הקרנבל: לשכוח את הבאסה לצלילי קצב הסמבה

הקרנבל השנתי המקומי הוא אולי סמלהּ הבולט ביותר של ברזיל. החל ב-1850 נחגג פסטיבל זה ברחובות הראשיים של ריו דה ז'ניירו. הקרנבל נחגג בכל רחבי ברזיל, אך בולט בעיקר בריו, שאליה מגיעים המוני תיירים מרחבי העולם במיוחד לאירוע.

ראשיתו של הקרנבל בדת הנוצרית, וזו החגיגה הגדולה של המאמינים הקתולים בכל רחבי העולם. הקרנבל מתקיים כ-40 יום לפני חג הפסחא - שבו מתנזרים הנוצרים ממאכלים שונים, כהזדהות עם יסוריו של ישוע הנוצרי.

הקתולים המאמינים מציינים כך את פתיחתה של תקופת סיגוף, ללא אכילת בשר או מיני מתיקה. תקופה זו תגיע לשיאה בערב חג הפסחא, שעיקרו הסעודה האחרונה, סיפור מותו של ישוע ועלייתו לשמיים. הקרנבל, פירושו Carne Leverum - זירקו את הבשר.

החגיגה הגדולה של הקתולים בכל רחבי העולם. הקרנבל בריו (צילום: AP)

אבל לפני כל הסדר, הארגון, הייסורים וחוקי האמונה - ישנו הקרנבל, אותו חג פגאני עתיק שראשוני הנצרות היו מספיק חכמים כדי לשנות מעט את צורתו, ולהכניסו אל עולם התוכן הנוצרי.

זהו חג שמקורותיו עתיקים ועלומים, ובא ככל הנראה להפיג את הפחד של בני אירופה מפני העלטה שהביאו עליהם החורפים הקודרים. החג מתיר להפוך את הסדר החברתי הקיים על פיו - חג שבו האדונים היו משרתים את משרתיהם, אנשים לבשו מסכות ובחסות האנונומיות עשו דברים שלא נהוג לעשותם (ונציה), או חג שבו מכתירים את הבחור השמן ביותר באיזור למלך הקרנבל (ריו), כשאותו בחור - בחברת היפיפיות הגדולות של העיר - מובל בכבוד בכרכרה נהדרת ומכריז על פתיחת אירועי הקרנבל.

אמרת ריו - אמרת קרנבל

החגיגות בריו במתכונת דומה לזו שאנחנו מכירים כיום החלו ב-1850 כנשף מסכות המוני. בחלוף השנים נוספו במות נעות, וחבורות של אנשים החלו להתחפש לפי נושאים משותפים.

החגיגות החלו כנשף מסכות (צילומים: אהוד מלמד, באדיבות אקו טיולי שטח)

אם בעבר היה הקרנבל בריו דה ז'נרו חגיגת רחוב ותחפושות עממית של ממש, הרי שעם השנים והפרסום החגיגה נהפכה מאורגנת יותר, וכוללת הלכה למעשה שני חלקים: 1. ימי הקרנבל עצמו (השנה ב-16-13 בפברואר), שבהם חוגגים המקומיים ברחובות העיר עד אור הבוקר, ואילו התיירים יכולים לצפות בחגיגות מיציעים מיוחדים. 2. בתי הספר לסמבה מתחרים ביניהם ב-14 וב-15 בפברואר.

התחרויות נסובות סביב כמה אלמנטים, בהם פרס הריקוד, הצעדים, המוזיקה, הנושא והתפאורות. ב-20 בפברואר, לאחר שהקרנבל בעצם מסתיים, מתקיים מצעד המנצחות, שבו צועדים בתי הספר לסמבה שניצחו בקטגוריות השונות, ובו צופים בעיקר התיירים מיציעים מסודרים ומגודרים שהוכנו במיוחד בעבורם באיצטדיון הנקרא סמבודרום. ערב זה הוא בעצם מה שאנחנו, התיירים, מכנים 'הקרנבל בריו'.

כשהקרנבל מסתיים, מתקיים מצעד שבו צועדים בתי הספר לסמבה שניצחו

אבל בעצם ריו חיה את הקרנבל במשך כל השנה, וכבר לאחר תומו אפשר לצפות בהכנות לקרנבל של השנה הבאה. רק הסתיים קרנבל אחד - ומיד רותמים את מיטב המוחות, הכשרונות והמבצעים כדי לעבוד על הנושא של הקרנבל הבא. הנושא אמור להיות נושא ברזילאי רחב, נושא היסטורי או פטריוטי, כמו אינדיאנים, ג'ונגל, אפריקאים, קבוצות כדורגל, אישיות מסויימת וכן הלאה - אין סוף לאפשרויות.

