אולימפיאדת החורף: חמישה ענפים ששווה להכיר
אמנם יש לישראל נציגים דווקא בסקי אלפיני והחלקה אמנותית, אבל יש למשחקים האולימפיים בוונקובר עוד הרבה מה להציע. איפה נתונים המתחרים לכוחות של 5 ג'י, באיזה ענף צריך לדעת לשפשף ומה הכי מתאים לאנדרדוגים? המלצות קרות
במדינה כמו ישראל, בה יש שלג למשך שלוש דקות בשנה והחלקה על הקרח היא ספורט שמקושר בעיקר עם נסיעות לצפון הרחוק, זה לא מפתיע שענפי ספורט החורף לא מרגשים אותנו במיוחד. הרי מה זו אולימפיאדת החורף בעצם? יעד מושלג ואטרקטיבי מרכז אליו את מיטב נציגי האומות המושלגות, כדי שכולם יוכלו לשחק יחד בשלג ובקרח ועל הדרך לזרות מלח על הפצעים המזרח-תיכוניים שלנו.
אבל זה לא יפה לקנא, ולכן העדפנו לפרגן. מכיוון שהחלקה אמנותית וסקי אלפיני (סלאלום, דאונהיל ושות') הם ענפים שאיכשהו עוד מוכרים לחלקנו, בחרנו להתמקד בענפים היותר אנונימיים. כאלה שלא זוכים להכרה הראויה בארץ החמה שלנו, אבל ממש כדאי לכם להכיר.
מבצע שלג: לסיקור המלא של אולימפיאדת ונקובר 2010
על החיים ועל הקרח. סקלטון (צילום: Getty Images imagebank)
למטורפים: סקלטון (Skeleton)
מה זה: ענף הדומה למזחלות הקרח (Luge), רק שכאן הספורטאים לא מחליקים על הגב, אלא על הבטן כשראשם מוביל את הדרך. את שורשי הענף ניתן לאתר בשנות ה-80 של המאה ה-19 בשווייץ, אז נבנה בסן מוריץ מסלול ייעודי ראשון למזחלות אלו (שנקראות גם Toboggan).
בפעמיים בהן אירחה סן מוריץ את משחקי החורף - בשנים 1928 ו-1948 - הסקלטון נכלל בתחרויות, אולם רק במשחקי סולט לייק סיטי ב-2002 הוא הצטרף באופן קבוע כענף מן המניין. בדומה לתחרות הבובסליי (מזחלת לזוג או רביעייה), גם בסקלטון יש למתחרים מרחק הרצה מסוים (50 מטר) בו הם דוחפים את המזחלת בריצה כדי לצבור מהירות.
למה זה גזעי: כל מי שמוכנים לטוס במהירות של 130 קמ"ש בתעלה חצובה מקרח, כשגופם נמחץ תחת כוחות של עד חמישה ג'י, בלי שום מערכת היגוי או בלימה (פרט לרגליהם וגופם), וכל זה כשראשם בחוד החנית - ראויים להערצה. או לאשפוז כפוי במחלקה סגורה, אתם תחליטו.
הסיכון, כאמור, גדול ואמצעי המיגון שעומדים לרשות הספורטאים דלים יחסית: קסדה, מגני מרפקים, מגן שיניים ובליטות בצדי המזחלת שנועדו להדוף אותה מדפנות התעלה. העובדה שהזמנים נמדדים בדיוק של אלפיות השנייה רק מוסיפה למתח והופכת כל תנועה זעירה לכזו שיכולה להוות את ההבדל בין ניצחון להפסד.
