מהרצוג ועד לטביה: העשור המבוזבז של הנבחרת

כולנו זוכרים את הגמר המטורף של יורו 2000 בין איטליה לצרפת. איך אפשר לשכוח את המונדיאל המצוין ביפן ודרום קוריאה? ואת ההפתעה של יוון ביורו 2004? חלקנו שמחו בזכייה של איטליה בגביע העולמי 2006, וכולנו נדהמנו מהכדורגל האיכותי ביורו 2008.

רק דבר אחד חסר לנו בחגיגה הזו. נוכחותה של נבחרת כחול-לבן באירועים הגדולים של הפלנטה והיבשת. קמפיין אחרי קמפיין, מאמן אחרי מאמן, לא הגענו לשום מקום. הנתונים הסטטיסטיים היבשים מראים ששינוי דרמטי לא קרה, וגם אם היה שיפור כלשהו בממוצע שערים למשחק ובקצב צבירת הנקודות, את הטורנירים הללו המשכנו לראות מהטלוויזיה. אז מה קרה לנו בעשור המבוזבז של הנבחרת?

איטליה חוגגת ב-2006, ישראל לא שייכת להצגה (צילום: רויטרס) 

ריצ'רד נילסן, מוקדמות מונדיאל 2002

יריבות בבית: ספרד, אוסטריה, בוסניה, ליכטנשטיין. מקום סופי: שלישי. נקודות: 12 מ-24 אפשריות. אחוזי הצלחה: 50%. ממוצע שערים למשחק: 1.375.

נבחרת ישראל בעידן נילסן שיחקה כדורגל שהתבסס על הגנה ויציאה למתפרצות. המאמן הדני החביב להפליא ניסה לחנך את הכדורגלן הישראלי לסטנדרטים אחרים של עבודה, באימונים ובמשחקים. הוא התבסס על מה שנקרא "דור הזהב" של הכדורגל הישראלי - ברקוביץ', רביבו, נמני, בנין ואבוקסיס.

כל זה לא הספיק. בערב ה-27 באוקטובר 2001 הגיעה הנבחרת למשחק מכריע מול אוסטריה על המקום השני והכרטיס להצלבה. שמעון גרשון כבש מהנקודה הלבנה בדקה ה-56, והנבחרת שלנו היתה רחוקה 15 שניות מניצחון. אותו גרשון ביצע עבירה מטופשת 25 מטרים מהשער של דודו אוואט. אנדראס הרצוג בעט כדור שטוח שעבר בין רגליו הפתוחות של אבי נמני וחדר פנימה. 40 אלף צופים באצטדיון נכנסו להלם, אוטו באריץ' המאוס חגג והסיפור נגמר.

לא הושיעו, ריצ'ארד נילסן ודרור קשטן (באדיבות אתר ההתאחדות לכדורגל) 

אברהם גרנט, מוקדמות יורו 2004

יריבות בבית: צרפת, סלובניה, קפריסין, מלטה.  מקום סופי: שלישי. נקודות: 9 מ-24 אפשריות. אחוזי הצלחה: 37.5%. ממוצע שערים למשחק: 1.125.

לזכותו של אברהם גרנט ייאמר שישראל שיחקה את משחקי הבית שלה באיטליה ובקפריסין. לחובתו ייאמר שהכדורגל היה מזוויע, הכבוד שרחש לשחקנים המזדקנים היה מוגזם, והקמפיין הזה היה הגרוע ביותר בעשור החולף, בכל פרמטר אפשרי. למרות זאת, הוא המשיך לקדנציה נוספת.

אברהם גרנט, מוקדמות מונדיאל 2006

יריבות בבית: צרפת, שוויץ, אירלנד, קפריסין, איי פארו. מקום סופי: שלישי. נקודות: 18 מ-30 אפשריות. אחוזי הצלחה:

60%. ממוצע שערים למשחק: 1.5.

הנבחרת הפכה לתלויה ביוסי בניון (צילום: רויטרס) 

הקמפיין הראשון בלי ברקוביץ' ורביבו הפך את הנבחרת של גרנט לתלויה באופן מוחלט ביוסי בניון, דבר שלא השתנה עד היום. בבית הזה הרגשנו הכי קרובים לעלייה לטורניר משמעותי.

את הכרטיס להצלבה הפסדנו בגלל הפרש שערים נחות, וגם בגלל פחדנות במשחק המכריע מול שוויץ בבאזל, שאם היינו מנצחים בו, היינו מגיעים להצלבה. הוא ייזכר בזכות המשחקים הדרמטיים מול צרפת ואירלנד ברמת גן ומול אירלנד בדאבלין.

דרור קשטן, מוקדמות יורו 2008

יריבות בבית: קרואטיה, רוסיה, אנגליה, מקדוניה, אסטוניה, אנדורה. מקום סופי: רביעי. נקודות: 23 מתוך 36 אפשריות. אחוזי הצלחה: 64%. ממוצע שערים למשחק: 1.66.

