תעלומה: ממה סובלת הילדה שבוכה בדמעות מדם

בשבוע שעבר שידר ערוץ 4 הבריטי סרט תיעודי על טווינקל דוויבדי, ילדה הודית בת 14 שסובלת ממצב רפואי בלתי ייאמן: היא מאבדת דם דרך נקבוביות גופה - מכף רגל ועד ראש - וגם דמעותיה אדומות. הסרט, 'הילדה שבוכה דם‭,'‬ ליווה את ד"ר ג'ורג' ביוקנן, המטולוג ילדים אמריקאי ידוע, שנסע במיוחד ללאקנאו ‭')‬מזל עכשיו‭,('‬ העיר בצפון הודו שבה מתגוררת משפחתה של טווינקל, במטרה לפתור את התעלומה.

אחרי שבדק את טווינקל נשמע ד"ר ביוקנן מופתע: "מעולם לא ראיתי מקרה כזה של אדם שמדמם ספונטנית מנקבוביות הקרקפת או מכפות הידיים והרגליים‭,"‬ הוא אמר. "אין לזה שום תקדים בספרות הרפואית‭."‬ הוא היה המום במיוחד מכך שהדימום מתחיל בלי שום סימן מוקדם ובלי קשר לחבלה או לשריטה כלשהי.

הדבר הראשון שבולט בסרט הוא שטווינקל לא נראית ילדה חולה. היא נעימת מראה, עם עיניים פיקחיות. נערה רגילה לחלוטין. כשהיא לא מתפללת במקדש ההינדי, היא משחקת עם ילדי השכונה. אחותה גולדי מספרת למצלמה שהיא "לא ילדה שיושבת כל היום ולומדת. היא משחקת כמו בנים, אוהבת להרביץ, ללכת מכות‭."‬ אביה עובד בחברת הרכבות ונעדר ימים ארוכים מהבית. אמה, מנדני בת ה‭,42-‬ דואגת לצורכי הבית ובמקביל עובדת בסלון יופי. טווינקל היא הצעירה בין ארבעת ילדי המשפחה והיא לא ילדה קלה, מספרת אמה.

המצב הרפואי המוזר שממנו סובלת טווינקל החל לפני כשנתיים, כאשר דמעות אדומות החלו לזלוג מעיניה ואגלי דם מידיה ומראשה. "זה יכול לקרות בכל זמן‭,"‬ אומרת אמה, "אפילו כשהיא צופה בטלוויזיה‭."‬ מסיבה זו היא גם הפסיקה ללכת לבית הספר. היא לא סובלת מכאבים, ואין שום עדות למקור כלשהו שגורם לדימום. אחרי שהיא שוטפת את גופה מהדם לא נשאר זכר לדימום. כאילו מעולם לא קרה. עד הפעם הבאה.

אין כאב, רק דם. מתוך הסרט: "הילדה שבוכה דם" ערוץ 4 הבריטי

המקדש, הכומר והנהר 

בספרות הרפואית יש רק הסבר אחד שעשוי לשפוך אור על התופעה המסתורית - באנגלית: המולקרייה ‭- (haemolacria)‬ במקרה הזה הדמעות המעורבות בדם עשויות להיות סימפטום למשהו אחר, כמו גידול בראש או חבלה פנימית. אבל הדימום של טווינקל אינו מוגבל רק לעיניים.

אחרי שבבית החולים המקומי באזור מגוריה לא הצליחו להבין מה גורם לדימום המוזר, רופאה של טווינקל, ד"ר פרבז סידיקי, הפנה אותה למכון הרפואי העליון של הודו שנקרא AIMS ונחשב לבית החולים הטוב במדינה. אלא שגם שם החידה נשארה לא מפוענחת. "הרופאים פשוט אמרו לנו שנניח לה לדמם. הם טענו שאין לדימום הסבר או סיבה, ואין דרך לטפל בו‭,"‬ משחזרת אחותה. "הרגשתי רע מאוד‭,"‬ מוסיף ד"ר סידיקי. "בכל מקום גילגלו את הבעיה למקום אחר‭."‬

בשכונת המגורים של טווינקל, לעומת זאת, לכל שכן הייתה דעה. חלק אמרו שזה נס, אחרים טענו שנכנס בה השטן. בצר להן פונות טווינקל ואמה למיסטיקנית מקומית לבקש עצה‭".‬זו לא מחלה‭,"‬ פוסקת המיסטיקנית. "השתלט עליה שד. כמו יתוש שמוצץ דם. בכל פעם שהוא יונק דם, היא מדממת‭."‬ זה לא יהיה קל להיפטר מהשד המזיק הזה, היא מודיעה, אבל בינתיים היא ממליצה להן ללכת למקדש המקומי ולהתפלל כמה שיותר.

