לשחרר את שרה

שרה (שם בדוי) ובעלה נשואים 16 שנה, מתוכן הם חיים בפירוד כבר 11 שנה. אז מה? זה לא אומר ששרה מצליחה לקבל גט. שרה עזבה את בעלה בהריון שני, כאשר המצב איתו נעשה בלתי נסבל. בעלה של שרה לא עבד, לא תיקשר איתה ולא לקח אחריות על המשפחה. במקום זאת הוא התנתק לתקופות של חודשים, נעלם בלילות ובחר לשהות זמן בלתי מוגבל אצל אמו.

בשלב זה שרה עדיין לא הבינה שלמוזרותו של הבעל יש שם. רק בשלב מאוחר יותר, תוך כדי דיונים בבית המשפט, התברר לשרה כי בעלה סובל מסכיזופרניה, ומוכר על ידי מוסדות המדינה כבעל מאה אחוז נכות נפשית. "התחתנתי בגיל מבוגר. הייתי מאד עצמאית. עשינו הפרדה מוחלטת בכספים. בעלי אמר לי: 'הכסף שלך יהיה שלך ושלי שלי'. היה לי מאד נוח עם זה ולא נכנסתי אף פעם לראות את חשבונות הבנק שלו. לא היה לי מושג כל השנים שהוא קבל קצבת נכות מן המדינה".

בית המשפט נתן פסקי דין בנושא מזונות ומשמורת ילדים. במשך שנים נאבקה שרה לפרנס את עצמה ואת ילדיה בכבוד. רק אחרי שייצבה שרה את מצבה הכלכלי התפנתה לתבוע גירושין מן הבעל. כאשר היא פתחה תיק גירושין בבית הדין הרבני, לפני כארבע שנים, היא הייתה בטוחה שהתיק יסתיים במהרה. "אין בינינו כל חילוקי דעות בענייני רכוש" סיפרה שרה. "הוא חי בדירה שלו מלפני הנישואין, ואני בדירה שלי מלפני הנישואין". אבל המציאות הכתיבה אחרת. "הכל מתנהל בבית הדין בעצלתיים" אומרת שרה. "כל האסמכתאות על מצבו הבריאותי של הבעל מונחות לפניהם וברור לדיינים שאין כאן מקום לשלום בית. ובכל זאת לא קרה שום דבר במשך שנים". הבעל, בעזרתו האדיבה של עורך דינו, דורש משרה סכומי

כסף תמורת הגט ועוד כהנה וכהנה דברים ידועים ומקובלים.

בשנת 2007 קיבלה שרה פסק דין תמוה מבית הדין הרבני האזורי. בפסק הדין נכתב כי "על הצדדים להתגרש", אולם בסוגריים נכתב עוד "ויש אף מקום לחייב את הבעל במתן גט פיטורין". מה זה אומר "ויש אף מקום לחייב"? ולמה בסוגריים? האם זהו פסק דין לחיוב הבעל בגט? זה לא ממש נראה כך. האם הדיינים מהרהרים בקול? בשביל מה כותבים הדיינים את הביטוי "יש מקום"? אם יש לזה מקום – אז תעשו את זה.

שנה אחר כך, בשנת 2008, קיבלה שרה פסק דין לחיוב גט. אבל מאז לא קרה דבר. אין גט באופק. שרה שואלת: "האם הדיינים המכובדים אינם מבינים שמדובר בדיני נפשות? האם הם לא מבינים ש-11 שנה בחיים של אישה ושני ילדים קטנים הם כמו נצח? האם אין לי זכות להמשיך בחיים שלי?" עצוב שבשנת 2010 אישה צריכה להתחנן לגט, לסבול ולהיסחט רגשית וכלכלית על ידי בעל סרבן גט.

תגובת בית הדין הרבני

בית הדין הרבני האזורי קבל את טענות האישה וחייב את הבעל בגט ובמזונות מעוכבת. הבעל עירער לבית הדין הרבני הגדול וטרם נתקבלה החלטה בתיק. בית הדין הרבני הגדול ניסה לסייע לבני הזוג להגיע להסכם גירושין מבלי לריב על גב הילדים בנושא משמורת ילדים. הנהלת בתי הדין הרבניים מקווה שבני הזוג יגיעו להסכם ויסודר ביניהם גט בהקדם.

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390