גם איתו הכל קרס, קולאוטי (צילום: אלי אלגרט) 

דרור קשטן קיבל בקמפיין הזה משהו שלא היה לקודמו בתפקיד - חלוצים איכותיים כמו קולאוטי וטוטו תמוז. במקום להמשיך מהנקודה שבה הפסיק גרנט, היינו להתבסס על משחק מבוקר ונסיונות לעקוץ במתפרצות עם חלוצים איכותיים שכאלה, שינה קשטן את שיטת המשחק. זה עבד מצוין במשחק הפתיחה והתיקו מול רוסיה, זה קרס נגד קרואטיה בבית ובחוץ ונגד אנגליה בוומבלי. למרות זאת, בקמפיין הזה נרשמו אחוזי הצלחה גבוהים וממוצע שערים נאה.

דרור קשטן, מוקדמות מונדיאל 2010

יריבות בבית: יוון, שוויץ, לטביה, לוקסמבורג, מולדובה. מקום סופי: רביעי. נקודות: 16 מ-30 אפשריות. אחוזי הצלחה:  53.3%. ממוצע שערים למשחק: 2. זאת באדיבות הגנת לוקסמבורג, שהוציאה מהרשת באצטדיון רמת גן 7 כדורים.

ההפסד בוומבלי בקמפיין הקודם שינה לגמרי את סגל הנבחרת. בנאדו, עידן טל וקטן (בסוף חזר) נזרקו מהסגל, וקשטן התבסס על שחקני הדור החדש - אלברמן (ולאחר מכן ידין), עומר גולן, וכמובן מעל כולם יוסי בניון.

ההגרלה הקלה יחסית לא עזרה, ישראל הפסידה ליוון (צילום: AFP) 

במקום לנצל את ההגרלה המצוינת וסדר המשחקים הנוח, הירבו קשטן וסיני לעסוק בענייני סגירת חשבונות עם שחקנים וקבוצות, להתעמת עם בעלי תפקידים

בהתאחדות ולהוביל את הנבחרת לקמפיין מבאס, לאובדן האמון של הקהל, לעימות חזיתי בין בניון לסיני וקשטן, ולכמות מביכה של צופים במשחקים האחרונים בקמפיין.

מסקנות

לאורך 5 הקמפיינים שהתקיימו בעשור האחרון,  דישדשה הנבחרת סביב נתונים סטטיסטיים דומים למדי. סיום במקומות 3-4 בבית המוקדם, מעט מדי שערי זכות ואחוזי הצלחה טובים, שלא הספיקו לשום דבר.

מה שבולט בעיקר, ואולי הוא הסיבה העיקרית לחוסר ההצלחה של הנבחרת, הוא חוסר העקביות. 3 מאמנים התחלפו כאן בתוך חמש שנים, ודבר לא השתנה. ריצ'רד נילסן בנה תשתית יפה. גרנט בקמפיין הראשון לא ניצל אותה מספיק והסתמך על שחקנים ותיקים, שהגיעו לקץ הקריירה. בקדנציה השנייה שלו הוא פעל בכיוון הנכון, בהתחשב בסגל שעמד לרשותו, וכמעט נגע בשמיים.

חייב לבצע צעדים לשיפור ההישגים, אבי לוזון (צילום: אלי מנדלבאום) 

אז הגיע דרור קשטן, ובמקום להמשיך באותו קו ובאותו סגנון, החליט לנסות משהו אחר לגמרי. סביר להניח שגם המאמן הבא שימונה לתפקיד במקום קשטן, ינסה לערבב את כל הקלפים ולהתחיל מההתחלה.

אם אבי לוזון ובכירי ההתאחדות שואפים להביא את הנבחרת לטורנירים הגדולים הם צריכים לעשות שלושה דברים פשוטים:

1) להחתים מאמן נבחרת על חוזה לארבע שנים לפחות, עם אופציית יציאה. כך, למאמן הנכנס יהיה שקט תעשייתי וביטחון עצמי שהוא יכול לפעול מבלי שהגיליוטינה תוריד לו את הראש במקרה של כישלון בקמפיין הראשון.

לפנטז על המונדיאל בריו דה ז'ניירו (צילום: רויטרס) 

2) למנות מנהל מקצועי, שיכתיב שיטת משחק אחידה, מהנבחרת הבוגרת ועד לנבחרות הנערים. השיטה הזו עובדת נפלא בברצלונה. כל דרדק שמתחיל להתאמן בקבוצה מכיר ויודע את מקומו במערך 4-3-3, וכשהוא מגיע לקבוצה הבוגרת הוא עושה את זה בצורה מושלמת.

3) לכוון כבר עכשיו למונדיאל 2014 בברזיל. אין צורך להנמיך ציפיות, אבל ברור שבשל ירידת הנבחרת לדרג השלישי, הסיכוי שלה לסיים בין שני המקומות הראשונים בבית המוקדם קלוש עד אפסי. בואו נפנטז על ריו.