האם מדע הוא הדת החדשה?
המחקר המדעי הוא הביטוי האנושי המובהק ביותר לרצון שלנו ללמוד ולהבין את העולם שבו אנו חיים. ואולם המחקר המדעי בפני עצמו הוא נושא שמן הראוי לחקור אותו ולנסות להבינו
אנו חיים בתקופה שבה המדע הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות ומהעשייה האנושיות. ההתקדמות המדעית מאפשרת פיתוח טכנולוגיות חדשות בתחומי התחבורה, התקשורת, הרפואה, הבנייה והעיצוב, המכשור הביתי, הספקת האנרגיה, כוח החישוב ועוד רבים אחרים; המדע מביא לפיתוח תרופות מאריכות חיים ולשיטות טיפול יעילות יותר, מאפשר קבלת יבולים גדולים יותר ועמידים יותר ומשפר את יכולת הזיהוי הפלילי.
כמעט כל היבט של חיינו מושפע מן ההתפתחות המדעית. אך יותר מכול מאפשר לנו המדע לפרוץ את גבולות ידיעותינו על היקום שבו אנו חיים, על סביבתנו ועלינו עצמנו. אלא שלמדע יש גם פן אפל: לצד תרומותיו החשובות לחיינו מנוצל ידע מדעי לשכלול כוח ההרס שלנו וליישומים צבאיים אחרים אשר מסכנים אותנו ואת האנושות כולה; התיעוש, אשר נועד לשפר את איכות חיינו, אחראי במידה רבה לזיהום חמור של הסביבה, וכנראה אף תורם לשינויים אקלימיים שעלולים להוביל לאסון בקנה מידה עולמי. בפירות המדע, אפוא, מגולמים יחדיו ד"ר ג'קיל ומר הייד, הטוב והרע שבעשייה האנושית.
היותו של המדע חלק כה מהותי מחיינו הוא דבר חדש יחסית בהיסטוריה של התבונה האנושית, שעברה לא מעט תהפוכות בניסיונה להבין את העולם. בעבר הרחוק הידע שהצטבר היה ברובו מעשי, לא תיאורטי, וההסברים על טבע העולם היו בעיקרם מיתיים: התפישה הייתה כי בטבע שולטים כוחות בעלי צרכים ורצונות, והאדם נתון לחסדיהם.
התפתחותן של המתמטיקה והפילוסופיה, בעיקר ביוון העתיקה במחציתו השנייה של האלף הראשון לפני הספירה, סימנה את תחילתו של העידן המדעי. היא הוציאה את הכוחות המאגיים מהמשחק, והביאה עמה השערות חדשות לגבי טבע העולם והאדם. אלא שבהיעדר מתודולוגיה קבועה וברורה לבחינה אמפירית של ההשערות ולכימותן, לא הייתה תקופה זו אלא גישוש ראשוני בדרך להבנה טובה יותר של הטבע.
במהלך השנים הצטבר ידע רב באסטרונומיה, באנטומיה, בבוטניקה, במינרלוגיה ובתחומים רבים אחרים, ידע שתרמו לו תרבויות רבות; אולם את תחילתו של המדע המודרני מקובל לראות בהצעת המודל ההליוצנטרי למערכת השמש בידי ניקולאוס קופרניקוס (Copernicus) באמצע המאה ה-16, ואף יותר מכך בעבודותיו של גליליאו גליליי (Galilei) בתחילת המאה ה-17, שהניחו את היסודות למחקרים אמפיריים וכמותיים. שינוי מהותי זה בתפישה המתודולוגית של חקירת הטבע היה השלב המכריע בהפרדתו של המדע (שעד תחילת המאה ה-19 עדיין נקרא "פילוסופיית הטבע"), מהפילוסופיה, והוא זה שעומד בבסיס המחקר המדעי המודרני.
מדע מהו?
בעקבות ההתפתחות המדעית המהירה לאחר פרסום עבודותיו של ניוטון בפיזיקה במאה ה-17, ובשל השפעתו העצומה של המדע על חיינו, התפתח תחום ידע שבוחן את העשייה המדעית עצמה. מטרתו של תחום זה, שנקרא "פילוסופיה של המדע", היא לבחון שאלות הנוגעות לחקירה המדעית.
