כל כלב בא ספרו

על איזו בר-מצווה מפנטז כלב של משפחה דתית? למה הוא לא קופץ לבריכה מעורבת? והאם אחרי שאכל בשר הוא יקפוץ על כדור גלידה שנפל לידו? תשובות לכל השאלות האלה - ולעוד רבות אחרות - נמצאות בספר הקומיקס "מוקצה", שנקרא על-שם גיבורו הראשי, כלב שאוזנו האחת אחוזה בסיכת ראש ומשמשת ככיפה. 

עלילותיו של מוקצה - שנכתבו על-ידי אורי אורבך וצוירו על-ידי שי צ'רקה - הופיעו במשך כמה שנים בעיתון הילדים "אותיות", והפרקים הנבחרים לוקטו לספר החדש. "הגיע הזמן לתת כבוד לכלב המשפחתי, שמשקיף ומשתתף באופן פעיל בחיי המשפחה הדתית והרגליה", אומר אורבך, "בספר הזה בחרתי להציג בפני קהל הקוראים הישראלי את האופי וההווי המיוחד של משפחה דתית באופן הומוריסטי, שיאפשר פתיחת צוהר לעולמו של הציבור הדתי בישראל".  

צ'רקה, שהיה אמון על הצד הוויזואלי של הספר, מספר כי הרעיון לקומיקס צץ בראשו של אורבך - והוא פנה אליו כדי להוציא אותו לפועל. הקומיקסאי מספר שכשהוא קיבל את הטקסטים ההומוריסטיים, חלק מעבודתו היתה להפוך את החשיבה הטקסטואלית של אורבך לתוצר ויזואלי. "אורי כתב מאוד מצחיק, אבל לפעמים קרה שנאלצתי להמשיט או לשנות דברים כדי שזה יעבור טוב למדיום המצויר", הוא אומר.

מה היו הקווים שהנחו אותך בעיצוב של מוקצה?

"ניסיתי לחשוב איך צריך להיראות כלב של אורי. מכיוון שאין לו כלב - היה צריך להמציא. היה חשוב לי להראות שהוא דתי, אבל לא להלביש אותו. הרעיון של הסיכה שמחזיקה את האוזן קפץ לי, והלכתי איתו. אני חושב שהסיכה היא מרכיב בזהות הדתית לא פחות מאשר הכיפה עצמה".

יש סצינת קומיקס בציבור הדתי?

"להגיד סצינה זה מוגזם, אבל יש פעילות קומיקסאית. יש קבוצה של יוצרי קומיקס דתיים שנקראת "ארמדיל", ואפילו

במגזר החרדי יש יוצרי קומיקס. בכלל, המון צעירים וילדים פונים לקומיקס, וחלקם גם שולחים אליי חומרים להתרשמות.

"אני חושב שיש בקומיקס משהו שהוא מאוד נוח להתבטאות עבור דתיים, וכנראה גם עבור מיעוטים אחרים. בניגוד לטלוויזיה וקולנוע, בקומיקס אין לך שותפים. אתה יושב לבד עם עט ודף, ועם הרעיונות הפרועים בראש. זו יצירה מאוד אוטונומית. אתה לא צריך להסביר למה הסצינה הזו לא נוחה לך, או למה הקטע הזה בעייתי, אתה פשוט מצייר איך שנראה לך".

• "מוקצה", מאת אורי אורבך ושי צ'רקה, בהוצאת ספריית בית-אל. 72 עמודים.