השינוי מתחיל מבפנים

אכזבה היא פועל יוצא של ציפיות, וכאלה אין יותר מדי ממכבי ת"א של השנה. משחק החוץ מול מארוסי לא הביא שינוי כלשהוא ממה שראינו ממכבי לאורך כל השלב הראשון של היורוליג העונה. הקבוצה ניצחה את המשחקים שהיתה אמורה לנצח כדי לעלות שלב, ולא ניצחה אף משחק בו לא היתה פייביוריטית גמורה.

• מכבי תל אביב הפסידה למארוסי 83:75
• פיני גרשון: מכבי ת"א לא קבוצה לפיינל-פור
• מכבי ופילזן ייפגשו את ריאל וסיינה, או בארסה ופאו
• צסק"א ניצחה את ויטוריה וסיימה ראשונה בבית
  

המכנה המשותף לנצחונות ולהפסדים היה יכולת פושרת מאוד. אם זו לא תשתנה גם העונה, תיעצר מכבי בתום השלב השני ותראה את משחקי ההצלבה בטלויזיה.

איגור מילושביץ' חודר על חשבון וויזנייבסקי (sportime.gr)

המשחק באתונה התנהל לכל אורכו בקצב אותו הכתיבה מארוסי. מכבי הובילה כמעט לאורך שלושת הרבעים הראשונים, ונראתה עם ביטחון וריכוז מספיק גבוהים כדי לצאת עם ניצחון, אך לא השכילה לברוח ליתרון דו-ספרתי ולקחת שליטה על המשחק.

אף אחד מהשחקנים לא התעלה מעל חבריו. ברגעי המשבר שהגיעו ברבע הרביעי לא היה על מי ללכת. המחסור בגבוה דומיננטי בלט כאשר דייויד בלות'נטל, שבלית ברירה שיחק הרבה דקות בעמדה מספר ארבע, לא מוצא את מקומו. דיאור פישר גם לא הבריק, אך כשסטפון לאזמה נכנס במקומו היה "חור" בהתקפה וצניחה דרמטית ביכולת של הצהובים (כחולים).

מארוסי הפכה את המשחק בזמן טוב מבחינתה, כשמכבי נראית חסרת אונים. הלחץ במעבר לפיגור הכריע את המכבים שוויתרו לאורך הרבע האחרון, שהיה רבע מהגיהנום. היוונים שלטו ללא עוררין ומכבי היתה ללא כלים התקפיים והגנתיים לשנות מומנטום.

משחק ההתקפה היה שבלוני להחריד. ארבעה שחקנים מיואשים עומדים מסביב לקשת ומנסים להכניס כדור פנימה לאלן אנדרסון, שמוקף ביער הידיים היווניות. כשזה יצא בחמש עבירות, אז משחק ההתקפה הסתכם בלצפות בכניסות הייאוש של דורון פרקינס שהלך למהלכים של אחד נגד חמישה. במקרה הטוב אלו הסתיימו בהליכה לקו העונשין.

פרקינס מנסה לחדור על ג'יימון לוקאס. לא עובד (sportime.gr)

בשלב זה לא נראה שיש דרך כלשהי שבכלל תתן למכבי סיכוי להתקרב למארוסי. עד כדי כך, שבסוף הגיע דריק שארפ. עם שתי שלשות הוא גרם לי לחשוב למה בעצם הוא לא משחק יותר. הוא אולי מבוגר, הרגליים לא מה שהיו, אך קליעה ונשמה יש לו מכאן ועד אתונה. עד כדי כך נראה לי עגום המצב, שאני נופל בפח הזה, למרות שברור שבשנת 2010 אסור למכבי ת"א להסתמך על הקפטן הוותיק.

לקבוצה היוונית מגיע קרדיט הרבה יותר גדול זה שקבלה עד היום. העובדה שהיא לא מהשמות היוונים הגדולים אליהם התרגלנו, ואין מאחוריה קהל תומך, נותנת הרגשה שמדובר בקבוצה אפורה. גם סגנון המשחק המבוקר שלהם מוסיף לתחושה הזאת, אך היא שומרת חזק מאוד בהגנה ומשחקת מתוכנן בהתקפה עם איזון ראוי בין שחקני הפנים והחוץ.

שחקני מארוסי חוגגים ניצחון מוצדק ומעורר השראה (sportime.gr)

יש לה מספר מסיימים, שמכבי לא הצליחה לעצור. כמובן שדוןבר על כך שבשבילה עצם העליה זה הישג, וכנראה ההישג הגדול ביותר אליו תגיע השנה ביורוליג, אך אצלם זה נתפס כהצלחה מסחררת. כגודל הציפיות, גודל השמחה.

מכבי ת"א כמובן לא יכולה להסתפק בעלייה למשחקי הטופ-16. זה נוגד את רוח המועדון רצון האוהדים, וכמות הכסף המושקע בקבוצה, אך לאור היכולת כדאי שנתרגל למציאות הזאת מהר מאוד. זה ימנע שברון לב בשלב הבא.

המחסור בביג- מן דומיננטי יבלוט יותר מול הסגלים המעובים של היריבות הפוטנציאליות הבאות. היעדר מנהיג שאפשר לסמוך עליו שיעשה סל ברגעים הקשים, וצפויים לא מעט כאלה, בעייתי גם הוא. אם נראה בשבועות האחרונים שצ'אק אידסון מתחיל למלא את המשבצת, הרי שהערב הוא חזר חודשיים אחורה. שחקן במעמדו לא יכול להרשות לעצמו להפוך לסטטיסט. ממנו מצפים עשייה. גם אם לא הולך לו, הוא חייב לנסות. הפאסיביות הזו מאכזבת.

ילי קיז לוקח יוזמה על חשבון וויזנייבסקי ואידסון (sportime.gr)

בסיום השלב הראשון אפשר להגיד שבניית הסגל של מכבי היתה מבוססת על הרבה הערכות שלא התגשמו. חלקן היו נטולות סיכוי מראש. הניסיון לגלות כוכבי על מתחת לראדאר הביא שחקנים שציפו מהם לדברים שהם לא מסוגלים לתת. מי שציפה ממאצ'יי לאמפה להיות ניקולה וויציץ' חלם בהקיץ. מי שציפה מאידסון להיות רב-גוני ודומיננטי כמו אנתוני פארקר הימר על הסוס הלא נכון. גם אנדרסון הוא בקושי מרקוס בראון ביום טוב.

כדי להוות פקטור בהמשך העונה האירופאית מכבי צריכה להתחזק. דרוש גבוה חזק שיהיה שחקן מטרה בצבע שגם יעזור לשחרר את הקליעום לזריקות פנויות. צריך מנהיג על המגרש, אליו אפשר ללכת כשצריך סל בטוח. אי אפשר להשאר תלויים בקבלת ההחלטות הבעייתית של פרקינס.