שאלות מרכזיות בפילוסופיה של המדע הן שאלות כגון: מה מייחד את החקירה המדעית מעיסוקים כמו אסטרולוגיה, כירולוגיה וכיוצא באלו, אשר בעצמם מתיימרים להיות גופי ידע? מהי שיטה מדעית? מהי תיאוריה מדעית? האם תיאוריה מדעית אכן אומרת לנו משהו על העולם, או שאין היא אלא כלי לחיזוי תוצאות של ניסויים? האם אפשר בכלל להוכיח תיאוריה מדעית? מה הם התהליכים שמביאים להחלפה של תיאוריה מקובלת בתיאוריה מתחרה? מהו הסבר מדעי? מה הם הקריטריונים להעדיף הסבר אחד על פני הסברים אחרים? האם העשייה המדעית היא אובייקטיבית, כלומר האם תוצריה אינם תלויים בנסיבות שבהן הם התקבלו, או שמא היא מושפעת מגורמים אנושיים, חברתיים ופוליטיים?
לכאורה, נראה ששאלות פילוסופיות מלוות את העשייה האנושית אך אינן תורמות לה. ואולם ב-1982 הייתה לפילוסופיה של המדע השפעה רבה על הכרעתו של פסק דין במשפט שעסק בשאלה האם להכיר בבריאתנות כמדע לצורך הוראתה בבתי הספר במדינת ארקנסו שבארה"ב.
הבריאתנים טענו שהאפשרות לבריאת היקום בידי ישות עליונה יכולה להיחשב תיאוריה מדעית בפני עצמה, אשר מתחרה בתיאוריות קוסמולוגיות אחרות, ועל כן יש ללמדה בבתי הספר כמדע; מנגד הצביעו מדענים ופילוסופים של המדע על הבדלים מכריעים בין העמדה הבריאתנית למאפייניה של תיאוריה מדעית. השופט ויליאם ר. אוברטון (Overton) קיבל את עמדת המתנגדים להוראת הבריאתנות כמדע, וקבע בפסק הדין שלו את הקריטריונים שתיאוריה מדעית צריכה לעמוד בהם:
- עליה להיות מוכוונת על-ידי חוקי הטבע.
- עליה לספק הסברים שמסתמכים על חוקי הטבע.
- עליה להיות ניתנת לבחינה אמפירית.
- מסקנותיה אינן בהכרח סופיות.
- עליה להיות ניתנת להפרכה.
מאחר שהבריאתנות אינה עומדת בקריטריונים אלו, קבע השופט, אין היא נחשבת לתיאוריה מדעית. האם זה גם אומר שהעמדה הבריאתנית אינה נכונה? ובכן, שאלת הנכונות של תיאוריה או של עמדה, כלומר שאלת התאמתן למציאות, היא שאלה נפרדת.
לא כל תיאוריה מדעית היא נכונה, שהרי תיאוריות מדעיות מתחלפות לבקרים; כמו כן אין שום מניעה עקרונית שעמדה בלתי-מדעית (כמו אמונה דתית, למשל), תהא דווקא זו שתתאר את המציאות האמיתית. המדע חותר לאמת, ועושה זאת בכלים מדעיים, אך התשובה על השאלה עד כמה תיאוריות מדעיות קולעות לאמת אינה פשוטה.
בין מדע לפילוסופיה של המדע
מערכת היחסים בין העוסקים במדע לאלו שחוקרים את העשייה המדעית היא מערכת מורכבת. לעתים אפשר לגלות ביניהם יחסי הערכה הדדית ושיתוף פעולה, ולפעמים יחסי חשדנות וביקורת. מייחסים לפיזיקאי המבריק וחתן פרס נובל ריצ'רד פיינמן (Feynman) את הטענה שהפילוסופיה של המדע שימושית למדענים כמו שהאוֹרְנִיתולוגיה (חקר העופות) שימושית לציפורים... מן הצד השני אפשר להצביע על טענתו של הפילוסוף הבריטי הנודע מייקל דאמט (Dummett), שהתועלת שבמחקר המדעי אינה מצדיקה את המחיר שאנו משלמים במונחים של שכלול האמצעים להשמדה המונית.
הפילוסוף של המדע פול פייראבנד (Feyerabend) מתח ביקורת על שלטון היחיד שהמדע תובע לעצמו בעולם, שבו היה פעם מקום גם לאלכימיה, למעשי כשפים ולשאר פעילויות שנדחקו בכוח לשוליים, ושהלגיטימיות שלהן נרמסה על-ידי השליט החדש. אולם לרוב מאמצים שני הצדדים מערכת של דו קיום, שבו פילוסופים של המדע אינם אומרים למדענים כיצד לעשות מדע אלא לומדים מעשייתם ומנסים להגיע ממנה לתובנות, ומדענים מקבלים את העובדה שהעשייה המדעית היא נושא למחקר לגיטימי, ואף תורמים לו מתובנותיהם הם.
