קנדה: מסע לחיפוש קאובוי אמיתי במערב הפרוע

הקדמה

חשבתי שהקאובוי שלי יקפוץ מהסוס, ידלג לעברי מתוך ענן אבק כשעורו צרוב מהשמש הקופחת. חשבתי שלפחות יעזוב את המכלאה טופח על גבו של עגל, מנקה את ידיו בג'ינס המשופשפים. אבל הקאובוי שלי קם מהספה האפורה עם ההדפסים הגאומטריים בחדר הממוזג.

הצפנתי עד פסטיבל הסטאמפיד של קאלגרי (Calgary Stampede) שבאלברטה (Alberta), קנדה, כדי לפגוש קאובוי אמיתי - את הבוקר הקשוח מהפרסומות המצהיבות למלבורו, את קלינט איסטווד באחד ממערבוני הספגטי, אולי אפילו את תום טרי-פרסונס, הבוקר המיתולוגי של הסטאמפיד הראשון. "המערב הפרוע קם לתחייה למשך עשרה ימים" הבטיחו הפרסומות לאירוע, ואיפה אפשר למצוא קאובוי אמיתי אם לא במערב הפרוע?

היסטוריה

מיטב הבוקרים הגיעו לסטאמפיד הראשון שנערך בקאלגרי בספטמבר 1912. גיא וודוויק הבטיח לזוכה צ'ק שמן ואוכף עשוי עבודת יד. אבל מי שגנב את ההצגה היה אינדיאני למחצה בן 24 שצעד בהליכה זקופה אל מרכז הרחבה. עיניו המלוכסנות התמקדו בזוג העיניים הפראיות שמולו, עיניו של צקלון, הסוס הבועט שטובי הבוקרים מצאו עצמם מוטלים לרגליו.

"המערב הפרוע קם לתחייה" (צילומים: שירה פינצ'וק ויולה, טבע הדברים)

שפתיו של תום טרי-פרסונס מלמלו משהו שנראה כמו תפילה, ואולי מילות כישוף. אומרים שהוא ידע ללחוש לסוסים, אומרים שהוא היה משוגע שראה חזיונות - ואכן הסוס הפראי התמסר לבוקר כבמטה קסם. גיא וודוויק יישר את כובע הבוקרים הלבן שעל ראשו, וחייך בסיפוק כשראה איך האינדיאני המשוגע והסוס הסורר הפכו את הפנטזיה שלו להצגה הגדולה של התקופה...

צ'אט ג'ונסון

את צ'אט ג'ונסון, בוקר בן 28 מוואיומינג, פגשתי בחדר המנוחה של מתחרי הרודיאו. "היי מאם" הוא חייך אליי בעיניים עגולות, ולמרות כובע הבוקרים הלבן, הג'ינס והחגורה הרחבה מאליפות הרודיאו של קנדה, לא הצלחתי להבין איך הבחור בעל העור הלבן והאוזניים המציצות מתחת לכובע יוכל להציל אותי מידי השור הזועם...

צ'אט, שגדל בחוות הבקר המשפחתית, זכה לעתים להצטרף לתחרויות הרודיאו של אביו, שם הוא למד לראשונה ש"קאובוי הוא אדם שאוהב לעשות את הדברים בדרך שלו, אדם חופשי מאוד ועצמאי". בגיל 14 החליט להפוך ל"קאובוי אמיתי" ונרשם ללימודי רודיאו. ומאז התחרות המקצועית הראשונה שלו, כשהיה בן 19, הוא כבר הספיק להתחרות בכ-100 תחרויות לשנה.

בגיל 14 החליט להפוך ל"קאובוי אמיתי". צ'אט ג'ונסון עם פרס הזכייה

"צ'אט צריך לעלות לבמה" קטעה אישה בווסט זרחני את השיחה. הקאובוי "שלי" מיהר לציית, "ניפגש אחר כך" הוא זרק לחלל האוויר לפני שנעלם. ואני מיהרתי לעלות למעלה כדי לצפות בו מעבר לגדרות.

פתיחת המופע

אלפי צופים כבר המתינו ביציעים, יוצרים תצוגה חיה של אפנת המערב הפרוע האחרונה: חצאיות עור עם פרנזים, ג'ינסים בסגנונות שונים, כובעי בוקרים שמחירם מחמישה דולרים לכובע ועד כמה מאות, ומגפי עור בשלל צבעים. רבים עלעלו בחוברת הסטאמפיד, ומביני עניין מצוידים בדף ועט, היו מוכנים לספק הערות וציונים לכל אחד מהבוקרים.