אבל גם המקדש ההינדי לא עזר. אולי הפתרון יימצא בדת אחרת? בכנסייה הקתולית, שיש לה 17 מיליון מאמינים בהודו, מוכרת התופעה שנקראת 'סטיגמטה' - מצב שבו הפצעים שמהם סבל ישו בצליבתו מופיעים על גופם של אנשים. בייאושן מגיעות טווינקל ואמה לבישוף של לאקנאו לבקש את עצתו. "ראיתי את התמונה הזו‭,"‬ מצביעה טווינקל על ציור של ישו המדמם התלוי בלשכתו, "האם זה מה שקורה לי‭"?‬ אבל הבישוף לא ממהר לנצל את מצוקתה. "היא הינדית. אין לה מספיק ידע על ישו, והיא גם לא מתפללת אליו‭,"‬ הוא מסביר. "זה לא 'סטיגמטה‭,'‬ אבל אני אתפלל בשבילה‭."‬

שניות אחרי שהוא מניח יד על ראשה, היא מתחילה לדמם. הכומר מתבונן בה המום: "מה קרה? מה קרה עכשיו? זה כואב‭"?‬ אבל גם הדימום הספונטני לא משכנע אותו שמדובר בסוג של נס. "אני לא יכול לעזור. אין לי הסבר לזה‭,"‬ הוא אומר למצלמות.

האם ובתה מחליטות לעלות לרגל למקדש חשוב במיוחד בהודו. המסע מתחיל בנסיעה של 13 שעות ברכבת בלילה מיוחד, הלילה הראשון של 'פלגאן‭,'‬ החודש האחרון בשנה ההינדית, שבו הירח מלא. הן בדרכן להרידוואר, שנחשבת לאחת משבע הערים הקדושות להינדים ולמוקד עלייה לרגל.

"טווינקל מאמינה באלוהים ויש לה אמונה‭,"‬ מסבירה אמה. "נבקש עזרה‭."‬

הן מגיעות להרידוואר עם בוקר. העיר בטירוף: כנהוג ב'ליל פלגאן' כולם ברחובות משליכים אבקות צבע זה על זה. אבל האם ובתה לא מתעכבות בחגיגה הצבעונית, אלא יורדות במהירות לנהר. אחרי הכל משמעות שמה של העיר היא 'השער לאלוהים‭,'‬ והאמונה היא שטבילה בנהר הגנגס הקדוש שוטפת גם את החטאים. הן משיטות פרחים ונרות בכובעי עלים הפוכים על הנהר. טווינקל טובלת במים. כשהיא ואמה מתפללות, מתחיל הריטואל ההינדי: לפידים בוערים, שירים ומחולות. מבקשים מהאל להדליק את האמונה. אחרי שהכל נגמר, האם ובתה מחכות לסימן שהמחלה עברה. אלא שאז מתחיל הדימום. הפעם זה גם כואב. לאם זה כואב לא פחות: "קשה לי לראות אותה ככה‭,"‬ היא אומרת.

אחרי ביקור ללא תוצאות במכון רפואי הינדי, שמתבסס יותר על אמונות דתיות ועל טקסטים רוחניים, הסיכוי היחיד של טווינקל, המאוכזבת הן מעולם הרפואה והן מעולם הרוח, הוא ביקורו של המומחה האמריקאי.

חשדות בחדר 503

ד"ר ביוקנן טס 15 אלף ק"מ כדי לבדוק את טווינקל. הוא תיאם את הבדיקות עם בית החולים במומבאי, אחרי שאחד ממומחי מחלות הדם שם, ד"ר ויספי אנטייה, הסכים לעזור ולשתף פעולה. לדבריו, המרכיבים העיקריים בדם שלנו הם כדוריות אדומות שמשנעות חמצן, כדוריות לבנות שמגינות על הגוף מזיהומים וטרומבוציטים (טסיות דם) שעוזרים לדם להיקרש. שלושת המרכיבים האלה נישאים בפלסמה, נוזל עשיר בפרוטאין.

"יש רק שלושה גורמים אפשריים לדימום‭,"‬ מסביר ד"ר ביוקנן, "אם כלי הדם לא תקינים, אם משהו לא בסדר עם הטרומבוציטים או אם משהו השתבש עם הפרוטאין או עם מרכיבים אחרים מַ קרישי דם. מבחינה רפואית לא נראה אפשרי שדם ייצא מעור שלא נפגע‭."‬

ביוקנן מבקש מטווינקל ומאמה להישאר לאורך הבדיקות במלון שלו, כדי להיות לידה ברגע שהיא מתחילה לדמם. באחת בבוקר הוא מוזעק לחדר ‭.503‬ הדימום מתחיל, שמונה שעות לפני הפגישה הראשונה המתוכננת שלהם. הוא מחפש פצע כלשהו בראש שהתחיל לדמם. "בדרך כלל רואים שריטה או חתך. משהו שמתחיל את זה. דבר כזה עוד לא ראיתי‭,"‬ הוא אומר.

