פגיעה מינית - גם מתחת לאף שלכם
אנחנו מעדיפים להניח שזוועות כאלה מתרחשות רק אצל אחרים, אבל האמת היא שזה קורה אצל כולם. אלימות מינית היא ככל הנראה הנפוצה והמושתקת ביותר. זוהי פגיעה שקופה שאיננו רוצים לראות
פוגעים מינית אינם נולדים עם גֵן ייחודי ההפוך אותם לכאלה. כמו כל אדם אלים, גם להם היסטוריה חינוכית ונפשית שהפכה אותם אלימים. אנו נתקלים בהם בדרך כלל בבגרותם או בנערותם, כשהפגיעות שהם מבצעים כה נוראות וכה מכאיבות לנפגע/ת, עד שאין בנו מידה כלשהי של חמלה כלפיהם.
אין בכך לטעון כי יש לחוש חמלה כלפי פוגעים מינית, בוודאי לא הבגירים שבהם. אחריות למעשינו רובצת עלינו במידה כזו או אחרת עוד בהיותינו קטינים ובוודאי כבגירים. אבל אפשר וצריך לאתר אותם כשהם ילדים צעירים ובכך אולי להצליח למנוע לפחות חלק מהותי בהתפתחות ההתנהגות המינית הכל כך אלימה.
אילו רק היינו מקדישים זמן ומטים מבט בוחן וביקורתי לנעשה סביבנו, ייתכן שהיינו יכולים לחסל חלק מהתופעה המפלצתית במימדיה המכונה פגיעה מינית. כמו שאנו מאשימים את מערכות השלטון, החוק והרווחה בחוסר רצון או חוסר יכולת לראות, כך גם כולנו עוצמים עין, משתדלים לא לראות, לא לשמוע ובוודאי שלא להגיד דבר. במערבולת היום, העומס וכן, גם הפחד, אנחנו מעדיפים להכחיש, להניח שזוועות כאלה מתרחשות במקומות אחרים, בקבוצות אוכלוסיה אחרות, במסגרות עם מערכת מוסר אחרת - רק לא אצלנו. אבל האמת היא שזה קורה אצל כולם.
כמה פעמים שמעתם מהילד שלכם סיפור על התנהגות מינית של ילדים בגן שלא ידעתם לזהות אם היא בריאה וסקרנית או שמא סימן למשהו לא תקין? כמה פעמים בחרתם שלא לגשת ולספר, לא התריע, או "לא להתערב"? כמה פעמים ניגשתם לגננת וסיפרתם? כמה פעמים קיבלתם תגובה "ידענית" המרגיעה אתכם ש"זו רק סקרנות מינית בריאה" או שאתם קצת היסטריים ומגזימים. כמה פעמים גיליתם שלא נעשה כלום אחר כך?
כולם מורידים מכנסיים, רק לכן זה מפריע
מנהלת תחום הגיל הרך במסגרת ציבורית האמונה על שלומם, חינוכם ורווחתם של ילדינו אמרה לי פעם: "כולם מורידים מכנסיים לכולם, ורק אתן עושות מזה רעש".יש להודות על האמת: מערכות החינוך והרווחה בישראל קורסות תחת עומס העבודה וכמות הילדים הנמצאים בסיכון. אבל אנו גם יודעים כי חלק ניכר מהמשרתים במערכות אלה חסרי השכלה והכשרה בזיהוי אלימות מינית והתנהגויות מיניות פוגעניות. לא תמיד ידעו לזהות התנהגויות מיניות חריגות "מינוריות" כמסוכנות. ברוב המקרים בהעדר הכשרה מספקת לא ידעו גם מה לעשות בהן. במרבית המסגרות להכשרת מטפלים, אין קורסי חובה המלמדים את תחום האלימות המינית.
במסגרת עבודתנו במחלקות החינוך שבמרכזי הסיוע, אנו מציעות הרצאות והכשרות למורים ולהורים, לרוב ללא כל תשלום. לצערנו, כמעט ואין היענות להצעות אלה. הורים אינם מגיעים לשמוע, מורים ומנהלי בתי ספר מתקשים לקבל את העובדה כי בכיתות שלהם יושבים נפגעים, נפגעות ופוגעים. לעיתים קרובות הפחד מפני דימוי שלילי לבית הספר מונע מלהודות שקיימת אלימות מינית בכל מוסד חינוכי. "הילדים שלנו ילדים טובים/ באים מבתים טובים/ מלח הארץ" אומרים לנו. ואותי שואלים: "נכון שזה קורה יותר אצל חרדים/ דתיים/ חילונים/ ערבים/ עולים/ עניים/ עשירים?"
אלימות מינית היא ככל הנראה סוג האלימות הנפוץ והמושתק ביותר. זוהי פגיעה שקופה. איננו רוצים לראות אותה או לדעת על קיומה ולכן כשכבר נוצרת מערכת התרעה כפי שנוצרה במושב בני עייש, אין מי שיטפל בה במהירות ובמקצועיות הראויה.
כולנו חוטאים בחטא העיוורון. מדי פעם בהתפוצץ מקרה זוועתי כמו רצח ואונס אנחנו זועקים חמס ודורשים מהמערכות שיגנו עלינו ואז משתתקים, עד האונס הבא.
אולי הנתון הבא יגרום לכם להבין: כמו אבן שנזרקת לאגם, גם אדם פוגע אחד מייצר סביבו מעגלי פגיעה אינסופיים. אין לנו יכולת לאמוד את מידת הנזק שגרמו החשודים בבני עייש לכל היחידים והמשפחות בהם פגעו, ומה יהיו מידות הנזק ההמשכיות. הנזק יכול להיות לדורות.
מורים, מנהלים מערכות, אנשי אכיפת החוק: בואו לשמוע, ללמוד, לדעת. דרשו כי השכלה בסיסית בתחום תינתן לכל אחת ואחד מכם.
הורים: יתכן שממש עכשיו הילד או הילדה שלכם עוברים פגיעה מינית על ידי מישהו קרוב אליהם, חבר לגן או לכיתה, מישהו מבני המשפחה, שכן או מכר. פיקחו עיניים, דווחו, שאלו שאלות, לימדו. גם אם המערכת פוטרת אתכם בתשובות לא מספקות אל תוותרו. פנו לכל גורם אפשרי וכמו שאנו מלמדות את הילדים בסדנאות: אם לא שומעים אתכם ומבטלים את החשש שלכם, אם לא רוצים לדעת - המשיכו הלאה ודווחו: למרכזי הסיוע, ליחידה למניעת התעללות מינית במשרד החינוך, למערכות הרווחה, לתקשורת. אל תנוחו עד שיימצאו אלו שיעשו וישמעו.
ד"ר גלית דשא, רכזת חינוך, מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב
קווי החירום של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית: 1202 לנשים, 1203 לגברים
לפנייה לכתב/ת 
