סין התברגה בצמרת הבנקים המוערכים ביותר
ארבעה בנקים סיניים תופסים עתה את המקומות הראשונים בדירוג הנקבע על פי מכפיל ההון של המוסדות הפיננסיים; רק בנק אמריקאי אחד - US Bank corp - בין 15 המובילים
הבנקים של סין תפסו את מקומם של הבנקים האמריקאיים ונהפכו לקראת תום העשור החולף למוסדות הפיננסיים המוערכים ביותר על ידי המשקיעים - כך מדווח "פייננשל טיימס" הבריטי.
המוסדות הפיננסיים הסיניים תופסים עתה את ארבעת המקומות הראשונים בדירוג, הנקבע על פי מכפיל ההון (share price to book value), כלומר היחס בין שווי השוק של הבנק להון העצמי שלו. יחס זה מאפשר למשקיעים להעריך מהו שווי "ראוי" למניה, ובכך לאתר ניירות ערך הנסחרים מתחת לשווים האמיתי או לחלופין כאלו הנסחרים במחיר גבוה מדי.
הברזילאים במקום החמישי
ארבעת הבנקים הסיניים הם ICBC, צ'יינה סיטיק, צ'יינה מרצ'נטס בנק וצ'יינה קונסטרקשן בנק. הבנק הברזילאי Unibanco of Brazil Itau התברג במקום החמישי. גם בנקים קנדיים ואוסטרליים הצליחו לטפס לחלקו העליון של הדירוג. עם זאת, רק בנק אמריקאי אחד, US Bank corp, ובנק בריטי אחד, סטנדרד צ'ארטרד, מצאו את דרכם ל־15 המקומות הראשונים בדירוג.
לשם השוואה, בשנת 2000 כיכבו בראש הרשימה ארבעה בנקים אמריקאיים ואחד בריטי: בנק אוף ניו יורק מלון במקום הראשון ואחריו לוידס הבריטי, מורגן סטנלי, סיטיגרופ ובמקום הרביעי וולס פארגו. באופן פרדוקסלי, ב־2009 גם בנקים מערביים שהצליחו לשרוד יפה את המשבר הפיננסי ירדו לחלקו התחתון של הדירוג, בהם גולדמן זאקס (מקום 22) ומורגן סטנלי (מקום 31).
הסינים הכפילו את שווים
השינוי בהרכב נובע בעיקר מהכפלת שוויים של הבנקים הסיניים בשנה האחרונה, נוכח העלייה הגוברת שמייחסים המשקיעים הגלובליים לשווקים המתעוררים, ובעיקר לסין ולברזיל. כפי הנראה, סין נתפסת כמדינה הרבה פחות פגיעה להשלכותיו של המשבר העולמי. על רקע זה חלה שחיקה בשוויים של הבנקים המערביים ככל שגבר חששם של המשקיעים מהמשך הכרסום ברווחיותם של המוסדות הפיננסיים שלהם בשל חשיפתם לנכסים רעילים.
השווקים המערביים עברו במהלך המשבר את אחת התקופות הגרועות, אם לא הגרועה ביותר שלהם, ב־20 השנים האחרונות, מצב שבא לידי ביטוי בהערכות שווי נמוכות מאוד שמעניקים המשקיעים למוסדות פיננסיים מערביים. נתון מעניין נוסף מצביע על כך שבשש השנים האחרונות נחתך במחצית מכפיל ההון של 50 המוסדות הפיננסיים הגדולים בעולם. המשמעות היא שהמשקיעים מאמינים ששוויו הממוצע של כל אחד מ־50 הבנקים הגדולים בעולם אינו עולה למעשה על שוויו בספרים.
לפנייה לכתב/ת 
