אוניברסיטה באריאל תחזק רק את החזקים

הביקורות שמטיחים בשר הביטחון משמאל בנוגע להשלכות המדיניות של ההכרזה על מכללת אריאל כאוניברסיטה אינן מוצדקות. אין כמעט אחד על הספקטרום הפוליטי שטוען ברצינות שאריאל לא תהיה חלק ממדינת ישראל ביום שאחרי הסדר הקבע, ולכן הטענות שההכרזה מעודדת את ההתיישבות בשומרון, או שלא ראוי להקים אוניברסיטה מעבר לקו הירוק - אינן רלוונטיות. אין בעיה מדינית מנקודת מבט של איש שמאל עם ההחלטה. מבחינה חברתית לעומת זאת הסיפור שונה לחלוטין.

ברדיוס של שעה נסיעה מאריאל יושבות שתי אוניברסיטאות: אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר אילן. שתיהן נותנות מענה ללימודי הנדסה, מדעים, רוח וחברה בשכר לימוד מסובסד ובאיכות גבוהה ביותר.

הפיכת מכללת אריאל לאוניברסיטה לא תהפוך את ההשכלה הגבוהה בישראל לנגישה יותר לשכבות המצוקה, לא תקדם מוביליות חברתית ולא תשפר את איכות ההשכלה הגבוהה. אם כן, לא ברור מדוע מצאה לנכון המדינה לאשר אוניברסיטה נוספת דווקא בעיר אריאל.

צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז הוא ערך שיש לו משמעויות חברתיות, כלכליות ולאומיות נרחבות. הפערים בישראל, מדינה כה קטנה, בין המרכז לפריפריה הם בלתי נסבלים מבחינת רמת האבטלה, החינוך והשירותים. פערים אלו הם גורם ישיר לתחושות של קיפוח שמובילות לפשיעה גוברת ואי מעורבות בתהליכים דמוקרטיים אשר פוגעים בחיי כולנו.

למדינה יש כלים נרחבים כדי לטפל בכך, אם באמצעות מערכת תחבורה ציבורית משוכללת, אם באמצעות מתן תמריצים כלכליים לעסקים בפריפריה ואם באמצעות הקמת מוסדות ציבור באיזורים אלו. על הטיפול בתחבורה הציבורית נאמר כבר הכל, והוא מהווה רשלנות פושעת של שרי התחבורה לדורותיהם. אבל בנושאי התמריצים הכלכליים והקמת מוסדות הציבור, כפי שהמקרה שלפנינו מבטא, לא מדובר ברשלנות אלא בשחיתות פוליטית.

פעם אחר פעם הפוליטיקה מנצחת את השכל הישר ואת טובת הציבור. ראשונה הייתה זו מפת העדיפויות הלאומית, בה לצד הפריפריה תועדפו גם ההתנחלויות המבודדות ובסך הכל "תועדפה" כרבע מאוכלוסיית המדינה. כאשר מתעדפים את כולם, למעשה לא מתעדפים אף אחד וכך מבוזבז אחד המשאבים המרכזיים בהם יכולה הממשלה לקדם את הפריפריה בצורה משמעותית.

כעת - ההחלטה להפוך את מכללת אריאל למרכז אוניברסיטאי, כאשר בצפון קיימת מכללת תל חי, ובדרום מכללת ספיר, שהפיכת כל אחת מהן למרכז אוניברסיטאי יכולה לגרום שינוי משמעותי עבור האוכלוסיה באיזור, למשוך אוכלוסיות חזקות ולתת אוויר לנשימה לבתי עסק.

כולם אשמים בהחלטה הזאת: הנהגת המתנחלים שדחפה לכך בלא לקחת בחשבון את השיקולים הרחבים יותר, וכמוהם מפלגות הימין, מפלגת העבודה שממשיכה לשבת בממשלה שמקבלת החלטות המנוגדות לערכיה חדשות לבקרים, המל"ג שנכנע ליוזמה להקים "צוות" מיוחד שהמליץ על הפיכת המכללה לאוניברסיטה, וממשלת ישראל כולה שידה היתה במעל.

להחלטה זו היה שותף גם יושב ראש מפלגת העבודה. מי שגר בבית מזכוכית כדאי שלא יזרוק אבנים. ברק ידע לגזור קופון פוליטי נאה כשעשה שריר מול ליברמן עלידי עיכוב ההחלטה להפוך את מכללת אריאל לאוניברסיטה. הוא זה שעשה את ההקשר בין ההחלטה לפוליטיקה ועל כן אין להתפלא כאשר התקפלותו המפוארת מול האיום של ליברמן להתנגד לכל יוזמת חקיקה של מפלגת העבודה גוררת אחריה ביקורות משמאל.

אנשי השמאל בישראל נוטים לעיתים לשכוח ששמאל הוא לא רק התנגדות להתנחלויות והגנה על זכויות אדם. הוא אמור לפעול ליצירת שוויון הזדמנויות, צמצום פערים והגנה על השכבות החלשות מפני השררה של השלטון. הגיע הזמן להפנות את תשומת ליבם לבעיה האמיתית, כך שבפעם הבאה שתעמוד על הפרק החלטה כזאת היא תוכרע לטובת הציבור ולא לטובת הסקטור החזק התורן.

דור בלוך, פעיל בתא אופק, תא סטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית