פרשת גומא אגייאר: איך מתבצע אישפוז כפוי

אשפוזו הכפוי של ספונסר בית"ר ירושלים גומא אגייאר ב"אברבנל", בלילה של בין רביעי לחמישי, מעלה באופן טבעי שאלות על ההליך הקיצוני שבו אדם מאושפז, בניגוד לרצונו, בבית חולים פסיכיאטרי. האשפוז הכפוי הינו הליך חוקי בישראל, והוא מוגדר באופן ברור בחוק לטיפול בחולי נפש.

התנאים הנוקשים לאשפוז כפוי

 בצדקתן. שנית, עליו להוות סיכון פיזי ומיידי לעצמו או לסביבתו. שלישית, הסיכון חייב לנבוע ממצבו הפסיכוטי; לדוגמה, אדם שבטוח כי עומדים להרגו ועוקבים אחריו דרך חוטי החשמל בביתו, והוא מאיים להרוג את "רודפו" או כל אדם אחר, יאושפז בכפייה.

דוגמאות נוספות כוללות אדם ש"שומע קולות" המורים לו להרוג,  אדם שחושב שהוא יכול לעוף ולכן ינסה לקפוץ מקומה גבוהה, או אדם שבטוח כי הוא המשיח ועל כן יחשוף את עצמו, תוך סיכון חייו, לסביבה עוינת כדי "להציל" אחרים. בכל המקרים הללו האדם כבר סירב לטיפול, שכן אחרת אין צורך בכפייה.

קיימים סוגים שונים של מצבים פסיכוטיים. האחד הוא מצב פסיכוטי רדיפתי: אדם שיש לו מערכת מחשבות מסודרת, ולעתים גם "שומע קולות", עם סיפור ברור. במקרים מסוג זה, לא מדובר בהכרח באדם הבטוח שרוצים לפגוע בו, ואפשר כי הוא יחשוב שהטלוויזיה מדברת אליו או עליו, שאנשים אחרים יכולים לקרא את מחשבותיו וכדומה. מצב פסיכוטי אחר הוא מצב מאני: אדם המאמין שיש לו כוחות מיוחדים שאין לאנשים אחרים. לרוב הוא ידבר במהירות, הוא חש כי אינו זקוק לשינה, הוא מבזבז כספים, החשק המיני שלו מוגבר והוא יבצע פעולות שונות תוך שיפוט לקוי של המצב לאשורו.

מי מאשר אשפוז כפוי?

שני גופים יכולים לאשפז אדם בניגוד לרצונו. שופט בית משפט שהשתכנע בקיום הקריטריונים שפורטו לעיל יכול להורות על אשפוזו של אדם, באמצעות צו לאשפוז כפוי. במקרה זה, השופט חייב להשתכנע, בדרך כלל באמצעות חוות דעת פסיכיאטרית, כי האדם אכן פסיכוטי ומסוכן. מכיוון שהשופט אינו רופא, הוא נזקק לחוות דעת של פסיכיאטר מומחה בכדי לאשר או לשלול את האשפוז בכפייה. הגוף השני הוא הפסיכיאטר המחוזי. זה מונה מטעם משרד הבריאות לשם ביצוע החוק, והוא רשאי להורות על אשפוזו של אדם לאחר שהוא בעצמו בדק את המטופל, או לאחר ששלח "פסיכיאטר בעל מינוי" מטעמו לבדוק את האדם. במרבית המקרים, מי שפונה לפסיכיאטר המחוזי בבקשה כי ינפיק הוראה לבדיקה כפויה או לאשפוז כפוי הוא רופא שהשתכנע במצבו החריג של אדם, לרוב לאחר שבן משפחה פנה אליו.

מטרתו של האשפוז הכפוי היא טיפולית. כלומר, אין מאשפזים אדם בניגוד לרצונו אלא כדי לטפל בו, מתוך המחשבה כי טיפול נכון ישפר ויפחית את המצב הפסיכוטי ומכאן, גם

 יוריד את המסוכנות. 

אדם שאושפז בניגוד לרצונו דרך בית המשפט רשאי לערער על ההחלטה. באם אינו מערער, יובא עניינו בסופו של דבר בפני ועדה פסיכיאטרית מחוזית, וזו תחליט באם לשחררו. אדם שאושפז על ידי הפסיכיאטר המחוזי, רשאי לבקש דיון דחוף בעניינו בוועדה הפסיכיאטרית המחוזית.

באופן כללי ניתן לומר, כי פסיכיאטרים מחוזיים ובתי המשפט אינם ששים לאשפז אדם בכפייה אלא אם השתכנעו כי קיים סיכון אמיתי לאדם עצמו או לאנשים סביבו, שכן כל הגורמים מנסים להימנע, ככל הניתן, מאשפוז שלא בצדק. הסיבה המרכזית לכך היא שאשפוז בכפיה נחווה על ידי רבים כטראומה. מאושפזים רבים נותרים כועסים על המערכת שאישפזה אותם ועל בני המשפחה שהתריעו על המצב. עם זאת, יש כאלה המבינים, בשלב מסויים, כי האשפוז נועד למנוע מצבים מסוכנים שבהם היו עלולים להיות מעורבים.

הכותב הוא פסיכיאטר מומחה ומנהל מרכז ד"ר טל