ביוקנן אוסף מיד דגימות ולמחרת מתחיל לעבור על ההיסטוריה הרפואית של טווינקל, לבדוק את תדירות הדימום מאז הופיע לראשונה ונתונים אחרים שעשויים לעזור לו בפתרון התעלומה. הרגשתו הראשונית היא שהטרומבוציטים לא תקינים, ולכן קרישת הדם שלה אינה נורמלית. אבל הבדיקה לא מוכיחה את זה. הטרומבוציטים נורמליים לחלוטין.

ביוקנן הופך חשדן. הוא לא משוכנע שהדם הוא דמה של טווינקל, חושב שאולי מדובר בהונאה. אחרי הכל, הוא לא ראה את הדימום בתחילתו. אבל כשהוא משווה בין דגימות הדם, החשד מתבדה. בבדיקות דם יותר מדוקדקות מתגלה לפתע ליקוי בטרומבוציטים של טווינקל: הם לא נדבקים יחד כמו שצריך, אבל זו בעיה שולית שלא מסבירה את הסימפטומים. שני המומחים אובדי עצות. לטווינקל סוג דם נדיר ‭AB -‬ פלוס. הם מחליטים לבדוק את סוג דמה של האם - חוזרים לגרסת ההונאה.

אבל לפני שזה קורה ביוקנן מוזעק שוב לחדר ‭.503‬ הדימום התחיל מחדש, הפעם מהעיניים ומהידיים. הוא נרעש. מתחיל לחפש את מקור הדימום ומוצא להפתעתו שהוא נובע מחוץ לעין ולא מתוך העין. החשד מתעצם. הוא שואל את טווינקל אם הדביקה בעצמה את הדם. היא נעלבת מהשאלה. אבל החשד נותר. למחרת הוא שואל ישירות את אמה אם היא אחראית לדימום. האם עונה בשלילה. אחריה הוא נפגש ביחידות עם טווינקל ושואל אותה את אותה שאלה. טווינקל נפגעת ומודיעה לו שהיא מסרבת שימשיך לטפל בה. האם מרגיעה אותה. "העולם ישאל מאיפה זה התחיל. נסכים שיעמידו מצלמות‭,"‬ היא אומרת. אחרי כמה דקות טווינקל נרגעת ומסכימה לחזור לביוקנן, והוא מסביר לה: "את צריכה להבין. אני לא מאשים אותך, אבל אף פעם לא ראיתי דבר כזה, ולכן אני חייב לשאול את השאלות האלו‭."‬

בתום הבדיקות מזמין אותן הרופא כדי לספר שהגיע לשתי מסקנות ביניים אופציונליות: האחת היא שמדובר ב'תסמונת טווינקל' - תסמונת ראשונה מסוגה בעולם שכדי להוכיחה יתבקשו בדיקות נוספות, כמו צפייה בתחילת הדימום; השנייה היא שמדובר ב'תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח' - מחלה מהסוג שבו מואשמת האם המרעיבה ממאה שערים. ביוקנן ממליץ שטווינקל תעבור להשגחה

מצולמת 24 שעות ביממה עד שהדימום יתחיל והתיעוד יוכיח איזו מהאפשרויות נכונה.

בנקודה הזו הם נפרדים. טווינקל ואמה חוזרות לביתן, ועד שייעשו ההכנות הנחוצות חוזר ביוקנן הביתה. "ההרגשה שלי‭,"‬ הוא מסכם, "היא שבהחלט ייתכן שמדובר בתסמונת מינכהאוזן, אבל אני משאיר את הראש פתוח‭."‬ הסרט צולם בקיץ, ומאז התעלומה לא נפתרה. טווינקל ממשיכה לדמם, ומשום מה לא אורגנה עד היום ההשגחה המצולמת, נוהל טכני שקל להכינו.

מאז הכנת הסרט על טווינקל התגלה מקרה דומה נוסף, הפעם בארה"ב: קלויניו אינמן, נער בן 15 מרוקווד בטנסי, מדמם מעיניו. בדיקות מקיפות שנערכו לו לא גילו עד כה את הסיבה. שלא כמו טווינקל, הוא אינו מדמם מנקבים אחרים בגופו. גם במקרה שלו הבירור הרפואי עדיין לא סיפק תשובה.