למעופפים: קפיצות סקי פריסטייל (Aerial Skiing)
מה זה: ענף קפיצות הסקי בתחום הפריסטייל הוא אקרובטי ביסודו, ואפשר לראות בו את המקבילה המושלגת של הקפיצות למים (Diving) ותחרויות הטרמפולינה. המתחרים מזנקים לאוויר מרמפה מכוסה בשלג, מבצעים שלל סלטות וברגים ומנסים לנחות בשלום. מדובר בענף שמושתת על שיפוט: זינוק - 20%, החזקת הגוף בקפיצה - 50% ונחיתה - 30%. ניקוד השופטים משוקלל עם דרגת הקושי של הקפיצה לקביעת הניקוד הסופי.
ענף הפריסטייל - שכלל בתחילה תחרות מוגולים ו"בלט סקי", מעין ריקוד על השלג עם מגלשיים - הוכר ע"י התאחדות הסקי העולמית (FIS) בשנת 1979. הפריסטייל היה ענף ראווה במשחקי החורף בקלגרי בשנת 1988, וענף רשמי באלברוויל 1992. הקפיצות (Aerials) התווספו לאולימפיאדה רק בלילהאמר, 1994.
מעופפים ומסתובבים (צילום: Getty Images imagebank)
למה זה גזעי: עם כל הכבוד לחבר'ה של קפיצות הסקי ה"מסורתיות" (Ski Jumping), שמעופפים למרחקים של יותר מ-145 מטרים, יש הבדל בין קפיצה ישרה ונחיתה לבין ביצוע אינספור סלטות, ברגים, היפוכים ושיכולי מגלשיים לפני אותה נחיתה.
נוסף לכך, תחום קפיצות הסקי המסורתי נגוע בלא מעט שוביניזם (הוועד האולימפי סירב לאפשר לקופצות להתחרות בוונקובר). בפריסטייל, לעומת זאת, נשים הן משתתפות שוות זכויות.
בקפיצות פריסטייל הגולשים מגיעים לגובה של עד 15 מטר באוויר, וכיום אין זה מחזה נדיר לראות גולשים בתחרויות מבצעים גם סלטות משולשות. רק חמישה גולשים הצליחו עד היום לבצע סלטות מרובעות, ונכון להיום מדובר בתרגיל שאסור לביצוע בתחרויות.
לעקרות בית לא-נואשות: קרלינג (Curling)
מה זה: ענף קבוצתי (בד"כ ארבעה בקבוצה, למרות שיש גם תחרות לזוגות מעורבים) שנולד בסקוטלנד של ימי הביניים ומזכיר קצת באולינג. החל מאולימפיאדת נגאנו 1998, קרלינג הוא גם ענף אולימפי למהדרין.
המשימה של המתחרים פשוטה: לשגר אבני גרניט עגולות על מסלול קרח ייעודי, במטרה להגיע קרוב ככל האפשר למטרה שמצוירת בקצהו. כל שחקן בתורו משליך אבן המכוונת למרכז המטרה, כששני שחקנים אחרים מטאטאים את הקרח על מנת לשלוט בכיוון ובמהירות האבן.
הקבוצה שאבניה יהיו קרובות יותר תזכה במשחקון כולו ותקבל ניקוד על סמך כמות האבנים הנמצאות בעיגול המטרה. הניצחון נקבע על סמך התוצאה המצטברת בתום עשרה משחקונים. נבחרות בולטות: קנדה, בריטניה, שבדיה, שווייץ, נורבגיה ודנמרק.
זה רק נראה מצחיק. הכל אסטרטגיה (צילום: Getty Images imagebank)
למה זה גזעי: אם מתעלמים לרגע מהדחף לצחקק למראה אנשים מבוגרים מטאטאים במרץ משטח קרח ועוד מעזים לקרוא לזה ספורט, אפשר להבחין בלא מעט אסטרטגיה, חסימות ומחשבה קדימה במהלכים. קצרה היריעה מלפרט את הטקטיקות השונות, אבל תאמינו לנו שלא סתם זכה הענף לכינוי "שחמט על קרח".
