האמת הסרוגה

בגיל 22 הורדתי את הכיפה. אבל בתור בוגר ישיבה תיכונית, שבא מבית דתי ואפילו שירת כמש"ק דת ברבנות הצבאית, מעולם לא הצלחתי לעזוב באמת את הדת. ארבע שנים אחר כך, בזמן שחלק גדול מחבריי כבר באו בברית הנישואין ומקצתם הפכו להורים, התחלתי להרגיש צורך לעשות מעשה דומה ולהתחתן.

"סרוגים". אירוע תרבותי מדובר בקרב הציבור הדתי-לאומי (צילומים: אווה גז)

אחרי עשרות דייטים עם בנות חילוניות הבנתי שאולי לא מתאימה לי דוסית, אבל החינוך הדתי מספיק דפק אותי כדי שאוכל לצאת רק עם בחורה שיש לה רקע במסורת. ומאז, בשנתיים שחלפו, בדיחת החבר'ה החילוניים החדשים אותם רכשתי היתה ש"חיי יכלו להוות בסיס לסדרה טלוויזיונית מוצלחת". כשיצאה העונה הראשונה של "סרוגים" ב-DVD הושבתי אותם מול המסך וביקשתי מהם לצפות. "ברוכים הבאים לחיי" אמרתי להם. "עכשיו תבינו את הגיהינום שעברתי בשנתיים האחרונות".

לפני כשנה יצאתי עם בחורה מקסימה מקרית-גת. היא היתה בת 28, דתיה (אבל לא דוסית), אינטליגנטית אבל לא יבשה, ובעיקר מקסימה. אך לאחר חודשיים החלטתי בסופו של דבר שהיא לא מתאימה לי. את שיחת הטלפון שבה סיימתי איתה את הקשר לא אשכח מעולם.

"אני בחורה דתיה שמתקרבת לגיל 30", היא בכתה, "לא יכולה יותר לצאת לדייטים. אני כבר רוצה להתחתן" היא צעקה לשפופרת "למה אתה עושה לי את זה?", היא שאלה בקול חנוק מדמעות. זמן לא רב אחר כך, קבלתי ממנה הודעת sms מפתיעה.

זה היה לאחר שידור פרק של "סרוגים" בו החליט נתי (אוהד קנולר) להיפרד מיפעת (יעל שרוני) באחת הסצנות הכי קשות וכואבות של הסדרה. "יפעת זאת אני, עכשיו תראה איך אני מרגישה" היא כתבה ובאותם רגעים הבנתי עד כמה "סרוגים" היא הסדרה הכי מציאותית בטלוויזיה.

העונה הראשונה של "סרוגים" היתה האירוע התרבותי המדובר ביותר בקרב הציבור הדתי-לאומי בעשור שחלף. היא היתה ה"סיינפלד" של הדוסים. גם כאן, היו רווקים ממורמרים, רק בעוד שאצלם הם חגגו את רווקותם הרי שכאן הם בכו על מר גורלם.

במשך החודשים בהם היא הוקרנה, היתה הסדרה לסחורה הלוהטת ביותר שיש על המרקע. המקור לאינספור דיונים סוערים, לשיחות מרתקות מחוץ לבית הכנסת, ואפילו כר פורה להיכרויות שכן ערבי צפייה משותפים היו מקום המפגש הלוהט ביותר, כשכולם רצו לקחת בהם חלק. אני גם מכיר אישית רווקים רבים שמאסו בנדנודי ההורים עם השאלות המעיקות וביקשו מהם לצפות בסדרה. אחרי אותה צפייה - כך דיווחו רובם - חיבקו אותם הוריהם בחום ולא חזרו עוד לשאול "נו, מתי אתה תביא לנו קצת נחת?".

אוקיינוס של צבעים

למתבונן מבחוץ ייתכן והעולם הדתי נראה כמקשה אחת. אבל ההיפך הוא הנכון. "70 פנים לתורה" אמרו חז"ל וכך הם פניו של עולם זה. אחת הסיבות להצלחתה של הסדרה היא שכל דמות ייצגה נדבך אחר בציבור הדתי. יפעת הדתייה הלאומית, אמיר החרד"לניק, נתי החפיפניק, רעות האורתודוקסית-מודרנית והודיה הדתל"שית.

"סרוגים". יפעת (יעל שרוני, מימין) עם כיסוי ראש

כולם מצאו בה את מקומם, כולם ראו בה את עצמם. "סרוגים" הצליחה בעונה אחת לעשות את מה שאף גורם אחר בממסד הדתי לא הצליח. היא העלתה לסדר היום את בעיית הרווקות המאוחרת, הבעיה הקשה ביותר עמו מתמודד ציבור זה.

השפעת הסדרה היתה מיידית וחסרת תקדים, ובעקבותיה נרשמה כמעט התגייסות כלל-מגזרית לטובת טיפול בה. רבנים התייחסו אליה בעלוני פרשת השבוע הרבים,

שדכנים פתחו מחלקות מיוחדות על פי מגזרים, חברות תיירות יצאו בארגון אירועי פנויים-פנויות, כולם, הן משיקולי חסד והן מרווח טהור, הבינו, כי "סרוגים" מייצגת לא רק בִּיצה אחת קטנה בירושלים אלא אוקיינוס רחב מאוד שהתפשט בכל חלקה טובה בארץ.