צלמים וכתבים תפסו את מקומם סביב הגדרות הלבנות של המגרש, מכוונים עדשות טלסקופ ארוכות למרכז הרחבה. מסכים ענקיים שידרו את מופע הפתיחה של תזמורת הסטאמפיד בכלים נוצצים ובמדים אדומים מגוהצים. בנות בחולצות בוהקות ורובים ארוכים עלו לרחבת המגרש רכובות על סוסים גבוהים, מציגות את דגלי נותני החסות, ומלכות היופי של הסטאמפיד הקודם פיזרו ניצוצות זוהר על האדמה החרוכה.

מלכות היופי של הרודיאו מוסיפות זוהר לאירוע, שגם כך לא חסר בו צבע

ואז הגיע החלק שלו ציפו כולם: בזו אחר זו עלו קבוצות הבוקרים בדהרה לרחבה, כשהמספרים שעל גבם מתנופפים ברוח והכובעים מונחים בגאווה על הראשים הזקופים. דממה השתררה כשהדגל הקנדי עלה למגרש וההמנון התחיל להתנגן. הקהל כולו נעמד על רגליו והצטרף לשירה. כובעי הבוקרים הוסרו מהראשים במחווה של כבוד.

עיניי תרו אחר צ'אט במבנה ה"ח" שיצרו הבוקרים, אבל מצאתי רק את המספר 113 מתנוסס על הווסט מגן הצלעות הבהיר. נפץ נזרק לרחבה, והאדמה שהתחילה לבעור יצרה את סמל הסטאמפיד. ניתן האות לתחילת המופע!

הכול נשאר במשפחה

צ'אט היה כבר בדרכו חזרה אל חדרי המנוחה. ראיתי אותו קושר עגלים בצדו המרוחק של המגרש. הוא אחז בידו של בנו הצעיר שהיה לבוש בתלבושת בוקרים מלאה, כולל מגפי עור עטורי דרבנות. לא רחוק ממנו עמד קודי קאסידי, דור שלישי לאלופי רודיאו.

הרודיאו, מתברר, זה בגנים. זהו חיידק מידבק שעובר מאב לבן. יותר מ-30 מתוך 100 המתחרים בסטאמפיד של קאלגרי השנה הם בנים ונכדים של אלופי רודיאו לשעבר, ורבים מבעלי התפקידים השונים על הרחבה קשורים בקשרי דם כאלה ואחרים לדורות הקודמים של משפחות רודיאו. "איך הגעת לזה?" אני שואלת את כריסטה בת ה-21, והיא עונה לי בחיוך החושף שיניים צחורות: "פשוט נולדים לזה".

הכל נשאר במשפחה. צ'אט ג'ונסון ובנו עולים לרחבה בתחילת מופע הפתיחה

ענפי רודיאו

שישה ענפי רודיאו עולים לרחבה בזה אחר זה, חלקם כמו קשירת העגלים והרכיבה על סוסים בועטים לקוחים מחיי היומיום בחווה. היאבקות השוורים שבה צריך הבוקר הרכוב על הסוס להכניע ארצה עגל עטור קרניים שמשקלו כפול מזה של הבוקר, מסתיימת כהרף עין.

רכיבה ללא אוכף ורכיבה על השוורים הן המרשימות ביותר: המאמץ לשרוד את שמונה השניות על גב הבהמה הבועטת בלי לגעת בה ביד החופשית ניכר היטב על פני הבוקרים המתעוותים, וכל שריר ומפרק בגוף מגויסים למשימה.

שרוכי מכנסי העור מתנופפים באוויר, וחלק מהבוקרים שבתחילת שמונה השניות עוד מתנדנדים בתיאום עם החיה מוצאים עצמם במהרה תלויים לצדה, ממתינים בקוצר רוח לתקיעת השופר שיכריז על סיום המערכה, וליחידת החילוץ שתחזיר את מסת השרירים המשתוללת אל המכלאה.

"הבוקרים האמיתיים" הם הרוכבים עם האוכף. דרושות יכולות טכניות גבוהות

"כבר הספקתי לשבור שש עצמות, לרסק את כף הרגל, ואת בעיות הברכיים אני כבר לא סופר" שיתף אותי צ'אט ברשימת הפציעות, "כל עלייה על הסוס עלולה להיות הפעם האחרונה, אבל זו העבודה ואלה החיים שלנו, אז שמים מגני רגליים וחזה ומשתדלים לא לחשוב על זה".

