חלומות צריך להגשים! הכנות למסע סביב העולם

אני מאמין שכל אחד מאיתנו מתחזק אי שם, במעמקי הזיכרון, חלומות שהוא לוקח משחר ילדותו; בין אם זה להיות אסטרונאוט (ילדות הוליוודית) או להיות רמטכ"ל (ילדות ציונית). אבל אני תמיד רציתי להקיף את העולם. למה? אולי כי ז'ול ורן הרשים אותי. משהו באלגנטיות של פיליאס פוג מהספר "מסביב לעולם ב-80 יום" משך אותי.

כאשר בגיל 16 נדב חברי משכבר הימים חלק איתי באופן מפתיע חלום דומה להקיף את העולם, הבנו שנינו שיש לנו מטרה בחיים! שנים רוויות מעללים בתיכון, אינספור טיולים בשבילי ארצנו ושירות בצבא עברו עלינו, אבל תמיד ידענו שיום יבוא ונגשים את אותו החלום. הבנו שכל מה שנותר לנו זה להתחיל לתכנן את הטיול הגדול. אבל איך? מאיפה להתחיל? כמה ולמה?

"נתחיל מהמסלול", אמרנו לעצמנו. עם סיום התיכון נדב ואני לקחנו את מפת העולם שהייתה תלויה על קיר חדרי, ושרטטנו במשך כשלוש שעות את המקומות שבהם היינו רוצים לבקר, וגם את האתרים שעליהם אנו מוותרים (לעת עתה).

נתנו לעצמנו שנתיים וחצי להשלים את המסע

והנה בעת הזו, כשניגשנו לתכנון הטיול, נשארנו צמודים לתוכנית המקורית: נתחיל באפריקה, נעבור לדרום-מזרח אסיה, אוקיאניה, דרום אמריקה, צפון אמריקה, אירופה ושוב ישראל. קלי קלות, לא? (אתם יודעים, אין יותר כיף מלשבת בבית הנוח ולעשות תוכניות על כיבוש העולם הגדול).

מפת העולם והתכנון המקורי כפי שסימנו (צילומים : נדב ברנשטיין)

חשבנו לעצמנו כמה זמן טיול כזה ייקח? צריך להביא בחשבון שאנחנו רוצים לטייל ולחוות מקומות, ולא רק לסמן וי, ויש להסתכל על מצב חשבון הבנק שלנו לפני שקובעים זמנים ותאריכים. נתנו לעצמנו שנתיים וחצי להשלים את המסע שלנו. למה? חישבנו בצורה גסה את הזמן שנרצה לשהות בכל יבשת, את הזמן שנצטרך לעבוד בדרך - והגענו לפרק הזמן הזה.

קשה להעריך כמה זמן ייקח לנו לסיים את המסע. כמות המשתנים כה גדולה, שהתקופה שתיקח לנו לטייל סביב העולם, בין אם יותר ובין אם פחות, תהיה הגיונית, ובינינו גם מבורכת. אחרי הכל יוצאים להקיף את העולם, מה רע?

לאחר חישוב זמן הטיול, הגענו למסקנה שפרקטית אין זה הגיוני להיות אחד עם השני במשך תקופת זמן כה ארוכה. אם המטרה שלנו היא להתחיל, לסיים ולהיות בחלק הארי של הטיול יחד, עלינו להתפצל לעתים, כדי שמערכת היחסים בינינו תהיה תקינה.

נדב (מימין) ודן באחד מטיוליהם באילת. חולמים על המסע יחד כבר שנים

בהודו, למשל, ננוח אחד מהשני וגם באוסטרליה, בחלק מהזמן. ככלל, אנחנו לא מקדשים את השהייה זה עם זה כל הזמן, כל עוד אנחנו שומרים על מסגרת הטיול המשותף. ההיכרות בינינו עמוקה ורבת שנים, כך שאנחנו נותנים לעצמנו סיכוי גבוה לשרוד יחדיו.

הבנו שעם משאבינו המוגבלים, כלכלית ולוגיסטית, זה יהיה מגוחך לתכנן לפרטי-פרטים את המקומות שבהם נרצה להיות בשנים הבאות, מה גם שאנחנו צריכים להיות ממוקדים ולא להתפזר בהכנות, ולכן התחלנו להתכונן לשלב הראשון - אפריקה.

