בלי נאמנות יש אזרחות?

ההצעה להעניק זכות בחירה לישראלים בחו"ל היא לא רק נואלת, אווילית ושטותית אלא גם שקרית. אני כותב זאת כישראלי בעל אזרחות קנדית, שחי בקנדה זה 18 שנה, אך גם כמי שעונה להגדרת "הלוזרים" של ליברמן, שהסביר: "כל אלה שבאים בטענות על עמדת ישראל ביתנו הם אלה שהפסידו בבחירות. הם לוזרים, וכל השאר מנצחים".

סיבה אחת לטיפשותה של הצעת ראש הממשלה ושר החוץ מבחינתו של ישראלי אזרח מדינה אחרת, הינה העמדת נאמנותו למדינתו כחצויה ומוטלת בספק. גם אם לא ישתתף בבחירות, הוא עלול לחוש נפגע מעצם קיומה של האפשרות, כיוון שכופים עליו בחירה בין מדינתו בהווה ובין מדינתו בעבר, ובכך מכניסים אותו ואת שותפיו לדרך ל"סינדרום ג'ונתן פולארד": בשם פטריוטיות יהודית ישראלית ציונית כוזבת וצינית, הם מתבקשים לקחת חלק פעיל בדמוקרטיה הישראלית, כפי שנאלץ פולארד להקריב עצמו על מזבח מתעתע של נאמנות וירטואלית. הרי ברגע שנחשפה פעולתו, מדינת ישראל הרשמית ניערה את חוצנה ממנו.

סיבה אחרת לאיוולותה של ההצעה היא כי הם כופים על ישראלים בחו"ל שמיכה דביקה וכוזבת של פטריוטיות ללא כיסוי. רובם עשויים למנות מספר סיבות משמעותיות מדוע עליהם לוותר על ה"מתנה" הזו: השתתפות בבחירות עלולה לפגום בתפישה המוסרית של אדם את עצמו. האם הוא אמור להחליט עבור אחרים בשאלות גורליות של חיים ומוות? של מלחמה או שלום? האם אדם יכול להטיף לאחרים מבלי לשאת באחריות לתוצאה? 

בנוסף, טענת נתניהו וליברמן היא כי ברצונם לחזק את הזיקה של ישראלים בחו"ל באמצעות זכות בחירה. אך ישראלים אזרחי חוץ אלה עזבו את ישראל מרצון. למעשה אומרים השניים לישראלים בחו"ל: אנו מכירים בעובדה כי אינכם רוצים לחיות בארץ, אבל אנו יודעים טוב מכם מה טוב לכם. על כן החלטנו להעניק לכם במתנה וללא דרישה, זכות לבחור. אנו רוצים כי תהיו בין הקובעים לאזרחים אחרים איך עליהם לחיות ומה יהיה תוכנם הממשי של חייהם אלה.

אינני בטוח כלל וכלל שיש מי שרוצים במתנה הכפויה הזו. הם הרי בחרו שלא לחיות בארץ. כל הווייתם ויישותם אומרים זאת. אבל לליברמן ונתניהו זה לא משנה וזה לא מספיק. על כן ההצעה להעניק אפשרות בחירה לישראלים אזרחי מדינות אחרות היא הצעה נואלת.

זרים במדינתם החדשה

סיבה נוספת לבסיס השטותי של "חוק היורדים", נעוצה בעובדה הפשוטה כי ישראלי שהפך לאזרח במדינה אחרת בחר מרצונו החופשי להשתייך לקהילה חדשה. ניסיונות ההתערות שלו בקהילה הלא-יהודית של ארצו החדשה יינזקו מעצם קיומה של ההצעה, אף ללא שום קשר אם יבחר או לא יבחר בבחירות. אך בנוסף מהווה ההצעה הצהרה לפיה כל הישראלים אזרחי מדינות אחרות הם זרים במדינתם החדשה.

מעט ישראלים אזרחי חוץ ישמחו במסקנה מחוייבת מציאות שעניינה זרות כפויה שכזו. אם ישראלי לשעבר מנסה להתערות בקהילה היהודית המקומית, "חוק היורדים" מקים חיץ בינו ובין יהודים שאינם אזרחי ישראל בעבר. ישראלים אזרחי חו"ל חווים בעיות קשות של ניכור והתנכרות של קהילות היהודים הממוסדות. הצעה זו רק תוסיף שמן למדורת הניכור שבין יהודים "ותיקים" ואזרחים "חדשים" מישראל.

לפיכך, נראה כי הצעתם של נתניהו וליברמן נובעת מטובתם האישית ומאינטרסים פוליטיים צרים. ליברמן מעוניין בקולות של הקהילה הישראלו-רוסית ברוסיה. נתניהו משוכנע כי רוב הישראלים אזרחי מדינות אחרות הם ימניים. 

נדמה כי השניים מעוניינים להסיט את תשומת לב הציבור הישראלי מאוזלת ידם בכל הנוגע לשאלות חשובות בחיינו בישראל כיום. הצעת הבחירה היא אם כך תרגיל הסחה. כהרגלו, מפעיל שר החוץ את מכבש אישיותו האלים להשגת יעדים פוליטיים קצרי טווח לא רק על חשבון הקהילה ממנה הוא מגיע אלא גם על חשבון קהילה רחבה ביותר של אזרחי ישראל ומדינות אחרות.

 הראשונים שאמורים להסתייג מפעולה זו הם דווקא ישראלים-רוסים וישראלים בעבר שהם אזרחי רוסיה כיום. מעמדם של המהגרים הרוסים בעיני ישראלים רבים עלול להיפגע קשות אם יתמכו במדיניות זו של אילוץ, כפייה וציניות.

ואילו נתניהו מוכיח פעם נוספת כי רוממות הציונות שבגרונו לא עוברת את מבחן האמת הפשוטה: ישראלי הוא מי שחי בישראל והולך אחר אמונתו לכל אורכה של הדרך.

ד"ר מאיר עמור, מרצה אורח (קנדה) אוניברסיטת חיפה