דת מול מדע
נראה שחידושים מדעיים מביאים בעקבותיהם התנגדות, שנובעת מהקושי (הטבעי אולי) להשתחרר ממסורת חשיבה בת מאות ואלפי שנים. השימוש בטלסקופ לתצפיות אסטרונומיות, דבר שהיה בו חידוש בתחילת המאה ה-17, הביא את גליליאו לגילוין של תופעות מרעישות: הרים על הירח, ירחים לכוכב הלכת צדק, מופעים של כוכב הלכת נגה, כתמי שמש ועוד.
תגליות אלו, שפורסמו ב-1610 בספרו "שליח הכוכבים", נתקלו באי אמון מצד רבים ממשכילי התקופה (אף שהיו גם כאלו שתמכו בו), ובמכתב שכתב לאסטרונום הידוע קפלר (Kepler) סיפר גליליאו שאחדים ממתנגדיו אף מסרבים בתוקף להסתכל מבעד לטלסקופ כדי לבחון את טענותיו: "קפלר יקירי, מה תאמר על מלומדים אלו, אשר בהיותם שופעים עיקשות של אפעה, מתנגדים בקביעות להעיף מבט דרך הטלסקופ? כיצד נתייחס לכך? האם נצחק או נבכה?"
ב-1632 פרסם גליליאו את ספרו "דיאלוג על שתי שיטות העולם", שבו הציג הן את המודל ההֶליוצנטרי של קופרניקוס והן את עמדת הכנסייה, שכפרה בעמדה זו משום שעמדה בסתירה לאמונה הנוצרית. אף שהכנסייה, שדבקה במודל הגאוצנטרי המסורתי, לא התנגדה לשימוש במודל ההליוצנטרי ככלי לניבוי תנועתם של כוכבי הלכת, היא התנגדה להפצת הרעיון מחוץ לחוגים המדעיים מחשש לפגיעה באמונתו של האדם הפשוט.
עקב פרסום הספר, שבו היה ברור שגליליאו מבכר את העמדה הקופרניקנית על פני זו של הכנסייה, זומן גליליאו לרומא לעמוד למשפט בעוון כפירה, וצווה לכפור במודל ההליוצנטרי ולחדול מלהפיצו. כמו כן הוצא צו איסור פרסום על כל כתביו, והוא עצמו נידון למאסר בית עד סוף ימיו.
מאבקה של הכנסייה הקתולית בגליליאו מסמל אולי יותר מכל אירוע אחר בהיסטוריה את המאבק בין הדת למדע על הזכות להיות הסמכות הבלעדית לקביעת האמת על העולם; אולם מאבק זה נמשך גם בימינו אנו, וביטויו המובהק ביותר הוא ההתנגדות החזקה של דתיים אדוקים לתורת האבולוציה. בדיוק כמו ההתנגדות למודל ההליוצנטרי, כך גם ההתנגדות לתורת האבולוציה נובעת מכך שאין היא מתיישבת עם כתבי הקודש ומכך שהיא דוחקת את האדם, שאמור להיות נזר הבריאה, לשולי הקיום.
מערכת החינוך בארצות הברית עברה לא מעט טלטלות בשל מאבק זה בין הממסד הדתי למדעי: בשנות העשרים נחקק באחדות מהמדינות בארה"ב חוק האוסר על הוראת תורת האבולוציה בבתי-הספר, וכאשר מורה לביולוגיה בשם ג'ון סקופס (Scopes) עבר על חוק זה הוא הועמד למשפט, שזכה לתהודה בין-לאומית וכונה "משפט הקופים".
כיום, כאשר תורת האבולוציה היא חלק בלתי נפרד מהוראת המדעים בארה"ב, מנסה הממסד הדתי באחדות ממדינותיה להעביר חוקים אשר יחייבו הוראת בריאתנות − העמדה שהעולם נברא על-ידי ישות תבונית עליונה − כתיאוריה מדעית בצד הוראת האבולוציה (כדי לשווקה כמדע יש כיום מגמה בקרב הבריאתנים לכנותה "תורת העיצוב התבוני").
מול מאמצים אלו של הממסד הדתי בארה"ב עומד הממסד המדעי, שנלחם נגד הוראת דת כמדע בבתי הספר, ולעתים מאבק זה אף מתנהל בין כותלי בתי-המשפט (לבריאתנים היו בעבר כמה הצלחות משפטיות, שלאחר מכן בוטלו בערכאות גבוהות יותר).
ד"ר מריוס כהן מלמד פילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון. הכתבה התפרסמה בגיליון ינואר של המגזין "גלילאו"
לפנייה לכתב/ת 
