סייטת 13

האגדה מספרת שסרטו הראשון של פרנסיס פורד קופולה כבמאי נולד בחטא, לפחות מנקודת המבט הפרובינציאלית שלנו: קופולה, שהיה אז בשנות ה-20 לחייו, עבד כעוזר במאי/סאונדמן של אשף האימה רוג'ר קורמן על הסט של "The Young Racers", שצולם באירופה. לצידו עבד אחד מנחם גולן, שעבורו היתה העבודה על הסרט התנסות ראשונה בתחום הקולנוע.

גולן ניסה אז לשכנע את קורמן לממן סרט על "זונה, גנב ושוטר בעיר יפו", לדבריו. קורמן השתכנע והחליט להעניק לקולנוען הישראלי חסר הניסיון כ-30 אלף דולר, אלא שקופולה התרעם, כתב תסריט משלו עוד באותו הלילה ושכנע את המנטור המשותף להעניק לו את המימון במקום לעמיתו הישראלי. התוצאה היתה מותחן האימה "Dementia 13".

"Dementia 13". גנב את התקציב של "אלדורדו"?

זוהי, כמובן, הגרסה של גולן עצמו למקרה. בראיון שנערך לפני מספר שנים, קופולה תיאר את הדברים מעט אחרת: לדבריו, לקראת סוף ההפקה, קורמן נקרא בחזרה לארצות הברית בכדי לביים עיבוד קולנועי ל-"The Raven" של אדגר אלן פו וקופולה החליט לנצל את המצב ולנסות לחלוב ממנו תקציב צנוע בשביל סרט הביכורים שלו.

"ידעתי שהוא לא יוותר על ההזדמנות להפיק סרט נוסף במהלך השהות שלנו באירופה", סיפר קופולה. "אז אמרתי לו, 'אתה יודע רוג'ר, יש לי תסריט שאפשר להפיק. משהו בסגנון פסיכו'. הוא תמיד רצה סרט שדומה ללהיט קיים. ו'פסיכו' של אלפרד היצ'קוק היה ענק באותה תקופה".

על פי הגרסה הזו, קופולה הציג בפני המנטור המשותף שלו ושל גולן סקיצה בת שלושה עמודים שכתב בלילה הקודם. קורמן השתכנע, והעניק לקופולה צ'ק על סך 20 אלף דולר. הבמאי חסר הניסיון הצליח לשכנע מפיק מקומי באירלנד, שם צולם הסרט, להעניק לו סכום דומה תמורת זכויות ההפצה בבריטניה. התקציב הזעום הזה הספיק לו בשביל "Dementia 13", שהפקתו נמשכה בסך הכל תשעה ימים.

בהעדר עימות רציני על אנקדוטה שולית זו, קשה לגלות איזה מהסיפורים מדויק יותר, אם בכלל. אלא שבינתיים, הדיון הזה הפך לא רלוונטי. גולן לבסוף הצליח למצוא מימון ויצר את "אלדורדו", אחד מסרטי הפילם-נואר המרשימים ביותר שצמחו במחוזותינו, ואילו קופולה ניצל את התקציב הזעום שסיפק לו קורמן ויצא לדרך עצמאית כבמאי, שהולידה כמה מהקלאסיקות הגדולות של המאה ה-20 - ביניהן טרילוגיית "הסנדק" ו"אפוקליפסה עכשיו".

פחד ותיעוב בטירה האירית

"Dementia 13" מספר על אישה צעירה שמגיעה לטירה המשפחתית של בעלה הטרי והאירי, במטרה לשכנע את אמו לשנות את הצוואה ולהבטיח לעצמה נתח משמעותי מההון המשפחתי. לאחר שבעלה מת מהתקף לב, היא מחליטה לזייף נסיעת עסקים שלו ולנצל את הזמן לטובת חיזוק הקשר עם האם. עד מהרה, היא מגלה שהסתבכה עם המשפחה הלא נכונה.

מתוך הסרט. אחד החיקויים המוצלחים ביותר של "פסיכו"

הטירה עצמה הופכת לזירתו של מותחן מצמרר, כשברקע מותה המסתורי של הבת הצעירה במשפחה ושורה של רציחות. את ההשראה מ"פסיכו" של היצ'קוק קשה לפספס: כמו שם, גם הפעם פניו של הרוצח לא נחשפות עד חשיפת הטוויסט שחותם את הסרט, ואת דקירות הסכין מחליפות כאן מכות גרזן חסרות רחמים. וגם כאן, הפרעה נפשית היא שעומדת במרכז חשיפת זהותו של הרוצח.

קשה לשפוט את הסרט באופן אובייקטיבי, תוך מודעות מובהקת לקריירה המפוארת שקופולה ביסס לעצמו לאחריו. ויחד עם זאת, משהו בהחלט עובד ב-"Dementia 13", על 76 דקותיו: למרות הדיאלוגים המופרכים והמשחק הלא ממש משכנע (רוב השחקנים היו חבריו של קופולה לספסל הלימודים ב-UCLA וקיבלו שכר זעום, אם בכלל), קופולה מצליח לייצר מתח שאולי לא מגיע לרמתו של היצ'קוק, אבל בהחלט מרשים ומפתיע ביחס לסרטיו של קורמן המנטור.

עם צאתו ב-1963 (כמתאבן בדאבל פיצ'ר לפני "X: The Man with The X-Ray Eyes" של קורמן), הסרט התקבל בביקורות מעורבות. רבים מהמבקרים טענו שקופולה משקיע יותר מדי בזוועות הוויזואליות ומעט מדי בכל השאר. אחרים שיבחו את הטוויסט שבסוף הסרט ואת האסתטיקה הגותית והמטרידה של הסרט

(בכל זאת, לרשותו של קופולה עמדה טירה). היום, הסרט נחשב על ידי מבקרים רבים לטוב ביותר מבין החיקויים הרבים של "פסיכו" שפקדו את בתי הקולנוע בשנות ה-60.

ממש כמו העלילה עצמה, סיפורו האמיתי של "Dementia 13" נגמר עם טוויסט: עד היום לא ממש ברור מה עלה בגורלו של העותק המקורי של הסרט, וברשת מסתובבות שמועות כי הוא אבד לעד. עובדה זו, לצד פשיטת הרגל של אולפני AIP שהחזיקו בזכויות ההפצה, הפכה את "Dementia 13" לסרט שנמצא היום ברשות הציבור ואינו מוגן בזכויות יוצרים. זה אולי לא ממש מעודד את קופולה וקורמן, אבל לכם זה מאפשר לצפות בו באופן חוקי וחינמי לחלוטין כאן.