עסקת שליט: תורו של חמאס להזיע
התשובה שקיבל המתווך הגרמני מחמאס לא הותירה מקום לספק. הפער בין הצעתם להצעת ישראל ענק. ממשלת ישראל החליטה לא להמשיך ב"שיטת הסלאמי" של חמאס, שנועדה להשיג ניצחון אסטרטגי לארגון, שיאפיל אפילו על הישגי חיזבאללה. וגם למחבל שניסה לפוצץ מטוס בארה"ב היה חלק בהתעקשות הישראלית
השבוע התברר סופית לראש הממשלה כי חמאס משתמש בגלעד שליט לא רק כדי להביא לשחרור מאות אסירים פלסטינים, אלא בעיקר כדי להוריד את ממשלת ישראל על ברכיה ולקבוע תקדים. אם חמאס היה מקבל את ההצעה הישראלית, ואפילו מציע בה הצעות סבירות, סביר להניח שנתניהו, ופורום השביעייה, היו מתרצים וממשיכים במו"מ פעיל.
במעמד זה יוכל חמאס להשתלט על אש"ף, לרוקן מתוכן כל מו"מ מדיני שתנהל ישראל עם יו"ר הרשות ולפתוח באינתיפאדה מתואמת בגדה ובעזה כשחמאס יחליט שהגיע הזמן. עשרות מנהיגי השטח של הטרור שישתחררו מהכלא הישראלי חזרה לבתיהם ביהודה ושומרון יספקו את התשתית המבצעית.
כל זה אינו חדש. ראש הממשלה אולמרט הבין את זה כבר לפני שמונה חודשים, כשעשה ניסיון אחרון לסגור עסקה, ממש לפני סיום כהונתו. כבר אז חמאס לא היה מוכן להתפשר ואולמרט החליט, בצדק, לא לוותר. אבל נתניהו היה חייב לנסות שוב, וכפי שפורסם ב-ynet בסוף השבוע - עשה זאת תוך קבלת עדכון אישי מקודמו בתפקיד. מאמץ זה נעשה לא רק בגלל הלחץ הציבורי-תקשורתי-רגשי שהופעל עליו, אלא בעיקר מפני ששר הביטחון ברק והרמטכ"ל אשכנזי שכנעו אותו לתת הזדמנות נוספת למו"מ באמצעות צוות תיווך חדש, חגי הדס ואיש שרות הביון הגרמני, גרהארד קונראד שרשם לזכותו הצלחה בתיווך בעסקת הגופות עם חיזבאללה. בנוסף לכך, טענו ברק ואשכנזי כי לחמאס מלכתחילה לא היה עניין לסגור עסקה עם אולמרט משלושה טעמים:
1. אולמרט עמד לרדת מהבמה וחמאס רצה ויתורים מצד הממשלה שתבוא ושעמה יהיה לו עסק בשנים הקרובות.
2. לחמאס היה עניין שהעסקה תתבצע סמוך ככל האפשר לבחירות ברשות הפלסטינית ובמארס בשנה שעברה היה ברור שבחירות אלה לא יתקיימו לפני ינואר השנה.
3. החלטת ממשלת אולמרט להתנות את פתיחת המעברים לרצועת עזה בשחרור גלעד שליט יצר לחץ של האוכלוסייה העזתית על הנהגת חמאס שאמור היה לרכך את עמדותיה.
לישראל אסור לסמוך על הרציונאל של חמאס (צילום: רויטרס)
נתניהו החליט לנסות שוב. בתחילה נראה היה שהדברים מתנהלים בכיוון הרצוי: המתווך הגרמני, קונראד וחגי הדס הצליחו להגיע להסכמה עם חמאס על מתווה משופר. רשימת השמות השנויים במחלוקת מבין האסירים הפלסטינים הצטמצמה. ישראל מצדה הסכימה, כך על פי פרסומים זרים, לשחרר מנהיגי טרור מסוימים בתנאי שיגורשו לחו"ל או לעזה. כשנראה היה למתווך הגרמני שעמדות הצדדים קרובות מספיק - הוא התניע את המהלך הסופי.
