האולימפיאדה הלבנה: מזחלות ומטאטאים
לצד ענפים מוכרים יותר, כמו החלקה אמנותית וסקי על סוגיו השונים, ואנקובר 2010 תספק הזדמנות להתוודע לשני ענפים פופלריים לא פחות: הטירוף של המזחלות והטאטוא של הקרלינג
השגריר המוכר ביותר מענפי הקרח הוא ההחלקה האומנותית, אבל באולימפיאדת החורף בוואנקובר יתקיימו עוד כמה ענפים לא פחות פופולריים ממנו. שניים מהם הינם המזחלות והקרלינג - נו, הענף בו מזיזים אבנים בעזרת שני מטאטאים.
המזחלות: לוז', סקלטון ובובסליי
כל סוגי ענף המזחלות מחזיקים בעיקרון זהה: המשתתפים יורדים במנהרת קרח מפותלת במשך כדקה, והמנצח הוא מי שקבע את התוצאה המצטברת הטובה ביותר בסכום שניים או ארבע מרוצים. ההבדלים בין הענפים מתבטאים בסוג המזחלת בה נוהגים.
לוז' היא מזחלת פשוטה המיועדת לאדם אחד או שניים ששוכבים על הגב ונוהגים בה על ידי שינוי תנוחות הגוף. סקלטון היא מזחלת פשוטה אף יותר המזכירה סקייטבורד, הספורטאי שוכב על הבטן ונוהג בה באמצעות מתקן מיוחד המוצמד לנעליים.
לעומת שתי אלה, מזחלות הבוב (משמשת את ענף הבובסליי) בעלת הגה ודמוית רכב שלג, שבה מתחרים שניים או ארבעה אנשים. אחד הוא הנהג, בעוד האחרים
מאז ומתמיד נחשב ספורט המזחלות כ"ענף דובר גרמנית" בגלל שליטה של ספורטאים מגרמניה, אוסטריה, שוויץ ואיטליה (אזורים דוברי גרמנית בצפון המדינה) בכל סוגי התחרויות. בשנים האחרונות גם נהגים ממדינות אחרות נכנסו לתמונה ובולטים ספורטאים מקנדה, ארצות הברית, רוסיה ולטביה. שם גדול שראוי לציון בענף הוא נהג הלוג' האיטלקי ארמין צוגלר, שזכה בזהב בשתי מדליות זהב באולימפידות האחרונות, ושולט ביד רמה בענף במשך עשור. עבור ציגלר זו תהיה אולימפיאדה האחרונה.
קוריוז מעניין בהקשר זה הוא השתתפותה של נבחרת ג'מייקה באולימפיאדת 1988, סיפור שהוצג בסרט "ג'מייקה מתחת לאפס" מ-1993. הנבחרת הטרופית מיד הפכה לחביבת הקהל והרשימה בזינוקים מהירים (כיאה ליצאנית ספרינטרים), אך ההמשך היה פחות מזהיר והבוב שלה התהפך.
למרבה הפלא הדבר לא שבר את הג'מייקנים, אלא היווה פתח למסורת רבת שנים בהם העפילו למשחקים בזכות ואף סיימו במקום ה-14 ב-1994. נכון להיום, הג'מייקנים לא יופיעו באולימפיאדה הקרובה (אלא אם נבחרות אחרות יפרשו), אך עצם העובדה שמדינה טרופית מסוגלת להתחרות שנה אחר שנה, מעודדת בקשר לאפשרות הופעה ישראלית בענפי החורף.
קרלינג
הסקוטים יודעים להמציא משחקים מוזרים. אין דרך אחרת להסביר את המשחק בו אחד מחליק על הקרח אבן גדולה ושניים אחרים עומדים לפניו ומטאטאים. אך
הסקוטים הם גם אנשים חכמים והם אחראים להמצאת המשחק שדורש אולי הכי הרבה מחשבה מכל ענפי הספורט האולימפיים. כזה הוא קרלינג, משחק שבישראל מאוד אוהבים לצחוק עליו, אך דווקא הוא יותר מכולם דורש משמעת טקטית וחשיבה אסטרטגית.
בקרלינג (מכונה "שחמט על הקרח") מתחרות שתי קבוצות שמטרתן למקם את כלי המשחק (האבנים) כמה שיותר קרוב למרכז המטרה. הקבוצה שאבניה יהיו קרובות יותר תזכה במשחקון כולו ותקבל ניקוד על סמך כמות האבנים הנמצאות בעיגול המטרה. הניצחון נקבע על סמך התוצאה המצטברת בתום עשרה משחקונים. במקרה של שוויון משחקים משחקון הכרעה נוסף. בכל קבוצה ארבעה שחקנים, וכל שחקן בתורו משליך אבן המכוונת למרכז המטרה, כששני שחקנים אחרים מטאטאים את הקרח על מנת לשלוט בכיוון ובמהירות האבן.
הקרלינג החל את דרכו באולימפיאדה רק במשחקים של נאגאנו 1998, אולם ישנן ראיות למשחק כבר ב-1511. כיום הקרלינג פופולרי במיוחד בסקוטלנד ובקנדה. נבחרות חזקות אחרות הן נורבגיה, שבדיה, דנמרק, שוויץ, גרמניה ואצל הנשים גם סין.
לפנייה לכתב/ת 
