מזל שלא תלכו לסרט הזה
השנה רק התחילה אבל ארז דבורה לא מחכה ומכריז על "מזל תאומים" כסרט הגרוע והעלוב של השנה, שמצליח רק במשימה אחת - לאמלל את הצופים
חודש ינואר טרם הגיע לסיומו אבל כבר עכשיו ניתן להכריז על "מזל תאומים" ("Old Dogs") כמועמד מוביל לסרט הגרוע של השנה. מפגן מעורר השתאות של חוסר כישרון מוחלט בכל היבט של העשייה הקולנועית, סרט שיאמלל גם צופים שלא מסוגלים לזהות איכויות קולנועיות מינימליות.
"מזל תאומים". למה הם היו צריכים את זה?
דן (רובין וויליאמס) וצ'ארלי (ג'ון טרבולטה) הם שני חברים קרובים ושותפים בחברה קטנה למוצרי ספורט, המצויה על סף חתימת חוזה שיאפשר להם לפרוץ לשוק היפני. בחיים האישיים צ'ארלי הוא רווק משוחרר ודן הוא רומנטיקן רך לב. דן התגרש מאשתו לפני שבע שנים. צ'ארלי ניסה לעודד אותו בצירופו למסע התהוללות.
דן פגש את ויקי (קלי פרסטון, אשתו של טרבולטה), התאהב מיד והתחתן איתה בחתונת בזק כששניהם היו שיכורים. הם אמנם הספיקו לממש את ברית הנישואים אך עם התפוגגות ערפילי האלכוהול, התגרשו. דן עדיין נזכר בערגה בויקי, ספק אהבת חייו המוחמצת, ומנסה לחדש איתה את הקשר.
מסתבר שבשבע השנים שחלפו, ויקי לא קפאה על שמריה. היא הפכה לפעילה רדיקלית למען איכות הסביבה ועומדת להישלח לשבועיים מאסר על פעולותיה. היא גם ילדה לדן שני תאומים מאותו קשר קצר מועד, תאומים שעליהם לא ידע דבר. הילדים, בן ובת נטולי כל חן, אמורים להיות בהשגחתה של החברה הטובה של האם למשך תקופת המאסר. בהשתלשלות אירועים בלתי צפויה החברה נפגעת והילדים עוברים לחסותו של אביהם, ובעקיפין גם לחסותו של חברו הטוב.
זקנים ועלובים
אם תקציר האירועים עד כה נשמע לוקה בסבירותו, זהו רק הספתח לשרשרת סצנות ירודות שתמשך עד הגעתן המבורכת של כותרות הסיום. בשונה ממה שניתן היה להניח, המוקד של הסרט אינו מערכת היחסים המתפתחת בין דן והילדים. הסרט מנסה להשתמש בהם להשגת אפקטים סנטימנטליים בסצנות של "אכזבה", "ריחוק" ו"התקרבות רגשית", אך בגלל שלא הושקע בדל מחשבה בפיתוחן, הם לא יותר מסרח עודף המפריע למוקד העניין האמיתי של הסרט: גופם המתפורר ועליבותם של שני הגברים המזדקנים.
זה לא רק נראה לא מצחיק
שמו המקורי של הסרט מבהיר כי הנושא אינו התאומים אלא שני הגיבורים בבחינת "כלבים זקנים". המונח האמריקאי הוא סוג של מחמאה לאדם מבוגר שכוחו עדיין במותניו, אבל הסרט מציג את שני גיבוריו כמשקפים את המשמעות הישירה של המונח.
אחת הבדיחות המרכזיות בסרט קשורה לכלב הזקן של צ'ארלי שכבר איבד שליטה על סוגריו והוא מקרטע ודולף בהליכתו. הבדיחות על חשבון כלב זה הן רמז מטרים לבדיחות הדומות שיעשו על חשבון שתי הדמויות הראשיות. חשיפת הגופניות הרופסת ומתעוותת שלהן במלוא כיעורה, היא נושאו של "סרט משפחה" זה.
בסצנות רבות הדמויות מנסות להתנהג באופן צעיר יותר מגילם, רק כדי שיתבזו בגילוי גילן האמיתי או ייתפסו כמבוגרות אף יותר. תאונות שיזוף מלאכותי הופכת את גופו החשוף של וויליאמס לסטייק חרוך. לקיחת תרופות לא נכונות גורמת לפניו של טרבולטה לקפוא בעווית של חיוך, ולווילאמס לחבוט כדורי גולף לאשכיהם של כל הסובבים אותו. אלו דוגמאות להומור קוטל הקריירות של הסרט.
אפילו הפוטנציאל האפסי שהיה לסוג הומור זה נרמס בסרט. העריכה המהירה
הורגת את חילופי הדברים בין שני השחקנים. המוזיקה מנסה למכור לצופים את השנינה וההומור שאינן בנמצא ומצליחה בעיקר לעצבן ולהדגיש את עליבות הסרט. התסריט מציג סדרת אפיזודות מנותקות ולא סבירות, שמניעות באופן מכני את הקו העלילתי המרכזי לקראת הסוף-סירופ-דביק של הסרט.
לטבילה בשלולית רפש זו מזדמנים גם כמה שחקני משנה מוכרים. מט דילון בתפקיד מדריך צופים אגרסיבי, סת' גרין כעוזר של שני הגיבורים שהופך למושא האהבה של גורילה, וברני מק בתור מפעיל בובות שמפעיל חליפה המניעה את גופו של רובין וויליאמס כדי שהאחרון יוכל לשחק עם הילדה שלו (סצנה המהווה שיא של מופרכות ורישול תסריטאי). לפחות מברני מק, שמת באוגוסט 2008, נחסכה הצפייה בתוצאה העגומה של סרטו האחרון.
לפנייה לכתב/ת 