חוץ מזה, בניגוד לכל ענפי הספורט שבהם ברור שכבר פיספסתם את הרכבת ולעולם לא תוכלו להצטיין בהם (שלא לומר לשרוד אותם, ע"ע קפיצות סקי), צפייה בקרלינג נותנת את התחושה שאם רק תקומו רגע מהספה - תוכלו להיות אלופים. הרי בסך הכל מדובר בהחלקת אבן על משטח עם חיכוך מינימלי בשילוב עם טאטוא, פעולה שגם ככה עושים כל יום שישי בצהריים.
לחזק ששורד: החלקה מהירה במסלול קצר (Short Track Skating)
מה זה: להחלקה מהירה על הקרח קיימות שתי גרסאות אולימפיות - המסלול הרגיל (יש הקוראים לו גם ארוך) והמסלול הקצר. במסלול הרגיל מתחרים שני מחליקים בכל פעם נגד השעון, בזירה שהיקפה 400 מטר. במסלול הקצר מתחרים במקביל 4-6 מחליקים, זה נגד זה (כמו בריצות באתלטיקה) בזירה שהיקפה 111 מטר (בד"כ זירת הוקי).
החלקה מהירה במסלול הקצר אומצה ע"י איגוד ההחלקה העולמי כבר בשנת 1967, אבל הפכה לענף אולימפי רשמי רק ב-2002. הן גברים והן נשים מתחרים למרחקים זהים - 500 מטר, 1,000 מטר ו-1,500 מטר - כשההבדל היחיד נעוץ במקצי השליחים (3,000 מטר לנשים ו-5,000 מטר לגברים). המדינות השולטות: דרום קוריאה, סין, קנדה וארה"ב.
התרסקות המונית. עניין שבשגרה (צילום: Getty Images imagebank)
למה זה גזעי: בגלל הריגוש ובגלל המזל. הרבה גולשים, מעט מטראז' ומשטח חלקלק ומהיר במיוחד הם מתכון בטוח לשני דברים, שגם קשורים זה בזה: תאונות שרשרת ותוצאות בלתי צפויות.
קחו למשל את סטיבן ברדבורי, מחליק אוסטרלי שקטף את מדליית הזהב במקצה ל-1,000 מטרים באולימפיאדת סולט לייק סיטי רק בזכות העובדה שהוא השתרך כל כך מאחור, שהוא לא נפל בהתרסקות ההמונית של המחליקים לפניו. וזה קרה לו פעמיים.
למאותגרים: הוקי קרח נכים (Ice Sledge Hockey)
מה זה: בראשית שנות ה-60', שני שחקני הוקי שבדים שהפכו לנכים סירבו לוותר על המשחק שהם כה אוהבים, ופיתחו במרכז השיקום שלהם בשטוקהולם מזחלת ייחודית שתאפשר להם להיכנס מחדש לזירה.
השחקנים יושבים על מסגרת מתכת שמורכבת על שני להבים, ומאפשרת לדסקית להחליק מתחתיה. היא בנויה לשרת הן משותקים והן קטועי רגליים. הוקי קרח לנכים הפך לענף אולימפי רשמי בלילהאמר, 1994. נבחרות בולטות שכדאי לשים אליהן לב: קנדה, ארה"ב, שבדיה ונורבגיה.
לא מוותרים על הספורט שאוהבים (צילום: Getty Images imagebank)
למה זה גזעי: אמנם מדובר בענף שתוכלו לראות רק במשחקי החורף לנכים (12-21.3(, אבל שווה לחכות. מדובר בהוכחה ש"Boys will be boys", וגם אם הם איבדו את השימוש ברגליים הם לא איבדו את רוח הקרב ואת החדווה שבלשבור למישהו את האף במסווה של תחרות ספורט פופולארית. ותאמינו לנו, גרסה הנכים להוקי לא פחות אגרסיבית מזו המקורית.
חנה יגר היא מנהלת תוכן אינטרנט בחברת תיירות הסקי SkiDeal .
לפנייה לכתב/ת 
