע ההפגנה, בלי שום התגרות או אלימות, פרצו שוטרים סמויים לתוך הקהל, שלפו מתוכו מפגינים והרחיקו אותם, בתירוץ שקרי של צו הרחקה שתוקפו פג זה מכבר.
בסעיף י"ט של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם נכתב: "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי, לרבות החירות להחזיק בדעות ללא כל הפרעה, ולבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן בכל הדרכים וללא סייגי גבולות".
דיכוי ביטויי מחאה אינו חלק מתפקידה של משטרה במדינה דמוקרטית. אני מצטמרר מעצם העובדה שעלי לכתוב משפט זה, שהיה צריך להיות מובן מאליו. לא בשביל זה משטרת ישראל קיימת. היא קיימת, בין היתר, כדי לשמור על חופש הביטוי. משטרה שעוצרת מפגינים כך סתם מאפיינת משטרים חשוכים בהם השלטון עושה שימוש סלקטיבי, בלתי חוקי, בכוחו על מנת לדכא את אלו שהוא מבקש להשתיק.
בדברי ימי הדמוקרטיה המתערערת בישראל, כל צעד נוסף במדרון החלקלק הוא בחלקו הקטן תוצאה של החלטותיהם הלא חוקיות של בעלי השררה. בחלקו הגדול, זוהי תוצאת שתיקתם של חסרי השררה - אדישות האזרחים, האפאתיות שלנו.
אם המשטרה והשב"כ יצליחו לשבור את ההפגנות בשייח ג'ראח הם יצליחו לגרש מהבית לא רק את הפלסטינים שנזרקו לרחוב, אלא גם את חופש הביטוי של כולנו. אם זכויות האדם אינן "מוגנות בכוח שלטונו של החוק", כלשון ההכרזה ההיא, נידרש אנחנו להוסיף ולהגן עליהן בקולנו. מחר יש לנו שוב הזדמנות לעשות זאת בשייח ג'ראח.
חגי אלעד, מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח בישראל
לפנייה לכתב/ת 
מפגינים בשייח ג'ראח
צילום: AFP
חגי אלעד
מומלצים
