מכללת אריאל מאיימת עליכם?

מקור עוצמה משמעותי של כל הגמוניה או אליטה הוא הצגת בכיריו, מוסדותיו ותפיסותיו כא-פוליטיות. ה"דה פוליטיזציה" תורמת למיתוג סוכני התרבות כ-"ממלכתיים", לאומיים או אוניברסאליים, בעוד קולות אופוזיציוניים ממותגים כפוליטיים, אינטרסנטיים או סקטוריאליים.

אמת זו קודמה בצדק על ידי תנועות פמיניסטיות, שהמחישו כי "הקול הממסדי" אינו אלא גברי, ושתחת אצטלת האוניברסאליות שלו שעתק בפועל את תפיסת העולם הגברית. כך גם יזמים נוספים שהחלו לפעול בעידן הרב תרבותי, שביקשו ללמד כי "האינטרס הלאומי" אינו אלא מערבי, קפיטליסטי או אפילו קולוניאליסטי. רק שמקדמיו זכו למעמד א-פוליטי כמייצגי "רצון כללי" ממלכתי והעושים לחשיפת הקבוצה הנהנית מקידומו הם המואשמים בפוליטיות ובקידום תפיסת עולם צרה.

כך נימק אהרן ברק את התנגדותו למנות את הפרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון: היא אינה מתאימה משום ש"שיש לה אג'נדה". קרי, לשופטי בית המשפט העליון אין סדר יום משלהם, רק המבקשים לאתגר את התפיסות השולטות שם מחזיקים בתפיסות עולם פוליטיות שאין מקומן במקום הנקי, לכאורה, מאג'נדות אידיאולוגיות.

ההלנות המצטברות נגד שדרוגה של המכללה באריאל למרכז אוניברסיטאי ולימים לאוניברסיטה, מתמקדות בכך שפתיחת מוסד אקדמי התורם לשעתוק הכיבוש ומחויב לכאורה לתפיסת עולם אידיאולוגית, מנוגדת לרוח האקדמית המאפיינת את הזירה האוניברסיטאית הישראלית, שהנה א-פוליטית ואוניברסאלית. קידום ערכים ואג'נדה אידיאולוגית הוא עניין פוליטי ואל למוסד אקדמי לעסוק בכך.

אלה טענות השבויות בהלכי רוח התופסים את המועצה להשכלה גבוהה, כמו את יתר שלוחות הממסד כא-פוליטיים וכממלכתיים. אך נראה כי דיו רב כבר נשפך מאז הותר הדיון החושף את שלל סוכני הממסד, יהיו אלה המועצה להשכלה גבוהה והמוסדות הנתמכים על ידה, בית המשפט העליון ובתי המשפט הכפופים לפסיקותיו, משרד התרבות ושלל התיאטראות וההפקות הקולנועיות הזוכים לסבסודו, כבעלי סדר יום אידיאולוגי מובהק. ולא שניתן להלין על כך. מוסד באשר הוא מתפקד כסוכן תרבות אידיאולוגי המקדם אג'נדה זו או אחרת.

רבים המחקרים המלמדים על דומיננטיות התפיסה הקפיטליסטית בהוראת מדע הכלכלה במוסדות להשכלה גבוהה; כך גם אלה העומדים על מרכזיותן של תפיסות שוביניסטיות בהוראת מדעי החינוך; ותפיסות אתניות-גזעניות בהוראת ופיתוח חקר הסוציולוגיה. גם כשהחלו להשתחרר מתפיסות אלה בזירת ההשכלה הגבוהה, "השחרור" היה, ועודנו אימוץ אג'נדה חלופית המקדמת תפיסות עולם אחרות, ולא בבחינת השתחררות מכבלי הגמוניה כלשהי.

לכל אחד יש אג'נדה

הלוא המחקר המצטבר, ההולך וקונה לו מקום נורמטיבי בקרב חוקרי החברה הישראלית, המציג את הסוציולוגיה וההיסטוריה הישראלית המסורתית כסוכנויות ממסדיות שפעלו בשם הציונות ושחיפו על פעולות קולוניאליסטיות מובהקות, פועל במודע לקידום סדר יום פוסט ציוני ואנטי לאומי.

מוסד אינו יכול להיות אובייקטיבי מתפיסות עולם. לכל היותר ניתן לדבר על הוגנות המתקיימת בין כתליו, אך בכל שיח תקשורתי, משפטי, ביטחוני ואף אקדמי תמיד תסתתר תפיסת עולם שרק לעיתים זוכה למיתוג ממלכתי-א-פוליטי. מוסד אוניברסיטאי שיתקיים באריאל אינו שונה מכל אלה.

הצד השני של המטבע הנו שיתר המוסדות האוניברסיטאיים גם הם לא יוצאים מן הכלל. בתחומי מדעי החברה והרוח בהחלט נמצאו בשלל מחקרים תפיסות עולם מובהקות המתוחזקות באמצעות תקציבים ציבוריים.

אימוץ הטענה כי באריאל תצמח אוניברסיטה פוליטית הוא צביעות שנוקטים מדענים שמירב מחקריהם ובצדק, עושים לחשיפת הפוליטיקה שמאחורי הממלכתיות. הצגת המוסדות המוכרים כיום על ידי המועצה להשכלה גבוהה כאוניברסאליים וא-פוליטיים היא טענה שלא היו מעזים להביע במאמריהם האקדמיים.

ומשום כך, תלונתם על פוליטיות אפשרית של מוסד אוניברסיטאי נוסף אינה בחזקת חידוש כלשהו. לא שונה פוליטיות של מוסד הקורא "כן לכיבוש", מפוליטיות של מוסד מתחרה הקורא במוצהר "די לכיבוש". לא שונה אג'נדה של מוסד המפיץ את המסר לכאורה של לאומיות ופטריוטיזם, מאג'נדה של מוסד מתחרה המקדם פוסט-לאומיות ורב תרבותית. הנאורות של האחד אינה פחות פוליטית משל האחר.

כמרצה במרכז האוניברסיטאי באריאל ולא רק בו, אוכל להעיד כי מעולם לא חרתתי על דגלי בשיעוריי ובתכני המאמרים שאני מלמד, אידיאולוגיה כלשהי. לא של שלמות המולדת ולא של פירוקה. ולא רק זאת, תביעתו של המוסד להפוך אוניברסיטה אינה בבחינת פרישה אלא הצטרפות לזירה אקדמית המפוקחת ומלווה בידי ראשי אוניברסיטאות שבוודאי לא שותפים לתפיסות עולם ימניות. זו קבלת פיקוח אקדמי שיוביל לכך שתכני ההוראה ידמו לאלה הנהוגים ביתר המוסדות. זו לא חלופה. נהפוך הוא, זוהי במידת מה קבלת "דין התנועה".

מחקריו של פרויד, ובר, אפלטון או אריסטו לא עתידים להשתנות על ידי מרצי אריאל לטובת הצדקת הנוכחות הישראלית בשטחים. לכל היותר הם לא יהוו הקדמות לסדרי יום א-פוליטיים לכאורה, המקדמים את התמיכה בנסיגה מהם.

ד"ר אודי לבל, מרצה במכללה האקדמית ספיר ובמרכז האוניברסיטאי אריאל