ההכנות נחלקו לשניים: הטיול והציוד

נתחיל מהטיול עצמו. הכנו פורמט בסיס לכל מדינה שנעבור בה, ובו רשמנו את כל המאפיינים החשובים בעינינו והרלבנטיים לטיול בשטח. התחלנו באטרקציות שהכי מעניינות בעבורנו בכל מדינה ומדינה. הלימוד על כל מקום כלל שעות של קריאה באתרי מטיילים, בפורומים ובאתרי מידע על מקומות ואזורים מעניינים. צירפנו לכך שיחות והתכתבויות שערכנו עם מטיילים, אנשי עסקים וכל מי שעצה טובה בפיו - וכך החלטנו על כמה דברים שנרצה לעשות בכל מקום שבו נהיה.

מכאן חילקנו את האטרקציות שלנו לאזורי-ספר ולאזורים עירוניים. שאר המאפיינים היו נגזרות של הדברים שרצינו לראות ולחוות באותו מקום. למשל, תעבורה: במאפיין זה בדקנו את אמצעי התחבורה בכניסה למדינה, אמצעי התחבורה שאנחנו צריכים בין מקומות וכדומה.

רפואה: כתובות של מרפאות ושמות של רופאים. נוסף על כך הכנו תיקייה לכל מדינה, ובה קבצים של ידע מגוון על המקומות שבהם נהיה והסביבה שלהם. התיקייה הזו תהיה מדריך הטיולים שלנו, וכשנגיע למקום נעשיר את מוחנו במידע אודותיו.

החלטנו לא לקחת ביגוד חם לתנאי מזג אוויר קרים

ציוד טיולים הוא נושא שכבר נשפכו עליו רבבות מלים. גם כאן חשבנו שלפי ההיגיון הבריא יש להתייחס לפרק הזמן באפריקה, וכשנגיע לדרום אפריקה נתארגן להמשך הדרך. לכן החלטנו לא לקחת איתנו ביגוד חם לתנאי מזג אוויר קרים, אלא להתחשב בעובדה שנסתובב חלק גדול מהטיול ביבשת השחורה סביב קו המשווה, ואנחנו לא מתכננים לנסוק לגבהים קיצוניים.

הציוד למסע הארוך. כמובן שאי אפשר בלי "שש-בש" להעברת הזמן הפנוי

אנחנו לא רואים צורך לקחת ציוד חם ברמה הגבוהה ביותר, ולכן לא השקענו באיכותו - אלא רק הבאנו בגדים מחממים בכדי שנהיה רגועים פסיכולוגית (או שמא נתבדה ונסבול? ימים יגידו). בטרקים שנעשה, ניקח איתנו בגדים קלילים ופשוטים ולא לבוש מטיילים עתיר טכנולוגיה, או משקפי שמש שלוחצים על הראש וחגורת ריץ'-רץ' למקרה שמזלנו יבגוד בנו.

כמטיילים תרמילאים ולא אנשי מחקר מגובים כלכלית ולוגיסטית, התלבטנו איפה יעבור הקו האדום שלנו בהקשר הטכנולוגי. קנינו מחשב נישא, שבו שמור כל המידע הדרוש לנו, כך שלא נצטרך להסתמך על הערים הגדולות בלבד, מכשיר ניווט לווייני לטרקים המסובכים וטלפון לווייני למקרי חירום. המחשב מלווה בציוד נוסף של מטען, עכבר ודיסק און-קי, שאותם הכנסנו לנרתיקים קשיחים.

בתוך התהליך עולות אינספור התלבטויות והחלטות שרק העתיד יוכל לומר אם היו נכונות או שגויות. למשל, בקניית המכשירים שהזכרנו זה עתה, ובתוספת המצלמות שלנו, עולה שאלת האנרגיה. כל מה שמכיל סוללות (פלאש, GPS, פנסי ראש) - מאלץ אותנו לסחוב כמות גדולה של סוללות, אבל איך נפתור את בעיית ההטענות (מחשב, מצלמות, טלפונים)?

