ט"ו בשבט הגיע - חג לאילנות (ולמשפחת הוורדיים)

מה לא נאמר ונכתב על השקד המצוי, הלא הוא השקדייה, האמורה לפאר את ארצנו בשבוע זה שבו הפריחה יפהפיה וריחנית. השנה החלה השקדייה לפרוח מוקדם מהרגיל, במועדים מוזרים וקטועים כיוון שמזג האוויר היתל בה. יש חשש כי בט"ו בשבט, היום הגדול שלה, תופיע השנה בהופעה פרועה ולא מחמיאה, אבל בואו נהיה אופטימיים...

לשקדייה מספר פנים, ורבות כבר סופר על מקומה המכובד במקורות ישראל, על סכנת ההרעלה מאכילת פירות מעצי שקד הבר וגם היכן המקומות היפים ביותר לטיול שבהם פורחים עצי השקד.

השנה החלו לפרוח מוקדם מהרגיל. פרחי השקדייה (צילומים: שרה גולד)

קיים קושי לכוון את מועד פריחת השקדייה במיוחד לט"ו בשבט. בשנה רגילה (בשנים האחרונות אין כאלה) היא פורחת אחרי החג ושמה נקשר לט"ו בשבט, שבו "רוב גשמי החורף ירדו" (לפי חז"ל), ולכן נקבע החג במקורותינו במועד זה כראש השנה לאילנות (לענייני מצוות התלויות בארץ) באמצע החודש, כמו פסח וסוכות שהינם חגים הקשורים לטבע בארץ ישראל.

השקדייה היא הראשונה מעצי הבר לפרוח, ובכך היא מבשרת על אביב קרב ובא. ד"ר ערגה אלוני כתבה על המשפחה הגדולה שנכללים בה כ-120 סוגים ו-3,200 מינים, והיא נפוצה ברוב האזורים בעולם, בפרט באזור הממוזג. בארץ היא מוכרת לנו בעיקר הודות לשקד (שקדייה) שהפך סמל לחג ט"ו בשבט, אך היא כוללת סוגים ומיני בר רבים הנפוצים בכל חלקי הארץ.

מעצי נוי ועד לעצי מאכל

צמחי הבר מהמשפחה: מהידועים ביותר ניתן למצוא סירה קוצנית, שיוצרת כרים קוצניים, פטל קדוש, אגס סורי ושלושה מינים של ורד בעלי פרחים יפהפיים: ורד הכלב, ורד צידוני, וורד דביק  ואחרים.

פריחת אגס סורי - צמח בר ממשפחת הוורדיים

עצי פרי ופירות למאכל: המשפחה ידועה גם בזכות צמחי תועלת, עצי פרי ופרחי גינון וקטיף, אולם גם עצי פרי ופירות למאכל הינם מנת חלקה של משפחת הוורדיים. פריים של רבים מבני המשפחה משמש למאכל והם גדלים במטעים המהווים ענף חקלאי חשוב, ביניהם תפוח, אגס, חבוש, דובדבן, משמש, שזיף, שסק תות-שדה ועוד.

עצי המשפחה מתרבים גם בדרך וגטטיבית (לא מינית)

לרוב העצים או השיחים בעלי פריחה מרשימה, והפרחים בודדים או תפרחות. מספר עלי הכותרת בפרח נע בין ארבעה לחמישה או יותר, ובסוגים אחדים הם נושרים לאחר האבקת הפרח. עלי הגביע אינם נשירים ומספרם כמספר עלי הכותרת. האבקנים - חמישה במספר או רבים יותר - ואינם מאוחים לחלקי הפרח. השחלה עילית, או תחתית או תחתית למחצה, ובעלת שחליל אחד או רבים.

בסוגים אחדים של השקדייה, העלים נושרים לאחר האבקת הפרח

בין בסיס האבקנים והעלים מצוי צופן המפריש צוף המושך חרקים. רוב הפרחים מואבקים על ידי חרקים. הפרי בית גלעין, ענבה אמיתית או מדומה, מפוחית, אגוזית בודדת או מקבץ אגוזיות.

צמחים רבים מהוורדיים מתרבים בטבע גם בדרך וגטטיבית (לא מינית). בסוג פטל הענפים משתרגים על פני הקרקע ומכים שורש. תות-שדה מתרבה על ידי ענפים שרועים על פני הקרקע. בקצה הענף מצוי ניצן המתפתח לצמח חדש - ענפים עשבוניים אלה הם נטישות. יש עצים שמתרבים על ידי ניצנים שנמצאים בשורש.

בצמחים הוורדיים מצויים חומרים חשובים כמו שמנים אתרים, חומצות אורגניות, ספונין (שהוא חומר טבעי היוצר קצף, מעין סבון), טאנין - תרכובת אורגנית המוכרת כאשר אוכלים פרי בוסר הגורם לעפיצות בפה (עיקצוץ בפה) ועוד.

פרי ירוק של עץ השקד. כאשר אוכלים אותו מתקבל טעם של עפיצות בפה

המלצות:

• לשתול עץ שקד בגינת הנוי אינו דבר שמעניין במיוחד ברוב ימות השנה, אולם הפריחה המדהימה למשך כשבועיים בשנה והריח - יספקו לגן ארומה ארצישראלית.
• השקד מסתפק בכמות מים מועטה - צו השעה.
• את פרחי העץ מהגינה הפרטית מותר לקטוף, מה שאסור בטבע כי השקד הפורח בבוסתנים והינו צמח מוגן.
• סדר ט"ו בשבט: השנה חל חג האילנות בשבת. רצוי להכין את ארוחת ערב שבת כ"סדר ט"ו בשבט" כפי שקיימו המקובלים בעבר.
  

• להיכרות ידידותית נוספת עם צמחי הבר של ישראל, גלשו לאתר צמח השדה