מהר או לאט יותר - קרחוני ההימלאיה מתמוססים

הארגון הבין-ממשלתי לשינוי האקלים מודה שהקביעה בדו"ח האחרון שלו, לפיה קרחוני ההימלאיה ייעלמו עד 2035 לא התבססה על מחקר מדעי. זו טעות חמורה ומצערת, אבל היא לא ממוטטת את הידע המוצק שהצטבר עד כה. וכן, הקרחונים שהם מקור המים של שישית מאוכלוסיית העולם בבעיה חמורה

פרופ' דני רבינוביץפורסם: 24.01.10 , 11:26

לקח לפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC) כמה חודשים, אבל עכשיו הם מודים: הקטע בדו"ח הרביעי של הארגון מ-2007 שעוסק בהפשרת הקרחונים בהימלאיה היה שגוי.

הקביעה שהופיעה בו כאילו חלק ניכר מהקרחונים ייעלם עד שנת 2035 לא התבססה על מחקר מדעי כפי שהנורמות של הפאנל מחייבות, אלא על מידע שנכלל בדו"ח של קרן חיות הבר העולמית WWF, שהתבסס על ראיון עיתונאי שנתן חוקר קרחונים הודי ב-1999.

ה-IPCC חשוב מכדי שדברים כאלו יוכלו לקרות בו. ממשלות כל המדינות, והציבור העולמי בכלל, נותנים בו אמון רב, ובצדק. זה ארגון ייחודי, חסר תקדים בגודלו ובפרוצדורות הקפדניות בהן הוא עובד. אלפי אנשי מקצוע מתחומים רבים הנוגעים בשינוי האקלים – חוקרי אקלים, קרחונים, אוקיינוסים, גיאולוגים, ביולוגים, אקולוגים, בוטנאים וזואולוגים שקשורים בו, עובדים בצוותים שתפקידם לתעד ולהעריך כל מחקר שמתפרסם בכתב עת מדעי מוכר. הערכותיהם נכללות כל כמה שנים בדו"ח שהופך להיות "האורים והתומים" של כל מי שמתעניין בשאלת האקלים ועתיד האנושות.

עוד בבלוג "הוֹמוֹ קוֹמְבּוּסְטַאנְס" - קיצור תולדות הכחשת האקלים

עכשיו כבר אין ספק. הארגון החשוב הזה שאין לא אח ורע בהסיטוריה של המחקר המדעי ויצירת הידע בעולם, זקוק לבדק בית. טעות אחת כזו לא ממוטטת את המבנה המוצק של הידע שהצטבר בעשרות השנים האחרונות על התחממות כדור הארץ, אך היא וטעויות דומות לה עלולה לפגוע בנכס החשוב ביותר שעומד לרשות הארגון: אמון מלא גם בכוונותיו, ביושרה של ראשיו, ומעל לכל במקצועיות של אנשיו.

טעויות כאלו, כשהן מתגלות, גורמות לעליצות אצל ספקני האקלים ומכחישי התחממות. שיבושם להם. הלוואי שהן היו יכולות גם לשנות את המציאות, אבל הן לא. הקרחונים בהימלאיה ממשיכים להצטמצם בקצב מדאיג. אז אולי הם לא ייעלמו עד 2035 כמו שכתוב בדו"ח הרביעי, אבל הם נסוגים, ואנשים רבים בהודו, סין, והמדינות השכנות מודאגים מאוד לאספקת המים שאחראית לקיומה של שישית מאוכלוסית העולם. הוידאו הזה שצולם ב-2008 בצד הסיני של ההימלאיה מספר את הסיפור היטב.

ובוידאו הבא, ששודר ביום רביעי ברשת ENC, מובא הסיפור וכמה מן המשמעויות שלו. כדאי לצפות בו עד הסוף, כי אז מביא הכתב כמה נתונים חשובים על מצב הקרחונים בהימלאיה. למשל, קרחון שנמדד ב 1953, כשהילארי וטנסינג טיפסו על האוורסט, נמדד שוב לאחרונה ומסתבר שאורכו התקצר בכחמישה קילומטרים. וגם: מאז שנות ה-70 עלתה הטמפרטורה הממצועת שנמדדה ב-49 תחנות מטאורולוגיות בהימלאיה במעלת צלסיוס שלמה – קצב כפול מזה שנמדד במקומות אחרים, נמוכים יותר באזור.