נולדו לבעוט

בשיאו של המופע עלה לרחבה סייח צעיר. מנחה המופע תיאר לצופים את שושלת האלופים שממנה יצא ואת העתיד הזוהר שפרוס בפניו. אז הוכנסה למגרש אמו, בדהרה אצילית חברה לבנה, ויחד הם סבבו בגאווה את המגרש וגרמו לרבים בקהל למחות דמעה מעיניהם.

כמה תכניות רבייה לסוסי הרודיאו הבועטים קיימות בעולם. "נולד לבעוט" של חוות סטאמפיד באנה שבאלברטה הוציאה לאורך השנים אלופי רודיאו רבים. עלות הגידול של סוס בועט מרגע לידתו ועד גיל חמש, אז הוא מתחיל להתחרות, מגיעה ל- 10,000 דולר. הקריירה שלו נמשכת כעשר שנים.

סוואנה ריווס הקיפה את המגרש בדהירת ניצחון, לאחר שגברה על חברותיה למירוץ המכשולים לנשים, מה שישיב אותה הביתה בסוף היום עם זכייה על סך 5,500 דולר. "הזכיות שלנו נמדדות בגודל הצ'ק", מסביר לי צ'אט, "עשרת הבוקרים שיתפסו את המקומות הראשונים בשמונת הימים הראשונים יגיעו להתחרות על הצ'ק הגדול בגמר".

מירוץ הפונים הפראיים, שבו, כך מכריז המנחה, "אין מפסידים", מעורר התרגשות ורגעי צחוק רבים בקהל, כששלשות של בוקרים בני שמונה עד 12 מנסים "לתפוס טרמפ" על הפוני למשך שתי קפיצות.

"מרוץ הפונים הפראיים" - בוקרים עד גיל 12 מנסים לקפוץ על גב הפוני

שמונה שניות בגן עדן או בגיהינום

ה"בוקרים האמיתיים", מסכימים כולם, הם צ'אט ג'ונסון וחבריו - הרוכבים עם אוכף. נוסף ליכולות הפיזיות הגבוהות דורשת ההצלחה ברכיבה הזאת גם יכולות טכניות גבוהות, חן, סגנון ושיתוף פעולה מצוין בין הבוקר והסוס.

כשאלן ברנדי מאלברטה עמד לזנק לרחבה, צ'אט כבר תפס את מקומו לצד Not So Long שהמתין בין הגדרות. ואז זה היה שמונה שניות בגן עדן או בגיהינום. ביומיים שחלפו סיים צ'אט את התחרות מהר משציפה. שיתוף פעולה לא מוצלח עם הסוס הוביל אותו לתחתית טבלת הניקוד.

נוסף ליכולות הפיזיות של בוקר, נדרשות גם יכולות טכניות, חן וסגנון

היומיים הבאים היו קריטיים לעלייה לגמר, לשמירה על מעמדו כאחד הבוקרים הטובים ולקבלת צ'ק הניצחון. אם רק יצליח להגיע להבנה עם הסוס, לבעוט בזמן הנכון ולהרפות כשצריך; אם רק יצליח לתפעל נכון את מסת השרירים הכבדה והבועטת למשך שמונה השניות הבאות, יוכל לצלוח את גדרות המגרש, את אלפי הצופים שהפכו לנקודות מטושטשות, את שטף הדיבור המתגלגל של מגיש התחרות שנבלע באוויר היבש והחם, ואפילו את מצלמת הטלוויזיה הענקית הנדחפת אל תוך הפרצוף ומקווה לחשוף בשידור חי את הפחדים הכמוסים, האדרנלין ועננת הריכוז שאופפת אותו.

עיניו העגולות של צ'אט התמקדו בעיניו של Not So Long, והסוס הבועט התמסר לו וסלל את דרכו של הבוקר מוואיומינג אל המקום הראשון היום ואל הגמר הגדול, אל ימים שעברו, אל נהרות סוערים, אינדיאנים ובקר, ואל הימים שבהם הם היו מלכי המערב הפרוע... 

• הכתבה פורסמה בגיליון ינואר של הירחון "טבע הדברים"
  

• לקבלת הצעה להטבות מיוחדות