אל תתפתו למלכודת ויסקונסין

הדיון הסוער המתקיים סביב עתידה של תוכנית "אורות לתעסוקה" - תוכנית ויסקונסין, יימשך עוד ארבעה חודשים לפחות: ראש הממשלה בנימין נתניהו הטיל את כל כובד משקלו כדי להאריך את פסק הזמן שניתן עד להכרעת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בעתידה. אבל מהלך זה לא צריך לבלבל את מתנגדי התוכנית ואת אלפי המובטלים שנפגעו וממשיכים להיפגע ממנה.

כדי לזכות במשרה חלקית או זמנית; כדי לעבוד באמצעות קבלן או חברת כוח אדם; כדי לקבל ממוצע של 2,800 שקל לחודש (פחות משכר המינימום, 3,858 שקל), לא צריך את ויסקונסין. לא צריך, כי אלו הם פניו של שוק העבודה הישראלי, ומי שמסכים לעבוד בתנאים אלה ימצא עבודה בשפע.

עכשיו מתברר שדווקא מפני שזהו מצב העניינים, טרחה הממשלה והמציאה לנו תוכנית עם שם בינלאומי וניחוח של חו"ל, שתאלץ את המובטלים לעבוד באותם תנאים פוגעניים, תחת השוט המאיים של שלילת קצבתם. פשוט כי איש לא יבחר מרצונו החופשי לעבוד בתנאים כאלה.

חברות ויסקונסין מתהדרות בכך שלא פחות מ-18 אלף מובטלים עברו השמה באמצעותן. בביקורי במרכזי התוכנית השונים אני פוגשת את "ההשמות" האלה, את אותם מובטלים שהמדינה מאשימה בבטלנות ובאחריות להיותם עניים. גם אם יש סיפורי הצלחה מסחררים, הם מתי מעט. אפילו במנהלת "אורות לתעסוקה" מודים, כי ממוצע משך ההשמה אינו עולה על שבעה חודשים.

מעגל הקסמים של ויסקונסין

את מ.א מירושלים שלחה חברת "אמין", מפעילת התוכנית באזור, יחד עם 12 מובטלות נוספות לעבוד במפעל דגים באזור התעשייה עטרות. היה עליה לעמוד משעה 07:00 בבוקר עד 16:00 אחה"צ, משך ששה ימים בשבוע, תמורת 3,000 שקל לחודש, כולל הנסיעות. כל העובדות החדשות ברחו אחרי שבוע. אפילו האיום בשלילת קצבתן לא הצליח לאלץ אותן להישאר במפעל הדגים עד גיל הפרישה.

הסיפור של מ.א חושף פן מכוער של השיטה. תומכי התוכנית נוהגים להתלות בקלישאות כגון "כל עבודה מכבדת את בעליה", או "כל עבודה עדיפה על הקצבה הזעומה". המציאות העגומה היא שבמקרים רבים העבודה המוצעת נכפית על המובטל, שנאלץ לעסוק בה בניגוד לרצונו בעיקר בגלל תנאי עבודה לא טובים, תחת איום שלילת הקצבה. אנשים הנשלחים לעבוד בתנאים אלה, אין להם מוטיבציה וכוח לקום בבוקר וללכת למקום עבודתם, כך שבסופו של דבר הם נפלטים ממקום העבודה, וחוזרים אל מערכת ויסקונסין כנתמכי הביטוח הלאומי.

סיפורה של ס.ח, גם היא מירושלים, משלים את התמונה ומבהיר כיצד פועל מעגל הקסמים של השיטה. היא מתייצבת ב"אמין" כבר ארבע שנים, ובין היתר נשלחה לעבוד בחברות כוח אדם שונות שנהגו לפטר אותה מדי מספר חודשים, לשלוח אותה לתקופת צינון קצרה במהלכה היא חוזרת למערכת ויסקונסין, ושוב לקלוט אותה באותו מקום עבודה. בכך עוקפות חברות כוח האדם את התיקון החדש בחוק, הקובע כי עובד שהועסק במקום עבודה יותר מתשעה חודשים, יהפוך להיות עובד של מזמין השרות, וייהנה מכל הזכויות.

משיטה זו נהנים ארבעה גורמים עיקריים: 

המדינה, שחסכה מעצמה את גמלת האבטלה;

חברת כוח האדם שאינה מעוניינת להפסיד את העובדים הזולים שלה;

מזמין השירות, שאינו רוצה לקלוט עובד באופן ישיר עם זכויות;

וחברת ויסקונסין, המעוניינת להמשיך וליהנות מבונוסים על כל השמה, גם אם זו נמשכה חודשים ספורים בלבד, וגם אם מדובר באותו אדם שנשלח לאותו מקום עבודה.

כולם מרוויחים ורק המובטל הוא המפסיד הגדול. בבית המובטלים של ויסקונסין דבר אחד בטוח - לעולם יישאר המובטל תלוי במערכת. בין אם יעבוד או לא – הוא לא יצליח לצאת ממעגל העוני.

את המיליארדים שהמדינה מתכוונת לשפוך במסגרת הרחבת התוכנית, ניתן היה להשקיע בתוכנית לטיפול שורשי בשוק העבודה.

הממשלה יכולה, למשל, לאמץ את מדיניות הממשל האמריקני להצלת מפעלים שנסגרים והלאמתם; באפשרותה להפסיק את ייבוא העבדים הזרים, לאסור העסקה פוגענית דרך חברות כוח אדם, להזרים משאבים להכשרה מקצועית - כך ניתן היה לייצר מקומות עבודה, ולתת ערובה אמיתית לכך שאנשים ישתכרו בכבוד וישתחררו ממערכת הביטוח הלאומי. זה כמובן היה מייתר לחלוטין את תוכנית ויסקונסין.

אולם, לא זה הכיוון שבחרה ממשלת ישראל. תמיכת נתניהו בתוכנית אינה מעידה על הצלחתה או על רצונו להיאבק באבטלה. ויסקונסין היא חלק מחזון ואידיאולוגיה, ממדיניות כלכלית שעיקרה חיזוק המגזר הפרטי, פגיעה בעבודה המאורגנת והורדת שכר העובדים.

התוכנית טובה לאוצר, כי היא מעבירה לידי החברות הפרטיות מקור לרווחי עתק, ומשחררת את המדינה מאחריות למובטלים.