עובדים אבל עדיין עניים - למה לא לתמוך בהם?
בישראל קיימת שכבה רחבה של אנשים הנמצאת על גבול העוני או קצת מעבר לו. אלו עובדים קשה לפרנסתם ואינם מקבלים דמי אבטלה או קצבאות עוני למיניהן. יש לעודד אוכלוסייה זו להמשיך לעבוד כדי השעבודה תשתלם לה והיא תימנע מעיסוק בשאלה האבסורדית - האם שווה לצאת ולעבוד?
בכנס הרצליה האחרון הביע השר הרצוג את עמדתו ביחס לעוני באומרו כי העוני מהווה סכנה ביטחונית לאומית. בנוסף הוסיף השר כי "אנחנו אוהבים לדבר על עוני, אך לא בדיוק אוהבים עניים". מילותיו אלו ראוי שיעמדו לנגד עיניהם של כל מקבלי ההחלטות, לא רק בממשלה אלא גם במגזר העסקי.
הרצוג צודק, אבל לא די בסיסמא אלא יש לפעול להרחבת תפיסת הרווחה במדינת ישראל. ללא ספק, חשוב לטפל בעניים ולוודא שקצבאותיהם לא יוזנחו, אך חשוב להבין שרווחה אינה רק מתן מענה לשכבת העניים המסוימת הזאת.
עניים אבל לא עניים מספיק
בישראל קיימת שכבה רחבה הרבה יותר הנמצאת על גבול העוני או קצת מעבר לו. אנשים אלו עובדים קשה לפרנסתם, הם קמים השכם בבוקר לעמל יומם וחוזרים לביתם לאחר שקיעת החמה ולעתים אף בלילה. למרות שהם עובדים ואינם מקבלים דמי האבטלה או קצבאות העוני למיניהן - הם חיים בקושי רב.
אבל, וזה אבל חשוב, אסור לשכוח את הקבוצה האחרת, הגדולה יותר, שאינה נעזרת בקצבאות ובתקציבי הרווחה השונים. כך קורה שהיא יוצאת לעבודה, תורמת את חלקה במיסים ועוזרת להגדיל את התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) - ונפגעת באופן קבוע. החולשה הטבועה במצבה הבסיסי של אוכלוסייה זו עשויה לדרדר אותה בקלות לשכבה הנזקקת ולגרום לה להצטרף לציבור מקבלי הקצבאות – מה שיְיַקר את עלות התמיכה של המדינה מצד אחד, ומצד שני יפחית את התרומה של המשפחה הזו לחברה ולמדינה.
מדיניות 'רווחה משלימה'
אז מה עושים? יש לפעול לטובת האוכלוסייה הזו על ידי עידודה להמשיך לעבוד. העבודה צריכה להשתלם לה יותר מאשר קבלת קצבה, ובכך תימנע מעיסוק בשאלה האבסורדית, האם שווה לצאת ולעבוד, כפי שאפשר לשמוע לא מעט היום.
מדיניות רווחה משלימה, צריכה לוודא שאם אדם יוצא ממעגל האבטלה, הולך לעבוד ותורם את חלקו לחברה – הוא לא יישאר עני.
העבודה תשתלם עוד יותר אם יונהג מס הכנסה שלילי בכל הארץ וההליכים לקבלתו יופשטו כך שהוא ייהפך למרכיב קבוע אצל המעסיק, בדיוק כמו מס ההכנסה הרגיל ותשלומי הביטוח הלאומי. הטבה אפשרית נוספת לאדם שבחר לצאת ולעבוד היא בהוספת נקודות זכות בתלוש המשכורת שלו ומתן אפשרות למשפחה כולה להשתמש בנקודות הזכות.
כך נגדיר מחדש את רעיון הרווחה לא רק כמתן סיוע הכרחי לחלשים, אלא גם שמירה על אוכלוסייה גדולה ורחבה לבל תיפול. רעיון דומה נמצא במקורותינו: על הפסוק "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ, וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ - גֵּר וְתוֹשָׁב - וָחַי עִמָּךְ". כלומר אם מצבו הכלכלי של אחיך הדרדר – "והחזקת בו". את המילים האחרונות הללו פירש רש"י: "אל תניחהו שירֵד וייפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד" אז קל הרבה יותר להרימו.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון פעמונים
לפנייה לכתב/ת 
