אונס הילדה בצפון: "מגוחך לדבר על הסכמה"

במשך ארבע שנים, לפי חשדות המשטרה, אנסו 12 נערים ילדה באזור העמקים, והטיעון המרכזי שלהם כעת הוא, שהמעשים בוצעו כולם בהסכמת הקורבן. האם בעבירות מין בהם מעורבים קטינים מתחת לגיל 14 יש באמת מקום להתחשב במצבים של "הסכמת" הקורבן? השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, שהייתה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב וכיום משמשת כיו"ר הוועדה ליישום האמנה לזכויות הילד בחקיקה הישראלית, סבורה שבאופן עקרוני יש מקום כזה - אולם לא במקרה המדובר.

"החוק באמת מתייחס אחרת לעבירות שנעשות בגילאים שקרובים זה לזה, מסבירה בראיון ל-ynet השופטת בדימוס, שבמשך שנים ארוכות שימשה כראש הרכב במשפטים של עבירות מין קשות.

אולם במקרים רבים, היא מוסיפה, לא מדובר בהסכמה באמת: "אני חושבת שגם בין ילדים ובני נוער יש הבנה ומודעות למה שלא נכון ואסור. תמיד היו משחקים מיניים בילדים וילדות, אבל במקרה שנחשף היום יש סוג של השפלה, מכנים אותה בכינויים שונים, יש ביזוי שלה - וזה דבר שנעשה מתוך הבנה שהמעשה פסול. זה מגוחך לדבר על הסכמה. אני מצרה על כך שהורים מגיבים בדרך שהגיבו".

רוטלוי פוסלת על הסף את הטענה שהפתרון לבעיה הוא בענישה מחמירה יותר: "רף הענישה בעבירות מין, כפי שקבוע בחוק, הוא מאוד גבוה. אני חושבת שהענישה בפועל הוחמרה בשנים האחרונות, אבל הבעיה היא לא הענישה - הבעיה היא בחינוך, בהתייחסות החברתית לאלימות, ליחסי מין, לבנות-נשים, והעדר אמצעים טיפוליים. ילדים הולכים לאיבוד בתוך מערכת החינוך. הם מבולבלים מהמסרים שהם מקבלים בטלוויזיה, במחשב. האצבע המאשימה היא כלפי החברה, כלפי התקשורת שמעצימה את כל נושא המיניות.

אין הבחנה בין מותר ופסול, לכן התסכול שלי מאוד גדול".

"אני באמת חושבת שהבעיה היא לא בענישה", היא מדגישה. "ענישה תלויה בהרבה שיקולים, אבל ענישה בלבד לא תפחית את עבירות המין הקשות. ענישה היא לא חזות הכל. האצבע המאשימה היא תמיד כלפי בית המשפט, אבל גם אם ילדים יישלחו למאסר, זה לא יפתור את הבעיה של חינוך לכבוד האשה".

גם במקרה הנוכחי, היא מוסיפה, הבעיה היא בחינוך: "אם בפנימייה שילדים לומדים בה אין הקשבה מצד מורים ומדריכים, אז ילדה כזו עלולה להיגרר למצב שבו היא מחפשת תשומת לב. אבל שוב אני מדגישה, זה מגוחך לדבר על הסכמה".