בנקודה זו, לפני כשלושה שבועות, נותר לישראל קו אדום אחד המבוסס בעיקרו על שיקול ביטחוני: למנוע הפיכת הגדה המערבית לחממת טרור וחתרנות מדינית באופן שיעמיד מחדש - בתוך שנה עד שנתיים - את אזרחי ישראל, משני עברי הקו הירוק, בסכנה פיזית כפי שהיו בזמן האינתיפאדה השנייה וישים לאל כל ניסיון להגיע להסדר עם הרשות הפלסטינית באמצעות מו"מ מדיני. לפיכך, החליטה ישראל לא להרשות למנהיגי טרור מרכזיים מהגדה לחזור למחוזות פעילותם הקודמים כדי שלא יוכלו להקים מחדש את התשתית המבצעית והפוליטית של חמאס ושל ארגונים אחרים.
ראש השב"כ, יובל דיסקין, כפי שפורסם בעיתונות הזרה, הוא שהמליץ לקבוע עקרון זה כ'קו העצירה' של ממשלת ישראל שמעבר לו, לא יהיו ויתורים במו"מ. היו בפורום השבעה שרים שהתנגדו לאמץ קו מינימליסטי זה. התנגדו גם ראש המוסד מאיר דגן וראש המועצה לביטחון לאומי, עוזי ארד. אבל נתניהו וכמוהו רוב השרים החליטו לקבל את הקו המוצע.
לחמאס לא בוער
בהתאם לכך דן פורום השביעייה בראשות נתניהו ברשימה שמית מפורטת. השב"כ הצמיד לכל שם ברשימה המלצה מנומקת המבוססת על הערכת מסוכנותו ויכולותיו הפוטנציאליות להתניע מחדש טרור באזור מגוריו ופעילותו לפני שנעצר. הדיון המרתוני בפורום השבעה לפני כמה שבועות הוליד את ההצעה שנמסרה לחמאס. על-פי ההצעה, כפי שנטען בתקשורת הערבית, ישוחררו ויגורשו לעזה או לחו"ל כ-100 מחבלים תושבי הגדה. בנוסף לכך סירבה ישראל לשחרר קבוצה מצומצמת של ראשי מחבלים, שבהם נמצאים לפי התקשורת הזרה, מרואן ברגותי ואחמד סעדאת.
ההנהגה המדינית של חמאס בעזה - הנייה, מחמוד א-זהאר ואחרים - נטתה להסכים להצעה הישראלית. אבל ההנהגה בדמשק, בעיקר חאלד משעל, ורוב החברים ב'שורא' (המועצה הדתית-מדינית הסודית של חמאס) דחו את ההצעה. נראה שהם החליטו לא לומר 'לאו' מוחלט, כדי שמשפחות האסירים הפלסטינים לא יאשימו אותם, אלא את ישראל, בכישלון המו"מ וכדי להשאיר את הדלת פתוחה להמשך כרסום בעמדה הישראלית. נראה שביקורו של משעל בטהרן ימים ספורים לפני שהתקבלה החלטת ישראל השפיע על עמדתו ועל עמדת ה'שורא'. להנהגה העזתית לא היתה ברירה אלא להסכים, ראשית מפני כיון שהיא מקבלת מאירן ומהתפוצה הפלסטינית את הכספים הדרושים למימון פעילותה לרווחת האוכלוסיה בעזה. שנית, בהתאם לתקשורת הערבית, מפני שראש הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה, אחמד ג'עברי, נטה כנראה גם הוא לצדד בסירוב להצעה הישראלית. ג'עברי הוא זה שמחזיק בגלעד שליט בפועל ולכן לעמדתו יש חשיבות רבה.
סביר שהמתווך הגרמני נסע במכוון לעזה כדי לקבל את התשובה החמאסית. הוא ידע כי ההנהגה של חמאס בעזה נוטה לפשרה ורצה כנראה לברר באמצעותה אם יש לו עדיין מרחב תמרון. התשובה שקיבל מהעזתים, שמקורה בדמשק, לא השאירה מקום לספק, בהתבסס על פרסומים זרים. הפער בין מספר וזהות המשוחררים שחמאס הסכים לגרושם לבין מה שהציעה ישראל - ענק. דוברי חמאס נותנים להבין שההנהגה בדמשק מתעקשת על שחרורם של אלה שישראל סירבה לחלוטין לשחררם. קונראד, כנראה מתוך הכרה שמיצה את מנופי ההשפעה שהיו לו על חמאס, העביר לישראל את תשובת הארגון כמות שהיא.
