הכרזת העצמאות החרדית

אם מישהו היה זקוק להוכחה כי אין חברה יותר הטרוגנית ומורכבת מן החברה הדתית והחרדית, באו אירועי הימים והחודשים האחרונים והבהירו כי אכן מתפתחת לה תופעה סוציו–אנתרופולוגית חדשה המטלטלת את הציבור החרדי לגווניו.

עד לא מכבר הייתה מחלוקת הקהילה החרדית לדיכוטומיה ברורה וקלה: הציבור הליטאי הקר, האנליטי והאליטיסטי, ולעומתו הגוש החסידי, ששונותו מן הגוש הליטאי היתה מובהקת וקוטבית. משום כך אופיינו היחסים ביניהם בדיאלקטיקה תקופתית: שלום קר, או מלחמה מונומנטלית. לצדם היה המחנה הספרדי-חרדי, שמלבד עצמאות פוליטית פרלמנטרית, נתון היה תמיד תחת חסותה של האחות הליטאית הבכירה, שידעה לדכא או להעניש במהירות ובאכזריות כל גילוי של מרד וחריגה מן הקו ההלכתי או ההשקפתי הנוקשה.

אלא שבשנים האחרונות, מתחולל מהפך כביר, החבוי עדיין מעיניים בלתי מיומנות, אך שווה מחקר סוציולוגי אקדמי מן המעלה הראשונה: הפרט האינדיבידואלי, החל "להרים ראש" ולהתחיל לנסות לחשוב בכוחות עצמו, גם אם המשמעות לכך היתה התעלמות מן הכותרת הראשית של "יתד נאמן". הצעיר החרדי, החל למאוס בעסקוּנה הדומיננטית שבחצרות המנהיגים ולפקפק בהוראות ובדרישות המוצגות ביומונים השונים. האתרים החרדיים החלו לפרסם הוכחות מתועדות, המעלות שאלות ותהיות קשות על חלק מן הנושאים הבוערים, ומדד האמון החל לצבור תאוצה שלילית עד שגם מאבקים "צודקים" אובייקטיבית החלו להיתקל בחשדנות ובציניות טבעית.

דוגמאות לא חסרות: הסכסוך המתוקשר בפוניבז' שכבר מזמן חרג מן הקווים המשפטיים הצרים הפך למלחמת עולם מתועדת שסחפה אליה את הציבור כולו, כשלכל פרט כמעט יש עמדה משלו, ומלים קשות על הצד היריב. המאבק באינטרנט, בדמות המכתבים הרדיקליים נגד אתרי האינטרנט "החרדיים" שלא מנעה מן החרדי הפרטי לתהות מדוע שכחו "לוחמי הקודש" לצרף את חתימתו של הרב עובדיה יוסף. מלחמת ה"וועדה למען השבת" בשפע שוק, שגררה תגובות נזעמות - כמעט אלימות - כשהתברר שגם רשת "יש" המתחרה, שבבעלות איש העסקים נוחי דנקנר מחזיקה בבעלותה עסקים הפועלים בשבת כמו ישראייר, סלקום, יוניטל, וחוגלה קימברלי. גם היציאה המאסיבית של החרדים לשוק העבודה, והלימודים האינטנסיביים באוניברסיטאות ובמכללות דתיות ובלתי דתיות, תרמו את חלקם.

מלחמת עולם חרדית