הערבים חולמים על אירו משלהם
הרעיון של שוק ערבי משותף נשמע מאז לידת המדינות הערביות במאה הקודמת, אבל בלעדי שינוי מהותי במדיניות ההשקעות, כלומר פחות גורדי שחקים גרנדיוזיים ויותר השקעה בהון האנושי, חלום האיחוד הערבי הכלכלי אינו צפוי להתממש בעשור הקרוב
השבוע שב ועלה נושא הקמתו של השוק הערבי המשותף. ד"ר אחמד גווילי, מזכ"ל המועצה לאחדות כלכלית ערבית השייכת לליגה הערבית, הצהיר: "השוק הערבי המשותף אינו סיסמה בלבד אלא מציאות שתתגשם". לטענתו, עד שנת 2020 יפעל כבר בנק ערבי משותף ויהיה מטבע ערבי אחד. אירופה במזרח התיכון.
אבל למה בכלל איחוד? המצדדים באיחוד הכלכלי הערבי טוענים כי הוא יהווה חלק ממרכיב הביטחון הלאומי הערבי. אותם גורמים מדגישים לדוגמה את נושא אי הביטחון התזונתי בעולם הערבי והעובדה שהוא נאלץ להסתמך על ייבוא כל סוגי מוצרי המזון. בממוצע מייבא העולם הערבי כ-72 מיליון טון מזון ומוצריו בשנה.
בעיה מטרידה נוספת היא שיעור האבטלה הגבוה בעולם הערבי. ההערכה היא כי לפחות 20% מכוח העבודה המונה כ-130 מיליון נפש מובטל. זוהי פצצה חברתית מתקתקת.
הרבה דיבורים, מעט מעשים
הרעיון של שוק ערבי משותף אינו חדש. למעשה מדובר ברעיון שהחל להישמע מאז לידת המדינות הערביות במאה הקודמת והאינטגרציה הכלכלית תפסה מקום נכבד בסדר היום של הליגה הערבית בעת ייסודה. העניין הוא שמעטים בעולם הערבי התייחסו ברצינות לעניין. הבדלים פוליטיים, כלכליים, מסחריים ואחרים שמטו את הקרקע מתחת לרעיון.
גם רעיונות צנועים יותר בתחום כמו איחוד מוניטארי בין שש מדינות המפרץ, מתקשה עדיין להתרומם ואם ימומש בסוף, הוא יכלול חמש מדינות לכל היותר. בעבר נשמעו גם טענות לפיהן הסכסוך עם ישראל מעכב את תהליך האינטגרציה הכלכלית הערבית, סיסמה שתמיד קונה לבבות.
אחת הבעיות העיקריות בדרך לאיחוד כלכלי היא העובדה, שהמשקים הערביים אינם מגוונים: 75% מהמשקים הערביים נשענים על תעשיית הנפט. חמור מכך, ההכנסות האדירות של הנפט משנים קודמות לא הופנו למציאת פתרונות לבעיות הכלכליות המטרידות את העולם הערבי, דוגמת אבטלה או היעדר ידע טכנולוגי ומדעי. מרבית הכספים תועלו לענף הנדל"ן והבנייה וכן למסחר בשוקי ההון, על כל המשתמע מכך.
העיסוק, אם כך, בנושא האיחוד הכלכלי הערבי, התרכז בעיקר בפגישות, בכנסים, במחקרים ובשאר דיבורים, אך ההישגים בפועל לקראת הקמת איחוד כלכלי שכזה נשארו צנועים ביותר.
נקודת המפנה
הקריאות להקמת איחוד ערבי התחדדו בעקבות המשבר הפיננסי העולמי, כשתומכיו טענו כי התמודדות משותפת של כלל מדינות ערב עם השלכותיו של משבר דומה עתידי, תהיה יעילה יותר מאשר התמודדות פרטנית של כל מדינה ומדינה.
ואכן, בצל המשבר חל מפנה מסוים בהתייחסות מדינות ערב לעניין הכלכלי. הדבר אירע בדיוק לפני כשנה, בפסגה הערבית הכלכלית הראשונה בכווית, אז אימצו המנהיגים החלטה בדבר הקמת אזור סחר חופשי ערבי. לפי גווילי, הקמת אזור הסחר החופשי תושלם עד 2015 ותהווה את השלב הראשון של השוק הערבי המשותף.
הניסיון האירופי
בעבר נשמעו בעולם הערבי קולות לפיהן האיחוד הערבי צריך להתנהל על פי האיחוד הכלכלי באירופה, רעיון פשוט והגיוני לכאורה. מדובר בגוש של מדינות עם אוכלוסייה של למעלה מ-320 מיליון נפש ומרבצי נפט אדירים, שמעוניינת באמירה כלכלית בשוק העולמי. אבל גם גווילי, שאמור לקדם את הרעיון, סבור כי אין מקום להשוואה בין האיחוד הערבי המוצע לבין איחוד האירופי.
"אין מקום להשוואה, שכן מדינות ערב השיגו את עצמאותן רק בזמן מאוחר יחסית והן עדיין מדינות מתפתחות, בעוד שמדינות אירופה גם לאחר מלחמת העולם השנייה היו בעלות בסיס כלכלי איתן ולכן היה להן קל יותר להקים את האיחוד האירופי", הוא צוטט השבוע כאומר לעיתון "א-שרק אלאווסט".
עם זאת, גווילי סבור שמדינות ערב צריכות ללמוד מניסיונן של מדינות אירופה, שהדרך לאיחודן החלה בהקמת אזור סחר חופשי. בהקשר זה הוא ציין שהאיחוד האירופי סייע למדינות מסוימות להתאים את עצמן לאיחוד והצטרפותן נעשתה בהדרגה.
בדבריו הדגים גווילי כי סודאן למשל, נהנית ממשאבים טבעיים אדירים אולם דרושה השקעה משמעותית כדי לסייע לה בהפקת משאבים אלה ובשילובם בכלכלה. הוא הדגיש כי סודאן לבדה לא תוכל לעמוד במשימה, ודרושה פעולה ערבית משותפת לכך.
לסיכום, אם התנהלותן הכלכלית של מדינות ערב תישאר כמו שהיא בעשורים האחרונים, חלום האיחוד הערבי הכלכלי אינו צפוי להתממש בעשור הקרוב. דרוש שינוי מהותי במדיניות ההשקעות קרי, פחות מגדלי פאר וגורדי שחקים גרנדיוזיים ויותר השקעה בהון האנושי. אם זה יקרה, הדרך לאיחוד תתקצר.
הכותב, דורון פסקין, הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת)
לפנייה לכתב/ת 