כשהתקבלה התשובה בירושלים עמדה בפני נתניהו ברירה אחת: לקבל את דרישות חמאס כמות שהן או להתעקש על ההצעה האחרונה שהגישה ישראל. היה ברור שחמאס לא יסכים לשינויים מהותיים וכי לא ניתן באמצעות מו"מ נוסף לגשר על הפער. סביר גם שלחמאס כרגע לא דחוף לסיים את העסקה, משום שהסכם פיוס עם הפתח לא נראה באופק ולכן גם הבחירות לרשות הפלסטינית ייערכו לכל המוקדם בקיץ. חמאס שואף למנף את עסקת שליט להישג פוליטי מוחץ ברחוב הפלסטיני, ולכן לא אצה לו הדרך.
לשקול פרסום רשימת האסירים הישראלית
נתניהו, שממילא נטה שלא לאשר את העסקה, שהייתה מחייבת אותו לחזור בו מכל מה שהטיף לו בעבר, לא היסס הרבה והורה לתחם את המשא ומתן ולא להיגרר לפינג-פונג נוסף אינסופי של הצעות והצעות נגד.
האם זה סוף פסוק? כנראה שלא. חמאס לא יפגע בשליט מפני שעסקת חילופי החטוף הישראלי באסירים פלסטינים היא הנכס המעשי והפוליטי היחיד שהוא יכול להציג בפני עמו ובפני העולם הערבי. לכן יחכה להזדמנות נוספת וינסה לחדש את המגעים בעוד כמה חודשים, כנראה באמצעות מתווך אחר (אבו מרזוק, סגנו של משעל, כבר רמז על כך בפומבי). נראה שבחמאס מקווים גם שלחצה של משפחת שליט ותומכיה ירככו בינתיים את עמדת נתניהו.
לממשלת ישראל אסור לסמוך על הרציונאל של חמאס והאינטרסים שלו. לא תמיד הם עומדים במבחן ההיגיון ולא תמיד מה שקורה בשטח בשליטת הנהגת הארגון. הממשלה צריכה להבהיר מיד לחמאס, לאוכלוסיה העזתית ולדעת הקהל העולמית כי אם תיפול שערה מראשו של גלעד שליט, תנקוט ישראל בצעדים קיצוניים בחומרתם. לא רק נגד הנהגת חמאס, גם נגד כלל תושבי עזה שאינם משמיעים את קולם ואינם מפעילים השפעתם נגד המשך כליאתו של שליט ונגד השימוש בו ככלי מיקוח. בנוסף לכך צריכה ממשלת ישראל לשקול לפרסם את רשימת האסירים הפלסטינים שהיא מסכימה לשחרר, כדי ליצור דילמה לחמאס ולחץ עליו מצד משפחות האסירים. צעד שלישי שראוי לבחון הוא לבודד ולהחמיר את תנאי הכליאה של האסירים, מנהיגי הטרור, שחמאס מתעקש לשחרר תמורת גלעד שליט. אין סיבה שתנאי כליאתם יהיו טובים בהרבה מאלה שלהם זוכה החטוף הישראלי. הגיע הזמן שישראל לא רק תגיב על דרישות חמאס אלא גם תייצר לחץ על הארגון ופטרוניו.
הערה אחרונה: ייתכן שהחלטתו של נתניהו הושפעה גם מפרשת המחבל הניגרי שניסה לפוצץ מטוס נוסעים אמריקני. מתברר שהנהגת אל-קאעידה בתימן, ששלחה אותו למשימה הרצחנית וגם אחראית לזינוק בפעילות הטרוריסטית של הג'יהאד העולמי בתימן, מורכבת בעיקרה ממחבלים תימנים שארצות-הברית שיחררה ממתן הכליאה בגוואנטנמו לתימן ולסעודיה. מחבלים אלה, שאמורים היו לעבור תהליך שיקום ברחו ממתקני הכליאה שהוחזקו בהם, כעת מובילים את הנהגת אל-קאעידה בחצי האי ערב ומאיימים על משטרו של נשיא תימן, עלי עבדאללה סלח. ישראל שומעת ומפנימה. זה לא מה שהיתה רוצה לקבל ביהודה ושומרון.
גלעד שליט נחטף לרצועת עזה לפני 1,294 ימים.
