תנועה של עם רציתם. למדו אותנו

"הזאת תנועתי?!" – צריכים לתהות-לזעוק בוגרות ובוגרי בני עקיבא, הקוראים כיצד התנועה של אהבת ישראל וקירוב הלבבות, שחרטה על דגלה את המשימה להיות תנועה של עם, מחמיצה בכוונת מכוון הזדמנות פז להנחלתם של ערכים בהם היא דוגלת למעגלים רחבים יותר. הכאב מעמיק כאשר מתברר כי בבסיס העניין מונחת תפיסה קיצונית של הפרדה בין בנים לבנות והדרתן של נשים מהמרחב הציבורי.

ההפרדה בין המינים בבני עקיבא הולכת ומחריפה בשנים האחרונות. והנה נשבר עוד שיא: חניכי התנועה לא ישתתפו בטכס לזכר הל"ה, משום שתשתתף בו להקה צבאית ובה גם חיילות.

ייתכן שמבחינה מוסרית-טכנית הצדק עם הנהלת התנועה. יוזמת הנצחת הל"ה בדרך של צעדה לגבעת הקרב-הגבעה עליה ניהלו את קרב הגבורה שלהם-דשדשה משך שנים כצעדה מקומית וזנוחה.

מאז נכנסה תנועת בני עקיבא לתמונה הפכה הצעדה לצעדת המונים של אלפי משתתפים. יתרה מזו, התנועה אף התגייסה במלוא עוצמתה להגברת המודעות לנושא. אלפי חניכיה המשתתפים בסיור אל גבעת הקרב, לומדים לעומק את הנושא, צופים בסרטונים שהפיקה התנועה ועורכים טקס אזכרה.

הצלחתה של יוזמה זו עוררה הדים והשנה נרשמו לצעדה בנוסף לחניכי בני עקיבא, גם מאות רבות של תלמידי בתי ספר ומאות נוספות של חיילים. לטענת התנועה מערכת הביטחון ומשרד החינוך החליטו לכפות את תכני הכנס על כלל המשתתפים, דבר שבא לביטויו בעיקר בהופעתה של להקה הצבאית על הרכבה המעורב ועל תכני הופעה לא מוסכמים.

אין ספק שמורה לה לבני עקיבא זכות הראשונים ומן הראוי היה לאפשר לה מעורבות של ממש בקביעת תכני הטקס. אולם השאלה החשובה היא האם בהעדר מעורבות כזו היה צורך או מקום בשבירת הכלים. בעולם הערכים הישן שאפיין את התנועה היתה התנועה רואה את הצלחתה העיקרית בעצם הצטרפותם ליוזמה של קהלים ישראליים נוספים. בעולם הערכים ההוא, היה נעשה כל מאמץ להבין כי הצטרפותם של קהלים אלה מחייבת התאמתם של הטקסים המשותפים למכנה המשותף לכולם ולא היתה הצמדות דוגמטית לקריטריונים אידיאליים שאין בינם לבין המציאות דבר וחצי דבר

המצער מכל הוא שהסוגיות העיקריות שהיו שנויות במחלוקת ביחס לתכני ההופעה נגעו בעיקרן להופעתן של חיילות במסגרת הלהקה. מחלוקת היא סימפטום לבעיה עמוקה בהרבה. העניין המרכזי הוא הבחירה של בני עקיבא בשנים האחרונות בדרך הקיצונית של הפרדה בין בנים לבנות במקום בדרך השילוב בין המינים בה פעלה משך עשרות שנות קיומה.

קומונוריות, עשו מעשה

הדבר צורב במיוחד לנוכח העובדה שדווקא בבני עקיבא יש לכאורה מקום נרחב לבנות. כמעט בלי שנשים לב, בראש רוב הסניפים עומדות כיום קומונריות. אבל מה למעשה אומרת להן התנועה? זה נעשה בדיעבד, מחוסר ברירה, משום שהבנים נמצאים בצבא ובישיבות. התנועה אומרת: תנו לנו את שירותיכן, אבל בשאר האירועים – אתן נותרות מאחור, נפרדות, מבוישות מודרות. עמדה זו שחדרה לתנועה בשנים האחרונות והעוטה כמובן אצטלה הלכתית, מנוגדת לרוח התנועה וחשוב מכך גם לרוחו של הציבור הדתי לאומי השולח את ילדיו לתנועה. דומני שאין מחלוקת שכל אותן חומרות הלכתיות שעל בסיסן מתבצעות ההפרדה וההדרה בבני עקיבא, אינן נחלתו של רוב הציבור הדתי השולח את ילדיו לתנועה.

זו השעה לקום ולעשות מעשה. זו שעתן של בנות עקיבא, של המדריכות, של הקומונריות, של בוגרות, של אמהות. זוהי שעתן לקום כעת – לפני שיהיה מאוחר - ולומר: איננו מוכנות להיות מחוץ לגדר. איננו מוכנות להיות כלי בלבד. ובמילים בוטות יותר: איננו מוכנות להיכנס לפינה דמויית-חרדיות. מי שמשתמש בצניעות על מנת להדיר נשים מהזירה הציבורית, שיידע שיש לכך מחיר.

איך מרבעים את המעגל

ולמרות הכל, זו יכולה גם להיות שעתה של התנועה כולה. מזכ"ל בני עקיבא, הרב בני נכטיילר, עושה כיום את העבודה הקשה ביותר והחשובה ביותר בציונות הדתית. עד כה מצליחה התנועה אותה הוא מנהיג לשמור על כל החניכים והחניכות: על חובשי הכיפות הסרוגים ה"קלאסיים", על החרד"לניקים המתקרבים לחרדים, וגם על אלו שאולי יהיו הדתל"שים (דתיים לשעבר) של העתיד.

ואת כל זה עושה התנועה הציבורית הנפלאה הזאת, כאשר החינוך הציבורי הממלכתי דתי ננטש והחינוך הפרטי מוביל גם בציבור הדתי-לאומי. ואת כל זה בני עקיבא עושה גם באותן ערים ההולכות וננטשות לטובת ה"גטאות" הדתיים-לאומיים שקמו בעשור האחרון.

רק לפני מספר

חודשים פרסמה בני עקיבא ספר לרגל מלאת לה שמונים, וכותרתו: "להיות תנועה של עם". וכך כתב הרב בני נייכטלר בסיום המבוא: "אנו חברי התנועה, רואים עצמנו כשייכים מלאים לכלל הקהילות והשכבות ושותפים בתהליכים הקהילתיים".

והנה הזדמנות לפרקטיקה. לעשייה. להגשמה שנת 2010. להפיכת ההצהרה למעשה. בני עקיבא יזמה את העניין המחודש ועוררה את הסקרנות אצל הנוער באשר לשיירת הל"ה. אחרים הצטרפו וטוב שכך. אך כעת יש לשים הכל בצד ולראות איך עובדים יחד, איך מפיקים טקס שלכולם יהיה נוח בו מקום ואיך מוצאים פשרה ראויה, נכונה ולא פוגענית.

תנועה של עם רציתם – למדו אותנו ואת מנהיגי הדור איך עושים זאת. יבואו הצעירים ויראו למבוגרים, כיצד עובדים יחד למרות ההבדלים ואפילו המחלוקות. תבוא בני עקיבא ותהיה ראויה לשמו של התנא הגדול, שקבע: "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה".