חוק החינוך המפלג

הכנסת הקודמת תיזכר כזו שקרעה לגזרים את חוק החינוך הממלכתי כאשר העבירה בטווח של ימים אחדים, שני תיקונים לחוק: חוק החינוך המשלב ו הפטור לישיבות מיישום תוכנית הליבה. סביר להניח ששני התיקונים עברו כתוצאה מהסכמות בין יוזמי התיקון הראשון, הרב מיכאל מלכיאור וח"כ אסתרינה טרטמן לבין חברי הכנסת החרדים. בשבוע הבא יתקיים בירושלים כנס חגיגי ביוזמת תומכי החינוך המשלב ובהשתתפות מנכ"ל משרד החינוך. קשה להבין על מה החגיגה? מדובר בתיקון מיותר שיגרום להחלשת החינוך הממלכתי, לדילול הפריפריה ולהזרמת יותר משאבים ממשלתיים לקבוצות של בעלי הון תרבותי ובדרך כלל גם כלכלי.

לחינוך הממלכתי נקבעו בחוק עוד בשנת 2000 מטרות ברורות המגדירות בפירוט את יעדיו. במרכזן של מטרות החינוך עומד שילוב לימודי יהדות ומושם דגש רב על עיסוק בזהות יהודית. כמו למשל: "ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית..." וכמו: "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו... המכבד...את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו." החינוך הממלכתי נכשל בהשגת יעדיו. הוא חלש ומוחלש. הכנסת והממשלה חסרות-אונים ואינן מסוגלות להניע מהלך שיעצים את מערכת החינוך הממלכתית, ויגרום לה להשיג, באופן מקיף ושוויוני, את המטרות החינוכיות שנקבעו עבורה.

כוונתם המוצהרת של היוזמים טובה: תגבור לימודי יהדות וקירוב לבבות בין "דתיים" ל"חילוניים". אולם לא רק שחוק זה לא ישיג את המטרות המוצהרות של יוזמיו אלא שלצערנו יגרום לצמצום לימודי יהדות בחלקים גדולים של החינוך הממלכתי ולהעמקת הקיטוב בין קבוצות בחברה הישראלית.

התלות בדרישת ההורים תגרום להחלשת החינוך הממלכתי

ההכרה בבית ספר כ"מוסד חינוך ממלכתי משלב" לפי החוק החדש תלויה בראש ובראשונה בדרישת ההורים. הורים המתפנים מעיסוקיהם עד כדי מעורבות בתכני בית-הספר אינם הרוב במדינת ישראל בכלל ובחינוך הממלכתי בפרט. הורים אלה שייכים מראש לקבוצה מובחנת בחברה הישראלית: קבוצת בעלי ההון התרבותי. רובם גם באים מהמעמד הכלכלי הבינוני והגבוה. רבים מהם כבר מעורבים ביוזמות להקמת בתי ספר ייחודיים לילדיהם. מודעותם ונגישותם לכספי קרנות מחו"ל ולהקצבות ממשלתיות אפשרו להם ליישם את שאיפותיהם הייחודיות ולהגביר את הפערים בין ילדיהם לכל השאר. לא די בכך שהם כבר הפרידו עצמם משאר האוכלוסייה אלא שהחוק החדש שנחקק למענם מעודד אותם להקים לעצמם בתי ספר כמו-פרטיים במימון ממשלתי.

החוק מחייב שתהיה דרישה להכרה בבית הספר כ"מוסד חינוך ממלכתי משלב" של שני-שליש מההורים, רוב מוחלט. קשה להניח שיהיו בתי ספר רבים כאלה ולכן נהיה עדים לנדידת הורים מכמה בתי ספר בכל אזור אל בית ספר אחד בו יוכלו להוות רוב. מדובר בתהליך של דילול והחלשת בתי-ספר בשל נטישת הורים בעלי הון תרבותי, שהיו יכולים לתרום רבות, גם כמיעוט, לבתי ספר רבים, כדי לחזק בית ספר אחד באזורם.

הדיונים הציבוריים על תגבור לימודי יהדות בחינוך הממלכתי (ועל בית ספר משותף לחילונים ודתיים – שהחוק בסופו של דבר אינו מתייחס אליו) מתרכזים בהורים המעוניינים בכך והללו זוכים לתשואות. עם זאת מתעלמים מרוב ציבור ההורים: אלה המתנגדים נחרצות, מסיבות שונות (שלא לנו לשפטם) לתגבור לימודי היהדות; הורים חילונים המתנגדים נחרצות שילדיהם ילמדו בבית ספר משותף עם תלמידים דתיים; ורוב ההורים שפשוט לא נתנו דעתם על נושא זה או לא הביעו דעה בדרך כלל משום שהם חיים במציאות קשה של התמודדות בלתי פוסקת עם השאלה מאין תשיג ידם לקנות ילקוט, ספרי לימוד, בגד ראוי ולשלם דמי הורים ודמי נסיעה.

השיח השבע של "החינוך המשלב" לא ממש ער לעובדה שלא רק בחינוך הערבי והדתי אלא גם לבתי הספר הממלכתיים מגיעים מאות אלפי ילדים החיים מתחת לקו העוני. הוריהם לא שמעו על הקרנות האמריקאיות והפדרציות היהודיות שבתמיכתם הנדיבה הוקמו בתי הספר "המשלבים" והם גם לא ישמעו על ההזרמה החדשה של כספי מדינה בזכות החוק החדש. הם לא יכללו ב"דרישת ההורים" כי הם לא יודעים "לדרוש" וחברי הכנסת הנכבדים לא חשבו שבמקום לתקן את החוק - תפקידם לדרוש בשמם עמידה על מטרות החינוך הממלכתי, גם למען ילדיהם.