לכל שכונה יש את בית הספר לסמבה שלה

במשך השנה ניתן לראות את בתי הספר בחזרות. לכל שכונה יש את בית הספר לסמבה שמייצג אותה, ומתנ"סים שאליהם מתקבצים כל הרוצים להשתתף. אנשים פשוטים וקשי-יום מפנים את ערב שבת, ומגיעים לשמוח ולהשתתף בחזרות.

כדי לממן חלק מההוצאות, מוכרים כרטיסים לתיירים הבאים לבקר בחזרות. אוטובוס אוסף את הסקרנים מבתי המלון השונים ומביא אותם לפבלות, שכונות העוני, שבסידור מיוחד מארחות אותם ללילה של חזרות. בפנים נמצא אולם ספורט ענק שבפינתו, על במה מוגבהת, נמצא צוות המתופפים - הבטוקדה, אלו שבתחרות עצמה יילכו כגוף אחד ויכתיבו את הקצב.

ריו חיה את הקרנבל כל השנה, ומיד בתומו מתחילות ההכנות לשנה הבאה

המשתתפים רוקדים באולם במעגל גדול, המוזיקה בווליום רציני וכולם מזמינים אותך ללמוד את הקצב, המלים והצעדים שיבוצעו בתחרות של השנה הבאה.

הקייפיריניה נשפכת כמו מים, ולאחר הכוס השנייה אתה מוצא עצמך מפזז בשמחה עם המורים שמצאת. במרכז רוקד הזוג המלכותי - הרקדנים הטובים ביותר, מחזיק הדגל וזוגתו. על הדגל סמל השכונה ובית הספר, והתורן גבוה כמעט כמו העקבים של תלבושת המלכה, שלמרות הכל צריכה לרקוד זמן רב עם המשקל של מוט הדגל, וחייבת לעשות זאת בחן רב. בעבר הרחוק הריקוד עם הדגל היה סוג של קרב בין הרקדנים, כשהמטרה הייתה להוריד את סמל היריב, ואולם כיום הריקוד טקסי בלבד.

לקראת מועד הקרנבל מגבירים את קצב החזרות ואף מתאמנים בסמבודרום עצמו - המסלול שבו יתקיים הקרנבל. זו סיבה נוספת לחגיגה: כל מי שרוצה לשתות, לעודד ולראות את המשתתפים פשוט מגיע ומחכה על הטריבונות עד שיעברו הקבוצות.

השופטים מחלקים ציונים לפי תחומי התחרות השונים

בערב הקרנבל הזוג המלכותי ירקוד ראשון ויפתח את התהלוכה של בית הספר, כשאחריו ירקדו כל ותיקי השכונה - אותם אנשים קשי יום שפגשנו מפזזים ברצינות במתנ"ס. אחריהם יבואו הילדים, היפהפיות, העגלות המקושטות - כל עולמם של הקריוקה (בני ריו דה ז'נרו).

בערב הקרנבל הזוג המלכותי ירקוד ראשון, אחריהם יבואו היפהפיות

למשך כמה לילות נשכחים הסבל, החיים הקשים והצרות. הכל מתורגם לצעדים, למלים של השירים, לכוריאוגרפיה, לרצון לנצח, לזכות בכבוד. חבר השופטים מחלק ציונים לפי תחומי התחרות השונים ובהם קצב, מוזיקה ותלבושות.

הסמבה - המוזיקה המעוררת, מלווה, מכסה ומלהיבה את המוני הצועדים והצופים גם יחד - היא כיום המוזיקה הלאומית של ברזיל. במשך מאות שנים היה המקצב, שהגיע עם העבדים השחורים מאפריקה, נחלתן של השכבות הנמוכות בלבד. רק בראשית המאה ה-20 "אימצו בני שכבות נוספות את המקצב, שנהפך בהדרגה לקצב המזוהה יותר מכל עם ברזיל ועם הקרנבל.

הסמבה, המוזיקה המעוררת, מלהיבה את הצועדים והצופים (צילום: AP)

הקרנבל, כמו גם הכדורגל, הם הדרכים שבהן יכול הברזילאי הממוצע לפרוק את תסכוליו, להוציא אנרגיה ולהישאר האדם השמח והעליז על אף קשיי היום יום, שנדמה לנו שאנו מכירים.

אין דבר מרשים יותר מאשר לצפות באותה מריה - אשה מבוגרת שהקפידה לבוא ללמוד את המלים, להשתתף בחזרות, לעשות מסז' לרגליים הדואבות ולמצוא לכל זה זמן תוך כדי החיים העסוקים, ולבסוף להשתתף במצעד עצמו.

• רונית אתרוג, אמנית ומדריכה ב"אקו" טיולי שטח