קסמו של אובמה פג

אובמה קבל על כך שכל התייחסות לחקיקה בקונגרס מוכתבת על-ידי פופולריות בסקרים ושיקולי בחירות קצרי טווח, אבל הנאום שלו וגם תשובת האופוזיציה הרפוליקנית מעידה על יריית הפתיחה שנורתה במערכת הבחירות לקונגרס, שיתקיימו בנובמבר הקרוב.

רפובליקנים? הדמוקרטים הם הבעיה

את הכשלונות הוא ייחס לממשל הקודם של בוש והרפובליקנים, למשבר העמוק שירש ולחוסר שיתוף פעולה בקונגרס בין הדמוקרטים לבין הרפובליקנים. הוא ביקר את הרפובליקנים על כך שהם שוללים כל יוזמה שלו ומכשילים אותה וקרא כמה פעמים לשיתוף פעולה בין-מפלגתי.

האמת היא שהוא לא באמת שיתף פעולה עם הרפובליקנים, אך הבעיה העיקרית שלו היא דווקא עם חברי הקונגרס הדמוקרטים, לא עם המפלגה שבאופוזיציה. למשל, אובמה לא שיתף כלל את הרפובליקנים בתכנון וביצוע המהפכה באחד התחומים החשובים ביותר שלו, ביטוח בריאות לכל האזרחים; וחברי בית הנבחרים וסנאטורים דמוקרטים רבים הסתייגו מסעיפים רבים בתוכנית הזו ומיוזמות אחרות שלו.

אובמה ניסה לנצל את ההזדמנות כדי לעצור את הסחף הכבד במעמדו בעיני הציבור, המחוקקים והתקשורת. סקרים אחרונים של גאלופ מורים על כך ששיעור התמיכה בו צנח מ- 70% מיד לאחר שנכנס לבית הלבן ל-47% ואילו שיעור הבלתי מרוצים עלה באותה תקופה מ- 10% ל-46%. בסקרים אחרים התוצאות הן עוד יותר גרועות. סקרי בזק שנעשו הלילה מיד לאחר הנאום ושרמת דיוקם אינם גבוהה, מורים על תמיכה של הציבור בתוכניות של אובמה אבל רק מיעוט חושב שהוא יצליח לבצע אותן.

ממחקרים על השפעה של נאומי הדו"ח על מצב האומה מתברר שבדרך-כלל הנאומים אינם הופכים מגמה במעמד הציבורי של הנשיא. שינוי דרמטי קורה רק לעתים רחוקות. בנאום 1998 הצליח קלינטון לשנות את מגמת התמיכה מ-59% ל-69% וב-2005 בוש עלה מ-51% ל-56%. נראה מה יגיד הציבור הפעם.