פרויד צדק: פסיכואנליזה היא מדע

ה- APS הוא אכן ארגון חשוב ומכובד, המייצג את העילית של המדעים הפסיכולוגיים, ומשמש כקול לאלפי פסיכולוגים חוקרים וקליניים בארה"ב ובעולם. לכבוד גם לי להימנות על שורותיו. בתוך ה- APS פועלת קבוצה, גם היא חשובה, שמקדמת את החזון של פסיכולוגיה קלינית מדעית, המציעה שיטות אבחון וטיפול מבוססות ראיות (Evidence Based Clinical Psychology) שראוי להכשיר מטפלים להשתמש בהם, ולידע את הציבור בדבר קיומן וחשיבותן.

אולם אליה וקוץ בה: לעיתים כה רבות מוצגת הפסיכולוגיה הקלינית-מדעית, גם ע"י הקבוצה הקלינית ב- APS, ככזו שאינה מתיישבת עם הפסיכואנליזה ועם הטיפול הפסיכואנליטי. כתוצאה מכך, הקורא התמים מקבל את הרושם שהוא, או הקרובים לו, המקבלים טיפולים פסיכואנליטיים, למעשה מטופלים ע"י שרלטנים ובגישות שיעילותן לא הוכחה (או שחוסר יעילותן הוכחה...). הדבר רחוק מאוד מן האמת.

מזה כמה עשורים מתקיים דיאלוג אינטנסיבי ומלהיב בין הפסיכואנליזה לבין המדעים האמפיריים. ממצאים מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ההתפתחותית, החברתית, והפסיכולוגיה של האישיות, כמו גם מתחום מדעי העצב (Neuroscience) מספקים ראיות התומכות בהנחות בסיסיות של הפסיכואנליזה, כגון: חשיבותם של תהליכים לא מודעים בהתפתחות האישיות ובהפרעות נפשיות, מרכזיותם של יחסי הורים-ילדים בהתפתחות המוקדמת, ההשפעה הקריטית של טראומות ילדות על הפרעות נפשיות והטיפול בהם, הצורך להתאים את הטיפול הפסיכולוגי לנטיות האישיותיות העמוקות של המטופל, וכיוצא בזה.

שורה של מחקרים, המתפרסמים בטובי כתבי העת בפסיכולוגיה וברפואה, מצביעים על כך שהטיפול הפסיכואנליטי לסוגיו השונים הינו יעיל בהפרעות נפשיות רבות ומגוונות (למשל, דיכאון, מצבים פסיכוסומאטיים, הפרעות אישיות קשות), ולמעשה בחלק מההפרעות יעילותו אינה נופלת מיעילותם של טיפולים אחרים, כגון הטיפול הקוגניטיבי-ההתנהגותי. קיימות גם עדויות מחקריות לכך, שהטיפול הפסיכואנליטי "עובד", מכיוון שהוא מאפשר למטופלים להכיר את עצמם, על מניעיהם הכמוסים ביותר.