אולרי "לדרמן". התלבטנו איפה להעביר את הקו האדום בהקשר הטכנולוגי

הרעיון של מטען סולארי נשמע מגניב וקליל, אבל המטענים הקטנים לא מסוגלים לייצר הספק שיטעין מכשיר מעבר לסלולר. לכן, שוב, סוללות רבות יקלו עלינו, ומטען שקע-מצת לרכב שבצדו השני שקע רגיל שאליו אפשר לחבר כל מכשיר חשמלי יוכל לעזור לנו כל אימת שנפגוש רכב. נוסף על כך, לקחנו איתנו גם מגוון תקעים לכל מיני שקעים שקיימים בעולם, ומייצב מתח שיגן על המכשירים במקומות שעובדים על גנרטורים.

השילוש הקדוש של כל מטייל: נעליים-תיק-שק"ש

הפוביה הגדולה ביותר שיש לכל מטייל ושלגביה התריע כל אדם שאיתו התייעצנו היא רטיבות הציוד. לשם כך רכשנו כמות גדולה של שקיות אטימות למים ושקי כיווץ אטימים. במקרה של גשם לא צפוי נוכל להתמודד בצורה הטובה ביותר נגד הרטיבות. הכנסנו בתוך השקיות את כל הבגדים והאלקטרוניקה, וכמובן שגם את השק"ש ומזרון השטח עטפנו בשקים אטימים.

נוסף על כך, לקחנו איתנו כלי אוכל חזקים ממתכת ולא מפלסטיק, בנזִיניָה של MSR שמתאימה לשבעה סוגי דלק, אבן הצתה שתדליק ניצוץ לאש בכל מצב, שני סירים מנירוסטה שמפזרים ומוליכים חום בתחתית שלהם ואולר חזק ומאובזר של "ויקטורינוקס" - ציוד שהוא הכרח. ומעל הכל, השילוש הקדוש של כל מטייל: נעליים-תיק-שק"ש.

בשלושת הפריטים הללו לא התפשרנו וקנינו את המוצרים הטובים ביותר בעינינו. נעליים של "רייכלה וגרמונט" - חזקות מאוד ובעלות גורטקס, תיק גב 100 ליטר של "גרגורי דנלי" בעל מערכת גב מדהימה ושק"ש פוך של "מרמוט" שמתאים למינוס 11 מעלות בנוחות, ומינוס 27 מעלות במקרה קיצון.

נקודה חשובה בנוגע לציוד היא המחשבה על הזמן שבו לא נטרק. לשם כך קנינו תיקים קטנים ("קרמפלר" - איכותי מאוד ו"אוספרי" - יכול להתקפל) שאותם נכניס לתיק הגדול. נוסף על כך, סט של בגדים יפים מחכה עמוק בתוך התיק - למקרה הצורך.

שקי השינה. אסור להתפשר בנוחות של הטיילים, ובטח לא בשינה

בעייני, התחום החשוב ביותר בציוד הטיולים, שלא מקבל מספיק תשומת לב מבחינת השוק, הוא נושא התרופות. כמי שיוצאים לטיול גדול וארוך ולאחר התייעצויות עם רופאים ורוקחים, רכשנו כמות גדולה מאוד של תרופות (בין השאר, אנטיביוטיות, מטהרים למיניהם ומשחות נגד זיהומים).

מעבר להוצאה הכספית הגדולה היה קושי במציאת נרתיקים שיאחסנו את התרופות וגם יגנו עליהם. הפיתרון שלנו היה לקחת גלילים קטנים וקשיחים שמאחסנים בהם מפות, להוציא את התרופות (יחד עם דף ההוראות) מהקופסה, להעביר את התרופה לשקית קטנה של סנדוויצ'ים שנאטמת, ולהכניס לתוך הגליל שאותו עטפנו באיזולירבנד חבלה שישמש עוד מכשול בפני הרטבות הגליל (שאחרי הכל עשוי קרטון). כך חסכנו מקום וגם נשמור על התרופות במקום קשיח (יחסית).

עכשיו, אחרי שנים של חלומות וחודשים של הכנות, כל מה שנותר הוא לצאת לדרך. איזה כיף! כנראה שלהנאות הגדולות בחיים יודעים איך נכנסים, אבל לא תמיד יודעים איך יוצאים. ואולי זה מה שיפה בכך - חוויה של פעם בחיים!

• לתמונות נוספות של נדב ברנשטיין