צמצום עד ביטול המקצועות ההומאניים ולימודי היהדות

משבר לימודי היהדות בחינוך הממלכתי הוא משבר מתמשך ומחריף. החוק החדש הוא מכה אנושה לניסיונות להתמודד עם המשבר ויגרום להפיכת המקצועות ההומאניים ובכללם לימודי היהדות לשוליים עוד יותר ברוב בתי הספר. הדרישה למקצועות הללו תרד שכן הורים בעלי מודעות לחשיבותם של לימודי היהדות הם בדרך כלל אותם הורים המודעים לחשיבותם של הלימודים ההומאניים כמו לשון וספרות עברית, ספרות כללית והיסטוריה.

הורים אלה יתרכזו כאמור בבית ספר של "החינוך המשלב" ויותירו את שאר בתי הספר ללא דרישה ואף עם התנגדות גוברת לתגבור לימודים אלה. בתי ספר רבים יאבדו אוכלוסייה חזקה, הם יצטרכו להתמודד עם הישגים נמוכים של התלמידים וייאלצו למקד את ההשקעה במקצועות כלליים כמו אנגלית ומדעים (על חשבון לימודים הומאניים) כדי להבטיח לתלמידים סף כניסה מינימאלי לחינוך גבוה. מגמה זו של העמקת ההבדלים בין בתי ספר בחינוך הממלכתי תרחיק עוד יותר את הסיכוי ליצור ליבה חינוכית משותפת לילדי ישראל הלומדים בחינוך הממלכתי.

מראית-עין של "קירוב לבבות"

יותר מ- 10% מתלמידי החינוך הממלכתי-כללי באים ממשפחות דתיות שומרות שבת. לפחות 10% נוספים באים ממשפחות מסורתיות. כ- 20% מתלמידי החינוך הממלכתי-דתי באים ממשפחות חילוניות שאינן שומרות שבת. בשני הזרמים מדובר באוכלוסיית תלמידים גדולה (הרבה יותר ממה שיוכל להיות זרם "החינוך הממלכתי המשלב") המהווה אתגר משמעותי לחיים ביחד.

אם רוצים "לקרב לבבות" אפשר היה לחשוב על השקעה חינוכית בזרמים הקיימים ובקבוצות שכבר מנסות ללמוד יחד, על אף השוני באורחות חייהם, מבלי צורך להמציאם מחדש. לבתי הספר של "החינוך המשלב" מגיעים תלמידים להורים שאינם זקוקים כבר לקרוב לבבות.

במלים אחרות: התיקון לחוק ה"מבשר" השקעה כספית עצומה בבתי הספר "המשלבים" היא בעבור ציבור חילוני-מסורתי-דתי שממילא איננו מקיים בתוכו מחיצות כל שהן. הצגת בתי ספר אלו כחיבור בין הציבור הדתי לחילוני או בין ממלכתי לממלכתי-דתי איננה אלא מצג שווא שכן הבעיה איננה הפיצול בין שני זרמים ממלכתיים אלה. רוב הציבור הציוני דתי שולח את ילדיו לבתי ספר תורניים פרטיים ופרטיים למחצה תוך הקפדה על הפרדה בין בנים לבנות. בתי הספר "המשלבים" לא יתרמו לגשר עם אוכלוסייה זו וגם לא עם האוכלוסייה החרדית. סביר להניח שחלק מההורים החילונים-מסורתיים השולחים את ילדיהם לממלכתי-דתי, עשויים לעבור ל"חינוך המשלב" (בעיקר אם הם מהמעמד הבינוני הגבוה). יוצא מזה שהקמתו של הזרם החדש בחינוך תגרום לסגירות יתר של החינוך הממלכתי-דתי שכן זה, בלית-ברירה, יהפוך לזרם המשרת בלעדית את האוכלוסייה החרד"לית.

לחזק את החינוך הממלכתי וליישם את מטרותיו כמוגדר בחוק

תיקון התש"ס – 2000 לחוק החינוך הממלכתי כולל ניסוח ראוי של מטרות החינוך הממלכתי המדגישות את תגבור לימודי היהדות והגדרה מדויקת של מקומם החשוב והמרכזי בבית הספר.

חברי הכנסת כנראה לא

נתנו את דעתם לכך שיוזמתם עומדת בסתירה למטרות החינוך הממלכתי כפי שהוגדרו בחוק שכן יישום המטרות: "ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית..." וכמוה המטרה: "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו" מייתר את התיקון החדש שנעשה רק לטובת הורים הדורשים הקמת "חינוך ממלכתי משלב" עם תוכנית לימודי יהדות מוגברים ודגש על זהות יהודית.

כל זה כבר כתוב במטרות החוק מזה תשע שנים! התיקון החדש לחוק זכה אמנם לתמיכה פרלמנטארית רחבה אך לאור הניתוח שהוצג כאן ברור שהחוק משרת קבוצה מוגדרת באוכלוסייה על חשבונן של קבוצות אחרות. מבחינה זו זהו חוק סקטוריאלי מובהק וסביר להניח שהוא נועד לשרת אינטרס פוליטי לפחות באותה מידה שהוא מתיימר לתגבר את לימודי היהדות. הנזק של החוק החדש יהיה רב מתועלתו ובכל מקרה איננו פוטר את חברי הכנסת ואת הממשלה מן האחריות לפעול ליישומם של מטרות חוק חינוך ממלכתי לטובת ילדי ישראל כולם.